סעיף א: הכשר כבד

מהם שיטות הראשונים בהסבר היתר הכבד לאכילה. פרט בבישול לבדו או עם אחרים במליחה או בצליה.

• רש"י(כך הסביר הרא"ש) :האם תועיל מליחה לכבד כמו בשר רגיל או שחייבים לצלותו.
• ר"תבפירוש ראשון(תוס' מאי אתון ביה), במליחה ודאי יועיל השאלה האם צריך מליחה כיון שהכבד כולו דם והותר לאכילה ואין בדמו איסור מדין תורה, אפשר שגם ללא מליחה יועיל.
• ר"ן בהסבר ב,רש"י(לפר"ח א): מליחה ודאי לא מועילה השאלה אם בכלל צריך הכשר.
• רש"י (למשב"ז א): ספק אם צריך הכשר וגם אם מליחה מועילה.
• תוס' שםתירוץ שני, ר"ן הסבר ראשון: האם מועיל מליחה אך פשוט לגמ' שאסור בלי הכשר והר"ן הוסיף שצד החומרא הוא שאולי בנוסף למליחה צריך גם קריעה. וכתב שפשוט שדם כבד הוא מהתורה שכן כתוב בפירוש בהמשך הגמ' 'כבדא עילוי בשרא דאוריתא'.

• כתב הט"ז (ג) שכיון שיש מי שאוסר במבושל הרבה ואין אנו בקיאים בזה, יש להחמיר.¹⁷⁵

• דברי ר' יוחנן בן נורי שהכבד אוסרת ואינה נאסרת הם רק בדיעבד.
• שבכל אופן הכלי נאסרת וחששו לשימושה.
• הגם שהכבד לא בולעת, היא חייבת הדחה כיון שמכוסה ברוטב שנאסר ושמא ישכח להדיח.

מה יהיה הדין היום בדיעבד אם מלחו חתיכה לבישול לבדה או עם בשר אחר.

כבד שנחתך נמלח ובושל

• הרמב"ן כתב 'בדיעבד היכא דקרעיה ומלחיה וחיתוכיה לתחת לא אסרינן לכבדא ולמאי דבשיל בהדיה שכיון שגזרת אחרונים היא אין מדקדקין בה להחמיר בדיעבד שהתורה חסה על ממונם של ישראל'
• לרמב"ם אסור גם בדיעבד אם בשלו כיון שלשיטתו אפילו מדינא דגמרא הכבד נאסרת בבישול כיון שלא קימ"ל כאביי ור' יוחנן בן נורי כמובא בסעיף א. וכן באו"ה (הובר בדרכ"מ ג) אסר בדיעבד אפילו כשנתבשלה לבדה. וכ"ש עם אחרות.
• ובהגשע"ד(כד ד הובא בדרכ"מ ג) אסר אפילו הכבד עצמה בדיעבד כיון שאין אנו בקיאין מהו שלוק. אמנם התיר אם כבר הורה חכם אפילו בשר שאיתו. ('בדיעבד שכבר הורה המורה כן לא מהדרינן ההוראה. אבל מורין הלכה למעשה כרש"י ואעפ"י שנעשה המעשה אסרינן' הגשע"ד י כד י.).

בגדר ההיתר דיעבד לשו"ע

• הש"ך(ו) הסביר בדעת השו"ע שהותר הכבד עצמו. 'לפי שהכבד פולטת דם שבה ואינה בולעת אפילו ע"י הבישול מחמת שהיא טרודה לפלוט דם הרבה'. אמנם הכלי ומה שנתבשל אתו נאסרים בכל אופן.
• לגבי הבשר שעמו בדיעבד כתב הש"ך (ט) דווקאאם כבר אהורה המורה בונמלחה גונתבשלה דוקרעו תחלה שתי וערב סומכים על ר"ת להתיר. ואם חסר אחד מאלה אפילו הכבד נאסר.
• הט"ז(א) כתב שהטור (כ"כ משב"ז ג בדעתו וכן נראה מסיום דבריו) פסק כר"ת אלא שאין נוהגים כך לכתחילה רק בדיעבד. ולהבנתו בטור שאם הורה המורה אף שעדיין לא נתבשל,מותר כר"ת לבשל בקריעה ומליחה אפילו עם בשר אחר. אבל לסמוך על המשנה שכבד אינה נאסרת כלומר כשלא נקרעה ונמלחה דוקא בנתבשלה כבר. ¹⁷⁶
• הרש"ל כתב שאם אין שישים אפילו הכבד עצמה נאסרת והסביר שהשמנונית שבקדרה חוזרת ונבלעת בכבד עם הדם שבה ואוסרת.
• והש"ך (ט)הקשה שאין הנאסר יכול לאסור במקום שהאיסור עצמו אין יכול לילך.
• והשיב בשפ"ד שמצינו בעופות ודגים (לעיל סימן ע סעיף א' בדעת הרשב"ם) שיש הסוברים שכשיש רוב שמנונית ומעט דם העופות נאסרים כיון שבולעים חזרה מעט מהדם עם שמנונית הדגים והוא הדין כאן.
• ובחוו"ד (ביאורים ד) כתב שאמנם הדם לא חוזר עם השמנונית אלא כיון שהשמנונית נכנסת מבחוץ נעשה עבורה הדם שבתוך הכבד כדם שפירש.

כבד שנמלחה ונפלה לציר

מה דין חתיכת כבד שנתבשלה עם שמנונית של איסור.

• המרדכי(סימן תקצ"ט הובא בדרכ"מ ד) התיר כיון שאינה בולעת כלל. וכן נראה בדרכ"מ שהבין בטור.
• בר"ן משמע שדווקא דם לא בולעת אבל שמנונית בולעת ודעת הרמב"ם שבולעת הכל כמובא לעיל וכן מנהג האשכנזים (דרכ"מ שם. וכ"כ הט"ז א')

מהו שיעור הצליה הנדרש לכבד.

האם יש להדיח הכבד בין הצליה לבישול ומדוע. ומה הדין כשמתכוין לאכלה צלי.

• מפני המלח הנדבק בו (שבלוע מדם).
• יש למיחש משום מראית העין שיתאדם הבשר.

בישול לכבד ששהה ג' ימים

• ערוה"ש(סט ע): כבד כיון דהוא כולו דם רק התורה התירתו ע"י צלייתו שוב אין חילוק בין עבר עליו ג' ימים או לא עבר עליו וכן נראה עיקר. וכן בפת"ש (סט כו) בשם חמודי דניאל שכיון שדרך לצלותו תמיד אין חשש שיבשלנו ללא צליה.
• פר"ח(ט) הביא בשם הצמח צדק (הקדמון קכא) לאסור דאין לחלק בין כבד לבשר.

האם מותר להכשיר כבד בצליה על תחתית התנור.

• שו"ת הר כרמל: נוהגים היתר כיון ולא חוששים שמתבשל בדם הזב תחתיו כיון שהאש שואבו ואין מניחו להבליע ומכלהו ומייבשו.
• פת"ש: היתר קלוש. כיון שלא שייך יבוש בדבר מרובה וחוזר הדם ונבלע בתוכו, ובאויר בתנור הסתפק הפת"ש.
• צל"ח (פסחים עד): מדברי הגמ' שאסרה צליית פסח על אסכלה (רמב"ם קרבן פסח ח' ט': כלי אבן ומתכת) מצד שאינו 'צלי אש' ולא מחמת שאינו 'צלי' כלל ויש בו איסור דם משמע שכל חום דינו כצלי לענין דם ומותר לצלות בשר באויר התנור הלוהט אפילו גרף הגחלים (אמנם בהמשך דבריו הסתפק שמא הפסח נמלח כתוס'). וכ"כ ב חוו"ד (ביאורים עו א): שדין צליהכמליחה שאם הוא בשיפוע או בכלי שאינו נקוב כגון גחלים מותר, ואם הוא בכירה באופן שאם ישפכו בו מים לא יצאו מיד הוא כנתבשל בדמו.
• ט"ז(סה ב): מותר לצלות כבד כשהיא מוכרכת בנייר על האש ולא אמרינן דהנייר מפסיק בין הכבד ובין האש והוי כבישול מדשרי כאן בצולה המוח בקרומו על האש¹⁷⁸. וכ"כ ביד אפרים להתיר לצלות בשר במחבת וכן כל טס של ברזל אפילו 'שאינו מונח דרך שיפועו'.