התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ו: בשר שניתן עם בשר במליחה או שנפל לציר
הרב ירון אליה
סעיף ו: בשר שניתן עם בשר במליחה או שנפל לציר
מה דין בשר שניתן עם בשר אחר בזמן מליחתו. פרט הדין בשלבים השונים של הבשר שניתן: קודם הדחה, קודם מליחה, בזמן מליחה, בזמן פליטת ציר ולאחר פליטת הציר.
שיטות הראשונים בבליעה ופליטה של דם
- רש"י(קיב ב 'ועופות קמיטי') : פליטת הציר מונעת בליעת דם. כלומר אומרים איידי דטריד למפלט ציר אינו בולע דם.
- ר"ת(שם 'ודגים רפו'): דם אינו נבלע במליחה. משום דדם משרק שריק במליחה כמו בצליה.
- הר"ן כתב שאין המלח מפליט אלא דם המובלע באברים מעצמן אבל דם הבא ממקום אחר אין המלח מפליטו.
- ר' יונה (הובא בר"ן), רשב"א (בית ג שער ג), ספר התרומות (הובא ברשב"א)חתיכה שיש לה דם משל עצמה יכולה לפלוט במליחה גם דם שבלעה ממקום אחר.
- יש מפרשים (בתוספות 'ודגים'): חתיכה שיש לה ציר משל עצמה תועיל המליחה להפליט דם שנבלע בה. כלומר אומרים בציר כבולעו כך פולטו. אך לא איידי דטריד לא בלע.
- ר"י מאורלינ"ש (הובא בר"ן. וכן ברשב"א בשם רבותנו הצרפתים)מליחה תועיל לפלוט דם שבלע כל עוד הבליעה החלה קודם גמר פליטת הדם (ויש גורסים הציר142).
- מקצת רבותיו של הרשב"א בכל אופן אומרים כבולעו כך פולטו ואפילו בשר שנמלח והודח ובלע מבשר שנמלח עתה, תועיל מליחה להפליט הדם שנבלע.
דעת השו"ע בניתן עם בשר במליחתו
- הסביר הש"ך(כו) אפילו בבשרשפלט כבר כל דמו וצירו שתועיל מליחה להפליט. ונמצא שזוהי סברת מקצת רבותיו של הרשב"א שמליחה מועילה תמיד.
- אמנם הגר"א(כח)וערוה"ש(לו) הסבירו שזוהי שיטת ר"ת שדם משרק שריק במליחה. ונפק"מ שלשיטה זו גם מליחה לא צריך. וכן לשון המחבר כאן שלא כתב שצריך מליחה.
להלכה בדיעבד שנתנה עם חתיכות במליחה
- אם לחתיכה היה ציר משל עצמה מותר ללא מליחה כי אינה בולעת כמובא בשו"ע כאן סעיף א' 'וכל זמן שפולטת צירה אינה בולעת'. זבחי צדק כאן אות כז 'והוא פשוט'.
- ואם כלתה כל צירה הסביר הש"ך (כט) שבדיעבד החתיכה מותרת במליחה, ואפילו בחתיכה שפלטה כל דמה וצירה. ודחה דברי מהר"י כהן שסובר שכוונת המחבר שיש להורות לאיסור ורק אם התיר בטעות אינו צריך לחזור בו.
דעת הרמ"א בניתן עם בשר במליחתו
- ט"ז (טז): אמנם בולע אבל עם פליטת הציר שלו יפלוט במליחה גם מה שבלע והוא כעין מה שכתב הרמ"א בהמשך בנפל לציר שההיתר ע"י מליחה. ולשיטתו (לעיל ס"ק א) הרמ"א סובר כיש מפרשים בתוספות שחתיכה בולעת בזמן פלטת ציר אך פולטת במליחה יחד עם צירה144.
- ש"ך(לב): כיון שפולט ציר שלו אינו בולע כלל מהדם, וממילא לא צריך מליחה כלל. ואינו דומה לנפל לציר ששם אינו יכול לפלוט מחמת הציר ולכן בולע וצריך מליחה (משב"ז טז145). ונראה לש"ך שהרמ"א כרש"י שלא בולע כלל בזמן פליטת הציר.
דעת הרש"ל בניתן עם בשר במליחתו
מה דין חתיכה שנפלה לציר, פרט באיזה ציר מדבר הרמ"א והחילוקים לגבי זמן נפילתה וסוג הכלי.
אם לא נמלח עדיין או נמלח ולא שהה שיעור מליחה:
- ש"ך(לו) תירוץ א: שיעור רתיחה הוא רק לענין שמבליע בכולו אבל עדיין תועיל לו מליחה להפליט הבליעה. וסיים 'ודוחק'.
- ט"ז(יז): זו טעות סופר, לעולם נאסר לרמ"א בשיעור רתיחה שאז הוא כמבושל ואין לו תקנה במליחה, ואפילו בכלי מנוקב 149
נמלח ושהה שיעור מליחה:
- האם בנפל לציר יש בליעה תוך כדי פליטת הציר? דעת הרמ"א (ע"פ ש"ך לז) שמעיקר הדין אין בליעה תוך פליטת ציר אפילו בנפילה לציר (ולט"ז אפילו בניתנה בין החתיכות הרמ"א מחמיר). ודעת הרש"ל שבנפילה לציר בולעת. ורק בנתינה בין חתיכות מקלים.
- האם מועילה מליחה בזמן פליטת הציר? לרמ"א מעיקר הדין אומרים שמתוך שפולט ציר שלו יפלוט דם שבלע. אך דעת הרש"ל להחמיר שמליחה מעילה רק בזמן פליטת דם של עצמו ולא ציר.
- כמה זמן נמשך פליטת הציר? נחלקו בזה הראשונים:
- י"ב שעות: ר' יונה, הרשב"א, הר"ן, הטור, רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה, הרא"ה בספר החנוך סוף מצוה קמ"ח, הרב המגיד והאגור (הובאו בש"ך לג)
- כ"ד שעות: שערי דורא בשם הגאונים, מהרא"י, סה"ת ומרדכי בשם ר"י (הובא במציין לרמ"א)
- הצריך הדחה ומליחה שנית למרות שלשיטתו אינו בולעת (ש"ך לז. ונפק"מ שבדיעבד שבישל ללא מליחה מותר בהפסד גדול)
- התיר רק בהפסד מרובה כיון שלרש"ל לא מועילה מליחה בזמן פליטת ציר.
- ובכל אופן אין להקל כלל לאחר י"ב שעות.
ואם נפל לציר בכלי שאינו מנוקב
דעת המחבר בנפל לציר
האם הדחה סותמת נקבי הפליטה.
- ב"ח(אות ט' 'ויש מתירין'): זו שגגה של הרמ"א. אם ידיח יסתמו הנקבים ולכן למעשה אין תקנה לבשר ששהה שיעור מליחה ונפל אח"כ לציר.
- ש"ךלט: זו הדחה מועטת להעביר לכלוך הציר ולכן אינה סותמת נקבי הפליטה.
- ט"ז(טז): מכאן שהרמ"א חזר בו וסובר שאין הדחה סותמת נקבי הפליטה. וכן כתב בפת"ש בשם הצמח צדק שלא קימ"ל שהדחה סותמת נקבי פליטה.
מה דינו של בשר תוך שיעור מליחתו ונפל עליו דם בעין.
- בתוספות בדין מעשה דרש"י (חולין קיב ב 'ודגים רפו') כתבו באחד התירוצים 'אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח דפסק כח המלח מחמת שהפליט את הבשר ויוצא כח המלח עם הדם'. ובתרומת הדשן (סימן קנט) כתב לסמוך על סברא זו בהפסד מרובה להתיר באווז טריפה שניתן עם בשר אחר לאחר שיעור מליחה של שניהם שאינו אוסר את הבשר.
- אמנם דעת הרב אלברצלוני (הובר בב"י צא) : שרק לאחר שהחתיכה שוהה במלחה שיעור מליחה דינה כרותח וקודם לכן לא.
סימן עא - דין מליחת הראש והטלפים והמוח
מה מיוחד במבנה המוח ומדוע יש לחשוש בזמן הכשרו. ובמה הוא שונה מדם האברים ודם העצמות.
מהו דרך הכשר המוח.
הכשר ראש בהמה שלם
- אם הניח על חתך השחיטה מותר (כיון שעצם הקדרה נקוב בתחתיתו. ר"ן) וכן אם הניח על הנחיריים בצירוף קיסם שנעץ בהם מותר ואם על צידם אסור.
- איכא דאמרי: גם על הנחיריים מותר ועל צדדיו אם נעץ בהם.
- הרי"ף והרמב"ם פסקו כלשנא קמא שלא מועילה נעיצה לצדדין. וכ"פ הרשב"א שבשל תורה יש להחמיר.
- ויש שפסקו כלשנא בתרא כי דם שבשלו מדרבנן153
דרך הכשר המח
- בה"ג התיר להכשיר מוח בצלי בלבד154. והטור הסביר שכן דעת הרמב"ם שכתב (מאכלות אסורות ו ז) 'המנהג פשוט שמהבהבין את המח באור כדי להכשירו לבישול'. . אמנם הב"י הסביר שגם הרמב"ם מתיר מוח במליחה ובישול אלא כתב רק שהמנהג היה להבהב באש.
- מ"מ: שאין כך המנהג אצלו אלא 'מוציאין המוח מקדרת הראש שהוא נתון בו ואח"כ קורע הקרום שעליו ומולחו והרי הוא מותר אפילו לקדרה'
- רשב"אבקצר שם: אם רצה, חותך את הראש לשנים ומולח יפה את הראש מצד פנים והופכו ומולח על העור.
- טור בשם הרא"ש: מתיר לבשלו ע"י מליחה עם המוח רק שינקוב העצם כנגד הקרום וינקוב גם הקרום. והסביר הב"י שדווקא במליחה צריך נקיבת קרום ולא בצליה כיון ששם מועיל כח האש לשאוב לדעת הרא"ש.
האם בהכשר ראש שלם שלא כדין נאסר גם בשר הראש.
האם מותר גם בימינו להכשיר ראש ע"י העמדתו באש על בית השחיטה.
- הב"י הבין שדברי הרא"ש הם רק ליישב דברי השואל במנהג אותו מקום ולמעשה מותר לנהוג כך גם היום.
- אך בדרכ"מ(ד) הסביר שיש לאסור בצליה כך ורק במליחה יש להתיר בעומד על בית השחיטה כיון שבצליה ע"י שחותים בגחלים אפשר שיזוז הראש מה שאין כן במליחה. אמנם בדיעבד בסימן סח (סעיף ד) אסר הרמ"א את הקרום והמוח רק אם צלה ולא הניח על בית השחיטה.
מה דינו של בשר שפלט כל דמו וצירו ונמלח עם מוח הנתון בתוך קדרת הראש. ומה הדין אם הוציאוהו מקדרת הראש.
בשר שפלט צירו ושוב נמלח עם מח בקדרתו
בשר שפלט צירו ושוב נמלח עם מח שהוצא מקדרתו
- הרא"ש כתב שהקרום מפסיק. וכן כתב הב"י בסימן ס"ח.
- והר"ן כתב שעצמות הקדירה מפסיקות. וכ"כ במעדני מלך (קצו, ב)
האם ההיתר לצלות מוח כשעומד על בית השחיטה הוא גם להכשירו בכך לאכילה.
תרנגולת, כיצד יש להכשיר ראשה לאכילה. והאם מותר להבהב או לצלות גופה עם האיברים הפנימיים.
מהי סברת הרשב"א שיש להדיח בית השחיטה קודם הצליה. ומה החילוק בין הכשר בשר חתוך ע"י צליה.
- ↩
בתוספות חולין דף קיב: 'ודגים' שכתבו 'שלא נגמר פליטת דם תחתון קודם התחלת בליעתה מן העליון'. וכן הבין במשב"ז א' וכן כתב בנקה"כ על הט"ז ח. אמנם בר"ן כתב בדעת הר"י מאורלינש לגבי הדגים שנאסרים 'שאין העופות פולטין כלום מדם וציר עד שפלטו הדגים דמן וצירן לגמרי' וכן משמע ברשב"א שכתב בשם רבותינו הצרפתים 'שכל זמן שהבשר פתוח לפלוט דם או ציר מותר למלוח עליו' וכן נראה דעת הט"ז.
- ↩
דעות הראשונים במשך פליטת ציר:
י"ב שעות: הר"ר יונה והרשב"א והר"ן והטור ורבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה והרא"ה בספר החנוך סוף מצוה קמ"ח והרב המגיד והאגור (הובאו בש"ך לג)
כ"ד שעות: גאונים ומהרא"י וסה"ת ומרדכי בשם ר"י (הובאו במציין לרמ"א)
- ↩
והוסיף אבל כשהחתיכה עצמה רותחת ממליחתה היא תבלע דם בעין שבא עליה כלהלן ברמ"א סעיף ו', וההיתר בפולטת ציר הוא רק שאין מלח חיצון מבליע בה כשהיא תפלה.
- ↩
אמנם הש"ך עצמו (לז) כתב לגבי נפל לציר שגם שם מהדין אינו בולע ודברי הרמ"א למלוח שנית הם רק חומרא לכתחילה. ראה להלן.
- ↩
וכן הסביר במעדני השולחן את דברי הרמ"א להלן 'וכל זה לא מיירי אלא בציר שהוא כרותח'.
וכן מוכח מהש"ך ס"ק מג שהשווה את הציר הנידון פה לדם פליטה ובסימן סט כתב הרמ"א שהציר שיוצא לאחר שיעור מליחה דינו כרותח וכתב שם הש"ך (פ) שאינו כדם.
ועוד שבהפסד מרובה וסעודת מצווה התיר שם הרמ"א בכל אופן ואפילו בכלי שאינו מנוקב משא"כ כאן שאין לו תקנה כלל בכה"ג. ונראה שזו כוונת הרמ"א כאן שכתב ציר 'ממש'.
(אמנם בפר"ח (כט) השווה דין זה למעשה דרש"י ותהה עליו בזבח"צ שם)
- ↩
וכ"כ הפר"ח (כח) והוסיף 'ואף זה אינו אלא חומרא בעלמא דמעיקר הדין לא שייך כבישה בכלי מנוקב אף אם שהה בו יום או ימים וכן עיקר להקל' וכן כתב בזבחי צדק (לא) בדעת המחבר שמנהג הספרדים שאין כבישה בכלי מנוקב כלל.
- ↩
והוא הדין בכלי מנוקב ואין מקום לזוב כגון שמונח על קסמים ואינו נוגע בשולי הכלי שנאסר אלא שאז מה שחוץ לציר מותר (ש"ך מ).
- ↩
בחוו"ד (חידושים לב) פסק כט"ז והוסיף בהפסד מרובה לסמוך על הש"ך בתרוץ הראשון שמועילה מליחה להפליט לאחר שיעור רתיחה וכ"ש כשיש מקום לזוב שמועיל גם לתרוץ השני. וכ"כ הפמ"ג בסוף הסימן בדעת הש"ך שאפשר שבהפסד מרובה ולצורך סעודת מצווה יתיר אז במליחה.
- ↩
ואמנם לדעה זו איו נפק"מ כאן לרש"ל כיון שמילא לא מתוקנת במליחה אלא בדעת הט"ז לעיל בנפלה על חתיכות עיין שם. ובכל אופן הרמ"א צירף אותה להקל כדלהלן.
- ↩
ששם (סט יח) אסר הרמ"א אפילו לא שהה בציר רק מעט עד שנראה ציר בכלי, וכאן הציר לפנינו.
- ↩
אמנם לעיל סימן סט סעיף יח משמע שמיד חשוב רותח למחבר שתלה בשיעור רתיחה ולא בשיעור מליחה (אמנם אפשר שהם שיעור אחד למחבר) וכן בסעיף כ שם משמע שלאחר שיעור מליחה אינו כרותח. והאחרונים ישבו בדעת מרן:
ש"ך צא יא: רק לענין דם תכונתו שנעשה רותח מיד לכן נפלט ואוסר מיד ואילו לאחר שיעור רתיחה כבר תש כח המלח כיון שהיה טרוד לפלוט דם אבל במליחה שלא להפליט נעשה רק אז רותח.
פרי תואר ט הובא בכרתי צא ח: הבשר אינו רותח אלא לאחר שיעור מליחה אבל הציר שנפלט מהחתיכה דינו כרותח מיד. והמחבר בסימן צא דן בבשר עצמו ובסימן סט במה שיוצא ממנו.
פלתי צא ג: באיסור תורה החמיר המחבר לאסור מיד ובבשר בחלב שאיסורו במליחה מדרבנן הקל קודם שיעור מליחה.
- ↩
ואפשר שזוהי דעת התוס' כאן שכתב שבראש בהמה מותר כשהניח על הנחיריים ולא הוסיף שנעץ בו קיסם.
- ↩
כ"כ הטור בשמו, וכן העיטור ציטט ממנו ''ואסור לבשל מוח שבראש אלא צלי' (אך שם לא מצאתי).
- ↩
יש לשים לב לחילוקי הלשון שהרא"ש כתב 'קרום' מפסיק והש"ך כתב 'עצם הגולגולת' מפסיק ובר"ן כתוב 'קדירה מפסיק' ונפק"מ אם הוציא המוח עם הקרום ומלח עם הבשר אם מפסיק או לא. שפ"ד ח.
- ↩
כלומר יש שני קרומים למוח ובהם דם אחד הדבוק לגולגולת ואחד הדבוק למוח עצמו. או"ה יט ד-ו
- ↩
אבל כשהם חיצוניים ובאים ישירות על האש גם כן מותר ללא חיתוך כדין 'אומצא דאסמיק וביעי ומוזירקי'. ודין זה האם חוטים שביד, בלחי, בלשון ובצוואר צריכים חיתוך גם לצלי או רק למליחה הוא מחלוקת בראשונים הובא בב"י סימן סה ד"ה 'ומ"ש רבנו ומליחה לא מהני' שמדעת בה"ג משמע שצריך חיתוך לצלי ודעת הרמב"ם, הרא"ש והר"ן שאין צריך חיתוך לצלי וכ"פ השו"ע שם בסתם והביא כי"א את דעת הרשב"א שאם בלועים בבשר צריכים חיתוך. אמנם לעניין קרום המוח מודה הרשב"א כמובר לעיל.
- ↩
והגם שהתוס' לא חילק אין זה אלא כיון שהדרך במליגת תרנגולת היתה לחתוך את הראש ולהשליך קודם המנתינה ברמץ כמובא בדרכ"מ סח ו.
- ↩
ונראה שכוונתו שצולה מעט כדי להסיר הנוצות ומתכוין להכשיר אותה לאחר מכן במליחה או בצליה ללא האיברים הפנימיים.
- ↩
דעת הרשב"א שדם שפירש ממקום למקום בתוך החתיכה אסור ואפשר שדעת ספר התרומות כתוס' והרא"ש שאין בזה איסור. ראה לעיל סט יא פירוט השיטות.
- ↩
ואין לומר שכיון שהוא דחוק על הרמץ נאסר וחמור שהרי מתירים הכשר בשר גם על תחתית תנור משופעת. שהט"ז (סה ב) התיר אפילו עטוף בנייר. ולרוב הפוסקים רק כשאין לו בית קיבול כגון תחתית התנור כמובא בזבחי צדק עו ד. ולחוו"ד ביאורים (עו א) דווקא כשיש מקום לזוב כגון שיפוע. וראה פת"ש עג א.
- ↩
נראה שכוונתו שדם בעין שנאסר הוא כשעומד לבדו ונוזל כמו זה זה שנמצא בבית השחיטה או נוטף על הבשר אבל מעט הדם שנמצא על החתיכה ואפשר שגם מעורב עם צירה נשאה ע"י האש.