התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב – בשר שנמלח ללא הדחה קמיתא
הרב ירון אליה
סעיף ב – בשר שנמלח ללא הדחה קמיתא
האם יש תקנה במליחה או צליה לבשר שנמלח ללא הדחה ראשונה. פרט דעת השו"ע והרמ"א. ומה הדין בהדחה מועטת.
דעות הראשונים בנמלח ללא הדחה
- לסמ"ק כיון שנמלח ובלע את הדם החיצון, לא תועיל לו מליחה. כיון שמלח מפליט רק דם שבלוע בו בטבעיות ולא דם בעין שנבלע בו מבחוץ. וכתב בדרכ"מ (ד) שלשיטה זו גם צליה לא תועיל (הובא בט"ז ז).
- לר"מ ורא"ש תועיל מליחה גם לדם הבלוע וראיה מדברי סה"ת שבשר ששהה תחת בשר שנמלח, מועילה לו מליחה להפליט הדם שנבלע. (ולסמ"ק יש לחלק שכאן בולע דם בעין ולא ציר או דם שנפלט במליחה כנידון סה"ת. ט"ז שם)
שיטת השו"ע בנמלח ללא הדחה
- ש"ך, פמ"ג (ש"ך א.שפ"ד א) לעולם אין בדם בעין קולות דם פליטה, וחומרת הסמ"ק היא כיון 'דדם שעל גבו הוי כמו דם בעין'14.
- הט"ז(א)סובר שאין חילוק בין דם בעין לדם פליטה. ובשניהם ניתן להפליט במליחה ובתנאי שיש לו דם משל עצמו. 17
- הגר"א(יב) סובר שמחלוקת הראשונים היא בשאלה האם אומרים בדם בעין משרק שריק וכבולעו כך פולטו.
נמלח לאחר הדחה מועטת
- הש"ך כתב שאפילו לא בישל עדיין רשאי לבשל
- ובפמ"ג כתב שאם לא בישל חייב הדחה ומליחה שנית. (הובא בפת"ש ח)וסברתו כיון שהרמ"א התיר במליחה שנית בהפסד מרובה מתוך שסמך על טעמי יעילות המליחה, אם יתיר כאן ללא מליחה נמצא 'מזכה שטרא לבי תרי'.
מה הדין בבשר שנמלח מליחה מועטת כעין לצלי,ללא שהודח תחילה.
- שאין בקיאין להבדיל בין כמויות המליחה.
- שגם במליחה מועטת אי אפשר שלא יבלע קצת בחתיכה ויאסור אותה.
מה דין חתיכה שנמלחה ללא הדחה כשיש בה שישים כנגד הדם שעליה, והאם מצב זה אפשרי מעשית.
- אם מצד שסובר לגמרי כטעם הסמ"ק ולא חושש לריכוך הבשר ויעילות המליחה.
- ואם בגלל שמקל כאשר ידוע כמות הדם שעליה ויודע שיש שישים כנגדה בחתיכה22. וכ"כ הש"ך (טו) בשם ת"ח שאמנם בסתם חתיכה אין שישים כנגד דם החיצון אבל אם ידוע לו שיש בה שישים מותרת.23
אם מלחו חתיכות שהודחו תחילה עם חתיכות שלא הודחו, מה דין אלו שהודחו.
- יש חילוק בין הדם שעל החתיכה (שהוא דם בעין) שעלול להבלע בחתיכה עצמה, לבין דם שמגיע מחתיכה אחרתואינו נבלע באחרות במליחה וצליה כיון ששריק. והטעם כיון שנלחלח ונעשה צלול קודם בואו לאחרות דינו כדם פליטה. (משב"ז).
- אפילו תאמר שהדם נבלע בחתיכה שלא הודחה, כיון שהוא דם שנמלח שאיסורו דרבנן נוקטים ששייך בו פליטה במליחה 25.
- ↩
כיון שהט"ז א' והגר"א יב העמידו את היש אוסרים במחבר כרא"ה, ושיטתו היא שהדחה היא 'עצה טובה' בעלמא (משב"ז א) מחשש שישהה במלחו זמן מרובה עד גמר צירו ויחזור הדם ויבלע. לא שייך להחמיר בזה בדיעבד.
- ↩
וראה בסוף דברי הפמ"ג שהביא מהרשב"א שלכתחילה מתייחסים אליו כדם בעין ובדיעבד כדם פליטה. וראה להלן בסעיף טו לענין נכבש בדמו החיצון ובשפ"ד שם (ס) שלשו"ע בדיעבד לא מתייחסים לדם שעליו כדם פליטה.
- ↩
וראה בסימן עו שדעת המחבר שלצליה ללא מליחה לא צריך הדחה קמיתא וזה למרות שצליה לא מועילה לדם בעין, מוכח שלדעת המחבר אין דין הדם שעליו כדם בעין ממש. וכעין זה כתב שם הש"ך (ט) לישב דברי הרמ"א.
- ↩
ומה שהתיר שם המחבר לכתחילה צליה גם ללא הדחה ראשונה הוא מצד שיש כח בצליה יותר ממליחה שמועיל לדם שעל גבי הבשר כמובא שם בש"ך ס"ק ט לגבי מלח ולא שהה שיעור מליחה.
- ↩
אמנם במשב"ז כאן תיקן שהכוונה דם פליטה אבל במשב"ז סימן ע' אות ב כתב בפירוש שאין לט"ז את החילוק בין דם בעין לדם פליטה.
- ↩
ולשיטתו מה שלא פירט אורך ההדחה אינו נפק"מ וחזר בו ממה שחשש לסמ"ק בבית יוסף (וכ"כ ביבי"א חלק ו' יו"ד ה. שחזר בו ומה שהביא את היש אוסרים 'אינו אלא לחלוק כבוד לבעליה במקום שפשט המנהג להחמיר'.)
- ↩
שבת"ח הביא בשם או"ה שאפילו יש שישים אסור והסביר הת"ח ששיטתו שחושש לטעם ריכוך הבשר 'וחיישינן שפירש הדם ממקום למקום'. והסביר המנ"י שלישטה זו גם לא תועיל מליחה שניה.
- ↩
וזו חומרא ביחס לרמ"א שמתיר בהפסד מרובה בכל אופן אפילו שהה (משב"ז ח) וקולת הב"ח היא כשלא שהה שמקל במליחה מועטת אפילו באין הפסד מרובה.
- ↩
ולכאורה החילוק פשוט שמליחה שנאכלת מחמת מלחה אינה בגדר הבלעה כלל? אלא שגדר מליח כרותח בדם חמור משאר איסורים ומבליע אפילו קודם. משב"ז ח.
- ↩
אמנם נראה שסברה שניה תלויה בראשונה.
- ↩
ככלל ככל שהחתיכה גדולה יותר הסיכוי שיהיה בה 60 כנגד הדם שעליה גדל. בהנתן שעובי שכבת הדם הוא מילימטר אחד צריך קוביית בשר בגודל 36 ס"מ בשביל שיהיה בה שישים כנגד הדם שבמעטפת שלה. חתיכה כזו משקלה כ- 45 ק"ג ולכן מובן שאינה מצויה. אמנם אם שכבת הדם דקה יותר כ- 0.5 מ"מ יהיה שישים כנגדה בקוביית בשר של 6 ק"ג.
- ↩
ולגבי בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח ידון בסימן ע סעיף ו
- ↩
לכאורה הסברות סותרות זו את זו שבראשונה מסביר שאינו נבלע ובשני מסביר שהוא נפלט, אמנם בבמקור הדין (איסור והיתר הארוך שער ד אות ה) הטעם השני הוא לדם שנמצא בין החתיכות ולגביו לא שייך משרק שריק.