בגמ' חולין (קיב) נחלקו אמוראים בדין בשר צלי שנחתך על לחם באופן שהבשר היה אדום והמוחל היוצא חדר את הככר מצד לצד והיה סמיך. שלדעת שמואל יש לאסור ולרב הונא מותר.

הראשונים הסכימו שמדובר שנצלה כראוי שלדעת הר"ן הוא שליש צלייתו ולרשב"א חצי צלייתו שראוי לאכילה לרוב בני אדם וחומרת שמואל היא משום מראית עין.

ואם יצא מוחל זה לתוך כלי:

השו"ע פסק 'צלי שלא נמלח וחתכו על גבי ככר, אף על פי שיש בככר מראה אודם, מותר אם נצלה עד כדי שהוא ראוי לאכילה לרוב בני אדם' והסביר הרמ"א: 'דהיינו חצי צלייתו' כרשב"א.

מוהל בכלי: עוד הוסיף הרמ"א כרשב"א: 'וה"ה שהמוהל בלא ככר נמי שרי'

אמנם הרש"ל כתב להחמיר כשהמוהל עב, והש"ך (כד) דחאו מדברי כל הראשונים שלא מחלקים בזה. ועוד כתב הרש"ל שהוא ספק דאוריתא ודחאו הש"ך שדם שבשלו הוא דרבנן. אמנם בשפ"ד כתב שכוונת הרש"ל שעיקרו דאוריתא ולכן יש להחמיר. וכ"כ הש"ך עצמו בקונטרס הספקות שלו (סימן קי ס"ק סג אות יט) ובנקודות הכסף סימן סט (על ט"ז כד).