התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
כללי
הרב ירון אליה
כללי
מהם גדרי איסור דם פרט לגבי דם הנפש, דם התמצית, דם האברים כשפירש וכשלא פירש, דם הכנוס באיברים או בלב.
דם הנפש: הוא הדם שבו יוצאת נפש הבהמה ואיסורה בכרת (כריתות ד ב).
דם התמצית: הדם ששותת לאחר יציאת דם הנפש ואיסורו בלאו מהתורה (שם).
דם האברים: הוא הדם שבלוע באיברי הבהמה אסור מהתורה ונחלקו בו הראשונים באיזה אופן:
- לתוס' ורוב הראשונים איסורו רק כשפורש אבל אין בו איסור כשבלוע באיברים ולכן מותר לאכול בשר חי באומצא (תוס' חולין יד א 'ונסבין')
- לרמב"ם – גם דם שלא פירש אסור כל עוד הוא ראוי לפרוש (כס"מ מאכלות אסורות ו, יב)
דם הכנוס באיברים: כגון בחוטין ובורידים אסור מהתורה לכו"ע אפילו קודם שפירש (שו"ע סז ב)
ודם הכנוס בלב הוא בכרת כיון שמתנקז שם בזמן יציאת הנפש (חולין קט א).
מהו גדר האיסור בדם שנמלח או שבושל וכיצד פסקו השו"ע והרמ"א. ומה הדין בדם שנכבש
דם שבושל או נמלח
בגמ' מנחות (כא א) 'אמר זעירי בשם ר' חנינא דם שבשלו אינו עובר עליו'. נחלקו הראשונים בפסק ההלכה:
לדעת רש"י: דם שבשלו אסור מהתורה אם בגלל אשדברי זעירי רק לענין כרת אבל איסור לאו יש בכל אופן, באו שדבריו נאמרו רק בחטאות הפנימיות ולא בחולין. גאו שרבא חולק בהמשך על דבריו והלכה כמותו.
לתוס' ורוב הראשונים (ר"ן, רשב"א, רא"ה): הלכה כפשט דברי זעירי שדם שבשלו או שמלחו אין עובר עליו ואיסורו מדרבנן.
בדעת הרמ"א פשוט שדם שמלחו הוא דרבנן. ולכן פסק שנכרי נאמן על הדחה בתריתא במסל"ת (שו"ע סט י)
בדעת השו"ע: בהלכות בשר בחלב (סימן פז טו) משמע שהוא דאוריתא שלגבי המבשל דם בחלב כתב כרמב"ם שאינו עובר עליו משום בשר בחלב ומשמע שעובר משום דם (כן פירש הב"י את לשון הרמב"ם) אולם בסימן ס"ט כתב בפירוש בב"י לענין נכרי שדם שבשלו הוא דרבנן. וכתבו האחרונים שסובר שהוא מדרבנן ואין לדייק מלשונו בסימן פז שם רק הביא את לשון הרמב"ם (כה"ח שם נ) או מצד שמחלק בין דם כנוס בכלי שהוא מהתורה גם כשבושל, לדם שהיה בלוע באיברים ויצא רק מכח הבישול שהוא מדרבנן (יבי"א ה יו"ד סימן ה ע"פ שו"ת הרי"מ מגור)
דם שנכבש כ"ד שעות
החוו"ד (ביאורים ע, ד) כתב 'עיין איסור והיתר הארוך כלל ו' דין כ' בדם היוצא ע"י כבוש, ואפילו ע"י תערובות מים, הוא מדרבנן, מטעם דאינו ראוי להקרבה, דדם אינו אסור רק בראוי להקרבה, ע"ש. ולכן בספק כבוש בדם ג"כ מותר'.
אמנם הפרי מגדים (שפ"ד ע, יח) כתב'דם הנפלט ע"י כבישה מעת לעת או חומץ כשיעור על האש הוה דבר תורה דלאו מבושל ממש הוא אלא שמפליט ומבליע' כלומר סובר שיש לו כח הבלעה והפלטה כבישול אבל אנו משנה את תכונות הדם כמו בישול ולכן נשאר איסור תורה. וכמו שכתב בסימן קה (שפ"ד ב) 'ואף דם שמלחו אין עובר... משמע הטעם דמליח כרותח אפ"ה י"ל עיקר הטעם דמלח משנה לדם מכמות שהיה משא"כ כבוש'.
מהו שיעור המליחות שיש לה דין 'מליח כרותח' לענין הבלעה
בתוס' 'הני מילי' (חולין קיב א) הביא דעות בדין זה:
- דעת רש"י ומהר"ר ישראל: דווקא מליחה לדרך או להצנעה שהיא רבה יותר דינה כרותח.
- דעת ר"ת: שלא ניתן להעמיד ארועים רבים שנידונו בשאלה זו דווקא במליחה לדרך ועוד שמוכח שגם מליחה לקרבנות דינה כרותח שמוציאה מדין דם ולכן אפילו מליחה לקדרה דינה כרותח.
השו"ע בסימן צא סעיף ה' פסק כר"ת שאפילו מליחה לקדרה דינה כרותח.1 (ועוד שמליחה שנעשית לדרך לא מועילה לה הדחה להוציאה מדין רותח אלא רק שריה במים).
- ↩
וראה בשוע קה ט שלענין עומק הבליעה אינו כבישול ממש ובמקום שאינו שמן אינו אוסר אלא כדי קליפה.