התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: דגים ועופות שאחד טפל ואחד מליח
הרב ירון אליה
סעיף ב: דגים ועופות שאחד טפל ואחד מליח
מה הדין כשהדג מליח והעוף טפל. מה הדין כשמונחים זה על זה. ומה הדין כשמלח העוף והדג בנפרד ואח"כ נתנם יחד.
דג מליח ועוף טפל שנמלחו
בגמ' שם (חולין דף קיג עמוד א) דג טהור שמלחו עם דג טמא - מותר, מאי לאו שהיו שניהן מלוחין? לא, כגון שהיה טהור מליח וטמא תפל. והא מדקתני סיפא היה טהור מליח וטמא תפל מותר, מכלל דרישא בששניהם מלוחין עסקינן! פרושי קא מפרש, טהור שמלחו עם דג טמא - מותר, כיצד - שהיה טהור מליח וטמא תפל'.
ובתוספות (קיב ב ד"ה 'דגים ועופות') הסביר שהגמרא לא כתבה 'דגים שמלחן עם עופות אסורין' כדי שלא נחשוב שאפילו העוף טפל והדג מלוח נאסרים. ולמד זאת מדג טהור ודג טמא. וכן סיכם הב"י 'אלמא אין מליח בולע מתפל הסמוך לו לפי שאין התפל פולט כלום'.
והסביר הרשב"א לגבי טמא וטהור (בית ד שער א הובא בב"י אות ג): שאמנם המליח מחמם את התפל מעט אבל אין מעט פליטתו נבלעת במליח כיון שעסוק בפליטה. או שאינו מחממו מספיק ואינו פולט כלל136.
ונמצא שהיכולת של האוסר לאסור תלויה רק במליחות האוסר ואם הוא מלוח אסור, ואם הוא תפל מותר ולא תלוי במליחות הנאסר.
וכ"כ בשו"ע להתיר בזה בדג מליח ועוף טפל בלא קליפה ואפילו מונחים זה על זה ונוגעים זה בזה. וקל מטמא וטהור שיש מי שאוסר בנוגעים (להלן סעיף ג) והסביר הש"ך (ז) שאין התפל מתחמם כ"כ באופן שיכול להפליט דם (ומשמע שדם קשה לפליטה מציר טמא) ועוד שהוא צריך להפלט אחרי גמר ציר הדגים.
לגבי נמלחו יחד: הרמ"א הוסיף שאם הדגים למעלה אפילו נמלחו יחד מותרים 'וכן אם הדגים מונחים על העופות, מותרים אפילו נמלחו יחד דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה, ולא גרע מחתיכה המונחת בציר דמה שלמעלה מן הציר שרי137'. וכוונת הרמ"א שאפילו לשיטתו במלוח לאסור הכל, כאן די בקליפה(ש"ך י).
מלחם בנפרד ונתנם יחד: הטור כתב 'אבל אם לא מלחם יחד אלא לאחר שמלח הדג נתנו עם העוף מותר' הב"י הבין שזה אותו מקרה של עוף טפל שנידון למעלה. אך הדרכ"מ (ו) הבין שכאן מדובר שמלח את שניהם אלא שנתנם יחד לאחר שיעור פליטת דם של העופות ולכן אין הדגים נאסרים. וכן הביא בשם או"ה (כלל יג א-ב) שכתב שאין זה דומה לטמא וטהור שיהיו אסורים גם לאחר שיעור מליחה כיון ששם כל פליטת הטמא אוסרת וכאן רק הדם שכבר יצא. וכן אין חוששים לקצת לחלוחית ציר שעליו (כדלעיל סט כ) כיון שכאן אין הדג טבול בה.והדגיש הש"ך (יא) שדין זה אינו קשור לנידון של רותח לאחר שיעור מליחה אלא לגמר פליטת דם העופות.ואפילו אם גם הדגים פלטו כל דמם מותרים (ש"ך יב)
מה דין עוף מליח ודג טפל, והאם יש תקנה במליחה.
הב"י השווה דין זה לדין טמא מליח וטהור טפל שנאסר. וכ"כ הרש"ל (יש"ש חולין סימן עג).וכן נראה (לש"ך ו) דעת הטור ורבותיו של הרשב"א (ת"ה הארוך דף ע"א ע"א) ולשיטתם משמע ששוב לא תועיל מליחה להפליט את הדם הבלוע אפילו בלע קודם מליחה. וכ"כ בשו"ע (על מה שכתב בסעיף הקודם שהדגים נאסרים כדי קליפה) 'במה דברים אמורים, כשמלח שניהם יחד, או שהעוף מליח ודג תפל'.
והסביר הש"ך (ו) כיון שדגים רפו קרימיהו הדם הנבלע בהם נסרך יותר.
אמנם הרמ"א בדרכ"מ (ז) כתב לחלק שכיון שכאן הבליעה היא של דם ולא של איסור, תועיל המליחה להפליט את הדם שנבלע בדג עם הדם של הדג עצמו. וכן נראה שדעת הרשב"א והר"ן (ע"פ הש"ך ו)
וכ"פהרמ"א בהג"ה שאם הדג לא נמלח מעולם יש לו תקנה במליחה: 'והא דאמרינן דאם הדג תפל והעופות מלוחים אסורים, היינו דוקא שהדג פלט כבר דמו והודח, אבל אם עדיין לא פלט דמו ולא נמלח מעולם, מותר, דאגב דיפלוט דם דידיה יפלוט גם כן הדם שבולע מן העופות, כמו חתיכה שנפלה לציר קודם מליחה דמותר מהאי טעמא, כמו שיתבאר לקמן סימן זה'.
הב"ח העמיד את דברי המחבר שנאסר ללא תקנה, בנמלח כבר ויצא כל דמו. ולפיו אינו חולק על הרמ"א.
הדרישה (ג. הובא בט"ז ח) כתב שלכאורה אין דין דם הדגים כדם הבשר שמפליט את הבלוע כיון שאין עליו שם איסור כמו דם ולכן לא שייך לומר שאגב הכשרו יוכשר הדם שבלע.
גם הט"ז הסכים לאסור להכשיר במליחה מד' טעמים:
- זמן פליטת הציר של הדגים הוא קצר ואין לומר שיפליט אגבו את הדם הבלוע בו אלא לסברת ר"י מאורליינ"ש שלא קימ"ל כמותו.
- סברת הרשב"ם להקל בציר שבין החתיכות הוא שלא הטריחו חכמים יותר את מי שמלח כתקנתם, וכאן אין תקנה למלוח בשר ודגים יחד.
- כתב הרשב"א שדגים כיון שרפו קרמיהו נסרך בהם הבשר יותר ואין כח במלח להוציאו.
- או"ה (שער ה דין ב) כתב בפירוש לאסור הדגים: 'וכתב בס"ה וכן בשר תפל שניתן עם בשר מלוח יחזור וימלחנו ומותר ודוקא בשר תפל אבל דגים תפלים שנפלו לציר של בשר ודאי אין להם תקנה במליחה'.
'אין מליחה לכלים להפליט' האם כלל זה לכתחילה או רק בדיעבד. האם רק כשבלוע מדם או גם בשאר איסורים.
מליחה בכלים הבלועים מדם
הרשב"א (שו"ת א קכ"ט הובא בב"י) התיר לכתחילה למלוח דגים בכלי שמלחו בו בשר כיון שהכלי אינו פולט דם ממש אלא טעם ואין אומרים בזה שבולעים הדגים138.
מליחה בכלים הבלועים מאיסורים
- בתוספות (קיג א 'טהור') התיר לעשות גבינה בדפוסי גויים 'דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה עץ רותח ע"י מליחה' אך סיים והמחמיר תע"ב.
- הרש"ל התיר 'שאין מליחה לעץ להפליט איסור כלל אפילו בבליעה בכלי איסור דאוריתא'.
- הרשב"א כתב שאפשר שבזה יש לאסור אף דיעבד 'שיהיו הדגים אסורין לפי שפליטת האיסורין מסתרכת יותר'. וכ"כ שיבולי הלקט שר' קלונימוס אסר דגים שנמלחו בכלי השפחות.
והגם שהב"י הביא כאן את דברי הרשב"א והשיבולי הלקט לאסור בשאר איסורים. בסימן קה פסק להקל בדיעבד וכתב: 'ואף ע"פ שכתב המרדכי דראבי"ה (חולין סי' אלף קכג) פליג בדין דפוסי הגוים ואסר אפילו בדיעבד אם הם בני יומן, על דברי התוספות והרא"ש וחיבורים שכתבו דבריהם סומכין להתיר בדיעבד'.
הרמ"א כתב כאן שאם נמלחו הדגים בכלי שמלחו בו בשר מותרים כיון שאין מליחה לכלים.וכתב הש"ך (יג) שלכתחילה אסור כיון שצריכים הדחה ויש חשש שישכח. וגם דברי הרשב"א לעיל להקל (בבלועים מדם)הם בדגים שמולחים לקיום שדרך להדיחם קודם הבישול (כמובא בדבריו בבית ד סוף שער א). ובסימן צא (ס"ק ג) חילק הש"ך להתיר לכתחילה אם קינח היטב את הכלי קודם שימוש.
בסימן קה (סעיף יב) אסר הרמ"א לכתחילה למלוח גבינות בכלי נכרים139 אך התיר את הגבינות בדיעבד וכתב בשפ"ד (ז) שאין ללמוד מהרמ"א להתיר בדיעבד דגים שנמלחו בכלי הבלוע מאיסור כיון 'דאפשר דגים רפי קרמיהו מסתרכי בהם יותר'.
אמנם בסימן קכא (סעיף ה) התיר הרמ"א שימוש בצונן בכלי שצריך הגעלה, בשני תנאים אשהדיח ושפשף הכלי היטב בשמשתמש בדרך ארעי (שמא מתוך הרגל ישכח וישתמש גם ברותח)
וכן בסימן סט (סעיף טז) התיר הרמ"א למלוח בשר בכלי שנקבו אותו לאחר שמלחו בו בשלמותו ובלע.
בטעם החילוק בין מליחת בשר לגבינות
הסביר שם הש"ך (סז ע"פ שפ"ד) שכיון שדרך להדיח הבשר לאחר המליחה אין חוששים לקצת (טעם) שנפלט ומותר לכתחילה אפילו במליחה, משא"כ בגבינות ושאר דברים שאין דרך להדיחם אסור לכתחילה אפילו בצונן.
אמנם הדגמ"ר חילק בין בלוע מאיסור שאסור לכתחילה וחייב הגעלה, לבלוע מדם שמותר לכתחילה.
ובבית מאיר(על הש"ך שם) כתב לחלק שדפוסי גבינות תשמישן קבוע ולכן אין להתיר אלא בהגעלה. ובמליחת בשר שהותרה מדובר בתשמיש אקראי.
נמצא לסיכום לשיטת הש"ך לא התירו לכתחילה מליחה בכלי הבלוע מאיסור אלא דרך ארעי ובנוסף דוקא כשדרך להדיח המאכל לאחריה או כשהדיח ושפשף הכלי היטב קודם השימוש.
ולשיטת הדגמ"ר נראה שהיתר הדחה הוא רק לצורך צונן. אמנם למליחה יש לחלק בין דם לשאר איסורים, שאם הכלי בלוע מדם מותר לכתחילה בכל אופן. ואם הוא בלוע מאיסור אינו מותר לכתחילה אלא בהגעלה.
אך בדיעבד שמלח בכלי הבלוע מאיסור מותר בכל אופן.
- ↩
ונראה שיש נפק"מ בין הטעמים שלטעם הראשון אסור ללא הדחה.
- ↩
הכוונה לאחר שפלט כל דמו וצירו ולכן לא שייך לאסור מצד שהדם פירש בתוכו כמובא ברמ"א להלן סעיף ו ובט"ז אות יט. ולא כמציאות בסימן סט סעיף יח שם נאסר לרמ"א כולו כיון שדמו פירש ממקום למקום.
- ↩
ולענין סכנה בבשר ודגים בפליטת כלי בן יומו, זה מותר אפילו בבישול. כמובא בכה"ח יו"ד קט"ז כ בשם כל האחרונים ולא כיש מחמירים שהביא שם בטור שכתבו ליחד כלים נפרדים לדגים. וראה לעיל בש"ך ט"ז שבמליחה אין דין סכנה כלל אפילו בממשות הבשר והדג.
- ↩
אבל תבלין יבש אפילו מלח או דבר חריף מותר לתת בו לכו"ע. ב"י שם.