התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ד: צלית כבד עם בשר
הרב ירון אליה
סעיף ד: צלית כבד עם בשר
האם מותר לצלות כבד ע"ג בשר או תחת הבשר ומה הדין כשמלחו את הכבד תחילה.
בעוד שלגמ' (חולין קיא א) פשוט היתר צליית בשר ע"ג בשר 'אפי' למאן דלית ליה בפרק כיצד צולין כבולעו כך פולטו. משום דדם מישרק שריק' (תוס' 'כבדא עילוי'), לגבי צליית כבד על בשר הגמ' מסתפקת כיון שיש בו רוב דם ואפשר שכפי שלא מועילה לו מליחה גם אין לו דין משרק שריק בצליה. ולמסקנה אמר מרימר לאסור לעשות כך לכתחילה.מפני שנראה לעין כל שנוטף עליו. (ב"י בשם מרדכי) ולהתיר בדיעבד בלבד מצד שדם משרק שריק.
כבולעו כך פולטו בכבד:
- התוס' (שם 'דמא משרק שריק' הובא בש"ך יב) כתבו שבכבד על בשר בשיפוד לא ניתן להתיר מטעם כבולעו כך פולטו כיון שיש לו ריבוי דםואינו דומה לריבוי הדם בלב ששם הוא מתייבש בתוכו184. וכן נראה דעת רי"ו(הובא בש"ך כג) שאסר את הכבד שנצלה בתרנגולת אפילו כיש שישים כנגדו (ושם לא שייך שריק).
- הטור (להלן סעיף ו) התיר כבד שנצלה בעוף ממילא סובר שיש בכבד דין כבולעו כך פולטו, וכ"כ הב"י כשדחה דברי רי"ו וכתב 'דברי המתיר עיקר משום דכבולעו כך פולטו'. וכתב הש"ך (כג) שקימ"ל בזה כטור.וגם בעט"ז הביא טעם כבולעו כך פולטו לענין שיפוד של כבד ובשר185(הובא בש"ך יב).
והיום שהנחת השיפוד אופקית כתב רש"י לאסור בכל אופן שפעמים שמרים השיפוד ונמצא התחתון עליון.
וכ"כ השו"ע לאסור בצליה שלנו לכתחילה לצלות על שיפוד אחד כבד ובשר ולהתיר בדיעבד.
ואם מלחו את הכבד כתב הב"י בשם התוס' (פסחים עד א 'כבולעו') שהתמעט דמו ודינו כבשר וממילא יהיה מותר בשיפוד אף לכתחילה. וכ"כ בדרכ"מ (ו) בשם השע"ד (כד א) וכ"כ הרמ"א כאן 'מיהו אם נמלחה הכבד כבר, מותר לצלותה עם בשר, אפילו על גבי בשרא'.
נמלחה ונתנה תחת בשר מלשון הרמ"א משמע שגם באופן זה מותר ונתקשו האחרונים הרי באופן זה נתמעט דמו ונאסר לכתחילה מכח הבשר שלא נמלח שעליו? ועוד שבסימן עז אסר הרמ"א לכתחילה לצלות בשר שלא נמלח על בשר שנמלח? (והשו"ע התיר שם גם לכתחילה שכבולעו כך בולטו)
- ט"ז (ו): הרמ"א התיר כאן במליחה רק בשווה אבל תחת הבשר אסור. (לכתחילה. ק"ו מבשר שנמלח שמותר בדיעבד)
- דרישה (יא. הובא בש"ך יד): כיון שהכבד לא הודח עדיין פולט ציר, ומתוך שטרוד לפלוט לא בולע. אמנם הש"ךדחאו כיון שאין בצליה קולת טריד לפלוט ציר.
- ש"ך (יד) : כיון שלהרבה פוסקים אין המליחה מועילה לגמרי לכבד, הרמ"א התיר גם לכתחילה כבד שנמלח תחת בשר. שמהדין יש כבולעו כך פולטו גם בכבד אלא שקודם מליחה מחמירים לכתחילה מצד ריבוי דם ולאחר מליחה מתירים בין למעלה בין למטה שכבר אין ריבוי דם. משא"כ בשר שנמלח תחת בשר שלא נמלח שודאי פלט כל דמו מחמירים שלא מהדין לאסור לכתחילה. (כרמ"א עז ס"ס א)
וכשהבשר והכבד נמלחו כתב בנקה"כ להתיר לצלותו יחד, ונראה שטעמו כדלעיל שמהדין יש כבולעו כך פולטו בכבד והגם שהרמ"א (סימן עז א) התיר רק בדיעבד מולייתא שלא נמלחה הרי בכבד מעיקר הדין מועילה מליחה כר"ת ממילא יהיה מותר גם לכתחילה. ולשו"ע למרות שלא סובר את ר"ת להקל במליחה כבר כתב בבית יוסף שמליחהמועילה לכבד לפחות שיהיה דינו כבשר שלא נמלח. ובכה"ג התיר השו"ע שם מולייתא לכתחילה.
מה דין כלי שעמד על האש ונגע בכבד הנמצא תוך צלייתו על גחלים.
בתשובת הר כרמל (הובא בפת"ש ג) כתב לחלק שאם מדובר בכלי חרס ואין ששים בקדרה נגד הכבד הכל אסור. הקדרה והתבשיל שבתוכה. כיון שדם שנבלע דרך הקדרה במאכל אין בכח האש להפליטו.
ואם הקדרה היתה ריקנית או שהיתה עשויה מתכת או שהיתה צוננת או שנגעה רק לאחר שהכבד שהתה על האש יש צדדים להתיר.
אמנם ביד אפרים כתב שגם בקדרת מתכת אין להקל כיון שלא שייך בכלי כבולעו כך פולטו אלא צריך ליבון דווקא.