התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ו: כבד שנצלה או בושל עם בשר אחר
הרב ירון אליה
סעיף ו: כבד שנצלה או בושל עם בשר אחר
מהו דינו של כבד שנצלה או בושל בעוף, בדבוק בו ובתלוש.
טור – בצלי מותר ובבישול בשישים. 'ואם נמצא הכבד בעוף דינו כדין הלב בצלי מותר, בקדרה צריך ששים כנגד הכבד' והביא הב"י בשם המרדכי שמותר בצלי כיון ש'כבולעו כך פולטו'.
או"ה (הובא בדרכ"מ ח) - בצליה נוהגים לקלוף העוף אפילו בתלוש. ובמליחה רק בדבוק.
רי"ו – בצליה הכבד עצמו אסור ואפילו יש שישים רק העוף מותר. ודחאו הב"י להיתר משום שכבולען כך פולטו. (ש"ך כג: לרי"ו איו בכבד כבולעו כך פולטו)
השו"ע כתב כטור 'נמצא כבד בעוף צלי מותר ואם הוא מבושל צריך שישים כנגד הכבד'.
הרמ"א כתב כאו"ה 'וי"א לקלוף מעט סביב הכבד ואינו אלא חומרא בעלמא'. וכתב הש"ך (כ) שבצליהאפילו אינו דבוק צריך קליפה (וחמור ממליחה). ובכל אופן בדיעבד שלא קלף ונתבשל מותר ללא קליפה (ש"ך כא)
כבד דבוק בעוף בסתם אין שישים לבטלו ולכן לרמ"א נעשה נבלה ויש לשער בעוף כולו.
דין הכבד בבישול כשיש שישים – בתורת חטאתכתב הרמ"א שנראה לו להתיר הכבד עצמה שלמרות שבבשר (סימן סט סעיף יא) אסרנו הבשר מחומרא, כאם שמהדין הכבד 'אינה נאסרת' נראה להתיר את הכבד, אמנם למעשה יש לנהוג כדעת רי"ו שהכבד אסורה.
- הש"ך (כג) התקשה מהו מקורו של הרמ"א וקשה לומר שמקור הרמ"א הוא מרי"ו (שהובא בב"י) שאסר בצלי כיון ששם טעמו של רי"ו הוא שאין אומרים כבולעו כך פולטו בכבד ואנו קימ"ל שאומרים189.ונשאר בצ"ע.
- בחוו"ד(ו) התקשהשאפילו לסוברים שנאסרת בשלוקה כחומרת הרמ"א בסעיף א', סוף סוף כשיש שישים אינה צריכה להאסר. וגם מטעם פירש ממקום למקום נראה שאין לאסור בכבד כיון שהרי מהדין בבישול 'אינה נאסרת' כלומר שסוברים שמה שהחל לפרוש יוצא החוצה. ומתרץ שכשהוא שלוק מתמעטת פליטתה וממילא דינה כבשר שיש בו חשש בפירש ממקום למקום מה שאין כן בסתם בישול.
מתי נדרש שישים לכבד שנמצא בצלי וכנגד מה משערים.
בב"י הביא מחלוקת ראשונים בפשטידה:
- רש"י בתשובה: דין הפשטידה כדין בישול שיש לשער בשישים.
- ראבי"ה: כל דבר שאין האיסור יכול להתפשט אלא אצלו כגון טפילה וצלי ומליחה לא שייך ששים דדמי ללא ניער וכיסה190.
כתב הרמ"א 'עוף שמלאוהו בביצים ונמצא בו לב או כבד דינו כמבושל ובעינן ס' מן העוף בלא המילוי'. – כלומר שלמרות שהוא צלי דינו כמבושל לשער בשישים וכרש"י.
צירוף הביצים לשיעור: לכאורה פשט דברי הרמ"א שמשערים בעוף בלבד ולמרות שהכבד לא דבוק בו שכן משמע מהלשון 'ונמצא בו' ולפי זה הביצים אינם מצטרפים לשיעור ולכאורה כדעת רש"ל (יש"ש חולין ח' סימן נ'. וראה לעיל בט"ז ע"ב י').
בש"ך (כד) העיר שבסוף סימן עז כתב הרמ"א 'כל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר או עשבים, אבל אם יש שם ביצים הנקרשים, דינו כאלו נתבשל בקדירה'. ומוכח שאמנם מחמיר שדינם כבישול אך משערים גם בביצים ולא כמשמע כאן. והסביר הש"ך שמה שכתב כאן 'ובעינן ס' מן העוף' כוונתו שהכבד דבוק בו וממילא צריך שישים דווקא בעוף לבטל את הכבד לרמ"א. ולמרות שלביצים יש תפקיד שבגללם דנים כבישול אין אומרים שמכח זה יצטרפו לעוף כשהכבד דבוק בו.
דין הביצים עצמם: כתב הש"ך(כה) שכשיש שישים גם המילוי מותר ולא כדעת הב"ח ורש"ל שאוסרים המילוי.
נמצא שיש ג' שיטות בעוף ממולא בביצים שנצלה ונמצא בו כבד:
- רמב"ם, סמ"ג, ראבי"ה: דינו כצלוי ואין צריך שישים שכבולעו כך פולטו.
- רמ"א, או"ה, מהרי"ל: דינו כמבושל והביצים מצטרפות לשישים ומותרות.
- ב"ח, רש"ל: אין הביצים מצטרפים לשישים והן אסורות אפילו כשיש שישים.
הפר"ח (כב) כתבשמנהג הספרדים 'כדעת הרמב"ם [מאכלות אסורות ו, יז] והסמ"ג [לאוין קלז מח, ג] דאף במילוי ביצים הכל מותר משום דכבולעו כך פולטו, וכן עיקר' וכ"כ בכה"ח (ע).