התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ז: הדחות שלאחר מליחה
הרב ירון אליה
סעיף ז: הדחות שלאחר מליחה
כמה הדחות צריך לעשות לאחר המליחה ומדוע. ומה הדין בדיעבד.
בגמ' (חולין קיג א) 'אמר שמואל: אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה, ומדיחו יפה יפה'. ונחלקו הראשונים מה פשר הכפל בהדחה 'יפה יפה'.
- לרא"ש (חולין ח, מד) ומרדכי (חולין תשיט): משמעות הדבר שיש להדיח שתי פעמים וכתב הרא"ש שהראשונה נועדה להעביר המלח והדם והשניה להעביר לחלולחית המים שנשארו. וכתב הגה"מ בשם סמ"ק שבדיעבד די בהדחה אחת טובה.
- להגהות אשירי (חולין ח, מג): יש להדיח ג' פעמים כדין נטילת ידיים, להעביר המים השניים שנגעו בראשונים ובדיעבד די בשתיים. וכעין זה כתב בהגה"מ שסדר ההדחה הוא א.שטיפה באויר תחילה. לאחר מכן ב.שטיפה בכלי. ואז שוב ג.שטיפה באויר.
- והרמב"ם (מ"א ו, י) כתב כלשון הגמ' מדיחו יפה יפה. והוסיף 'עד שיצאו המים זכים'.
וכתב בדרכ"מ (ח) שלכתחילה יש להדיח ג' פעמים ובדיעבד די באחת להתירו (הדין בדיעבד הובא ברמ"א סעיף ט ובש"ך כט על סעיף זה).
וכן כתב בשו"ע 'קודם שיתן הבשר בכלי שמדיחו בו ינפץ מעליו המלח שעליו, או א.ישטפנו במים, ואחר כך יתן הבשר בכלי שמדיחין בו, ב.וידיחנו ג.פעמים, וישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה'.
האם יש חיוב לנפץ את המלח לאחר המליחה ומדוע. האם זה יכול להיות תחליף להדחה, והאם יש הבדל בדין זה בין מלח גס לדק.
רב דימי מנהרדעא מלח ליה במילחא גללניתא, ומנפיץ ליה (חולין קיג א)
הסביר הגה"מ שהדבר נדרש ע"מ לדלל את ריכוז המלח כדי שלא יהיה אח"כ כרותח בתוך הכלי בזמן ההדחה ויבָלע הדם חזרה בחתיכה ובכלי.
והרשב"א (תוה"ק ג, ג. עב, א) הסביר 'שאם יניחנו עם מלחו בתוך הכלי שאינו מנוקב עם המים נמצאו המים שוברים כח פליטת הבשר ונמצא הדם שעל פני הבשר ושעם המלח חוזר ונבלע בתוכו מחמת המלח שעמו בכלי'33
- לדעת הרמב"ם לאחר הניפוץ היה גם מדיחו וכ"כ הרשב"א והסביר שגם לאחר הניפוץ נשארת 'טיחת דם שעל פני הבשר' שצריך הדחה להסירה.
- לדעת י"א בר"ן הניפוץ היה תחליף להדחה כשמלחו במלח גס. וכ"כ הגה"מ בשם רא"מ מבלי לחלק בסוג המלח.
- לר"ן עצמו אין המלח אוסר כלל כיון שהדם שבלוע בו נשרף כבר מכח המלח (ודחאו בדרכ"מ בשם או"ה שהוא כדם גמור)
לגבי סוגי המלח:
- לרשב"א אם מלח במלח דק צריך להקפיד יותר לשפשף היטב קודם הדחה כיון שנדבק היטב.
- ולרש"י להפך, במלח דק לא צריך ניפוץ כלל כיון שהיא נתכת מעצמה (על ידי מי ההדחה).
וכתב הטור שלמעשה בין במלח דק ובין בגס בדיעבד אם לא ניפץ או שטף קודם הדחה בכלי אינו פוסל כיון שהמים מבטלים רתיחת המלח, וכתב הב"י שנראים דבריו. והוסיף בדרכ"מ (יא) שהדין כן גם אם היו מעט מים בכלי כדברי תרה"ד ולא כרי"ו שמחמיר אם נתאדמו המים.
האם מותר להשתמש במלח שוב לאחר שמלחו איתו בשר.
נחלקו הראשונים האם ניתן להשתמש שוב במלח לאחר המליחה:
- ר"ן(על הרי"ף חולין דף מב עמוד ב) המלח מותר שהרי אנו רואין שהמלח ניתך על הבשר ונותן טעם בו ואחרת היה ראוי לאסרו. והסביר הרמב"ן כיון שהדם נשרף במלח וכבר אינו אוסר (הובא בדרכ"מ י). ומשמע בשיטתו שמותר גם לתיבול.
- כל בו (סי' קג עה ע"ד הובא בדרכ"מ י) מלח שנמלח בו פעם אחת אסור ולא אמרינן שמלח שורף הדם.
- ר"יבעל המנהל בשםהר"ם(פסקים ומנהגים ח"ב סי' לב) כתב דמלח שמלח בו, יכול לחזור ולמלוח בו פעם שנית.
בדרכ"מ (י)כתב שאין דעת הפוסקים כר"ן והביא ראיה מחתיכה שבושלה ללא הדחה בתריתא שאסור אם אין שישים כנגדו והוסיף 'וכן משמע באיסור והיתר הארוך כלל י"א (דין א) דהמלח הוי כדם גמור'. אמנם לאחר מכן הביא דברי הר"מ להתיר למליחה.
אמנם להלכה בכתב בסעיף ט' 'מלח שמלחו בו פעם אחת, אסור למלוח בו פעם שנית. וכל שכן שאסור לאכול המלח אחר שמלחו בו'.
מהו אופן ביצוע הדחה בתריתא והאם השו"ע והרמ"א חולקים בזה.
לשו"ע פשוט שצריך תחילה ניפוץ או שטיפה ולאחר מכן שתי הדחות.
הרמ"א התחיל ב'יש אומרים' כבא לחלוק על השו"ע אך בהמשך לכאורה חזר על דברי השו"ע וכתב 'וי"א שצריכין להדיח ג' פעמים, והכי נוהגין לכתחילה, על כן ישטפנו או ינפץ המלח מעליו וידיחנו ב' פעמים דזה הוי כהדחה ג' פעמים או ישים המים תוך הכלי ואחר כך יניח בו הבשר וידיחנו ג' פעמים, והכי נהוג. ולכתחילה יתן מים הרבה בהדחה ראשונה, כדי שיבטל כח המלח שבציר'
ונחלקו האחרונים בהסבר שיטת הרמ"א:
הט"ז(יז) תירץ שכוונת הרמ"א שקודם שתי ההדחות צריך ניפוץ ושטיפה ולא סגי באחד מהם כשו"ע. ונמצא שאם רק ניפץ צריך לרמ"א ג' הדחות ולשו"ע שתיים. (ראה משב"ז)
בנקה"כ כתב עליו שאינו מחוור והש"ך עצמו (כח) הסביר שני הסברים בביאור המחלוקת:
- לשו"ע דווקא בכלי צריך ג' פעמים אבל אם כל ההדחות ביד די בשתי פעמים ללא ניפוץ כיון שמטרת הניפוץ הוא למנוע בליעת דם בבשר כשהוא בכלי דווקא. ואילו הרמ"א מצריך ג' הדחות בכל אופן וניפוץ הוא במקום הדחה (שפתי דעת).
- הרמ"א נותן חלופה נוספת לשיטת המחבר לפיה ניתן להדיח בכלי ג' פעמים וללא ניפוץ או הדחה בתחילה. וזה באופן שנותן הרבה מים תחילה. ואינו חולק שניתן גם לשטוף או לנפץ ואז להדיח בכלי פעמיים.
מהו המדד לפיו ניתן להיות בטוחים שריכוז המלח בכלי ההדחה אינו אוסר.
כיון שגדר מליח כרותח הוא שאינו נאכל מחמת מלחו כתב בהגה"מ (כ') שאם המים ניתנים לשתיה למרות מליחותם ממילא אינם אוסרים.
האם ניתן לעשות הדחה בתריתא במי פירות ומה הדין בהדחה קמיתא.
הרמ"א בסעיף ז' העוסק בהדחה בתריתא כתב 'מותר להדיח הבשר במי פירות ואין צריך מים' ובתשובותיו (קלב, יא) כתב שבהדחה קמיתא אסור 'דשאר משקין מטרשי ליה ואינן מרככין הבשר כמו מים'.
אמנם כתב הש"ך שמקור הדין הוא בתוס' (חולין לג 'ונאכלין') ושם משמע שההיתר נאמר גם בהדחה ראשונה. וכן הביא הפת"ש (יד) בשם הרדב"ז.
הפמ"ג בפתיחה כתב שדין הדחה בשאר משקין אפשר שהוא תלוי בטעם הדחה ראשונה, כיון ששאר משקים מנקים את החתיכה מהדם החיצון אבל לא מרככים אותה, אך לא הכריע.
(ונראה שהרמ"א כשיטתו לחשוש לכתחילה לכל השיטות של הדחה ראשונה. ולכן למרות שמהדין מותר גם בהדחה ראשונה להדיח במי פירות כתוספות למעשה אסר מחשש לסוברים שטעם ההדחה הוא לריכוך הבשר. ובהדחה בתריתא אין חשש אם יקשה את הבשר ולכן מותר. ולפי זה בדיעבד אפשר שיתיר כשהדיחו במי פירות כתוספות)
- ↩
דברי הרשב"א הללו מיוסדים על שני יסודות הנמצאים במחלוקת הפוסקים, הראשון ששטיפה שוברת כח פליטת הבשר. נושא זה נידון בסימן ע סעיף ו ומשמע מדברי המחבר שאינו סובר כן ע"ש. והשני שהמלח לאחר גמר מליחה עדיין רותח שנידון כאן בסעיף כ' - שהפר"ח כתב שלא קימ"ל הכי וכן נידון בסימן צא סעיף ה שם כתב הש"ך שקצת משמע מהמחבר כאן בסעיף כ' שסובר כך. ובכל אופן לפי דברי המחבר בסעיף ח' שהתיר בדיעבד ללא ניפוץ משמע שאינו חושש לרשב"א.