סעיף יח: בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב

מה דינו של בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב במליחה שוב לקדירה או בצליה ומדוע.

• כיון שבליעתו היתה ברתיחת מלח דינו כאיסור שנבלע ע"י בישול שאפילו ע"י האש אינו נפלט.
• והמרדכי הסביר שכבר נתקשה בו הדם ואינו יוצא. ואפילו יצא מצד אחד חוששים שיבלע מצד שני.

בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב: א. מהו שיעור הזמן שבו נאסרת החתיכה. ב. האם נאסר חלק החתיכה ששהה מחוץ לציר. ג. מהו כמות המלח שאוסרת בזה.

שיעור הזמן להאסר

• ר"ת: הבשר נאסר כולו מיד, כיון שאע"פ שגוף הבשר עדיין נאכל במלחו, המליחה שבחוץ רותחת ומועילה להפליט דם וציר שאינו נאכל מחמת מלחו וחוזר להבלע חזרה לתוך החתיכה ולאסרה.וכ"כ או"ה(י, ג) בשם מהר"ם 'דלא אשכחן דמפליג תלמודא גבי כלי שאינו מנוקב בין שהתה ולא שהתה'.
• הרב הברצלוני (הובא ברא"ש חולין ח מט): כלי שאינו מנוקב אוסר את הבשר רק לאחר ששהה שם שיעור מליחה שאז נהיה אינו נאכל מחמת מלחו וקודם לכן אינו נאסר.
• הגהות אשירי בדעת רש"י: רק אם שוהה כשיעור שפולט כל דמו יכול הבשר לחזור ולבלוע דם ולהאסר.
• יש מי שהורה (הובא ברשב"א ובב"י) : שרק אם שוהה כשיעור מליחה לדרך כך שאפילו לאחר הדחה נשאר ברמה שאינו נאכל מחמת מלחו, הבשר נאסר⁹⁸
• רא"ש (שם): הבשר נאסר מיד רק בשיעור כדי קליפה. ואחרי ששוהה שיעור רתיחה נאסר כל מה שבתוך הציר.

דין חלק החתיכה שמחוץ לציר

• מרדכי בשם ר' פרץ: גם החלק שמחוץ לציר נאסר. ואינו דומה לחתיכה שנפלה לציר של איסור שמתירים מה שחוץ לציר כיון ששם החתיכה אין לה דם משלה שיפרוש בתוכה וכאן החתיכה מלאה דם ופורשת ממקום למקום בתוכה לאסור⁹⁹
• רא"ש: החלק שמחוץ לציר מותר. ודומה לחתיכה שנמלחה בחלקה ואין החלק שאינו מלוח מונע מהחלק המלוח לפלוט. וסיים 'ומי הוא הנביא שהגיד שפירש ממקום למקום ואינו יוצא לגמרי אין אלו אלא דברי נביאות להשחית ממונן של ישראל'¹⁰⁰

שיעור המלח לאסור בכלי שאינו מנוקב

• המרדכי כתב שאפילו במליחה מעט שנאכלת מחמת מלחה אסור להניח בכלי שאינו מנוקב כיון שאי אפשר שלא יבליע כלשהו מהדם.
• הראב"ד(תשובות ופסקים עז): כתב שבמעט מלח כמו לצלי אינו מבליע ודי בהדחה. אמנם אם גם שהה שיעור מליחת הצלי אפשר שמבליע.
• הרשב"א: כתב שרק כשמולחים בשיעור שפוגם את הבשר מלאכלו נעשה רותח ואז גם הדם נעשה כבוש בכלי ונבלע.

• שיעור הזמן לאסור כולו הוא כדי רתיחה. ובשיעור זה נאסר גם לצלי (ש"ך עב). וקודם לכך נאסר רק כדי קליפה (רא"ש. ש"ך עב).
• חלק החתיכה שמחוץ לרוטב מותר ואינו נאסר אלא כדי קליפה. ואפילו יש בה שומן.
• משמע בדעתו שחושש רק בשיעור מליחה לקדירה שלא יאכל מחמת מלחו ולא בפחות מזה (ש"ך עא כרשב"א).

• אפילו שהה מעט עד כדי יציאת ציר נאסר(כשיטתו בסעיף כ להלן שדין הציר עצמו כדין רותח)

• גם חלק החתיכה שחוץ לרוטב נאסר כיון שפירש בתוכה ממקום למקום¹⁰³(כשיטתו לעיל סעיף יא) כיון שהדם אינו פורש לצדדים רק למטה (ט"ז מד. כלומר שאינו יוצא לצדדים אל מחוץ לחתיכה אלא נע בתוכה לכיוון הציר כלפי מטה)

• כיון שכאן פירש ע"י מליחה שהיא כרותח ומבליע יותר משובר מפרקתה.
• כיון שהכלי אינו מנוקב דינו ככבוש.

• אפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחים לצלי נאסר ¹⁰⁵

• הצורך בשישים במין במינו בלח הוא דרבנן.
• דעת הרא"ש שלא נאסר מיד אלא כדי קליפה.
• דעת רש"י שאין הציר אוסר כלל.

---

1. אפשר שזו דעת רש"י ומהרר ישראל הובאו בתוס' 'הני מילי' חולין קיב א. בגדר מליח כרותח

   ↩

2. כדעת הרשב"א לאסור בפירש בתוך החתיכה וכן דעת הרמ"א להחמיר בסעיף יא. אך דעת התוס' והרא"ש שאינו נאסר אלא כשפירש לחוץ. וכן דעת המחבר שם.

   ↩

3. מלשון זאת משמע שחולק רק במציאות האם מתקיימת פרישה ממקום למקום אמנם ראה לעיל משב"ז (כז) ע"פ רשב"א שלרא"ש גם כשידוע שפירש ממקום למקום מותר.

   ↩

4. בתשובה א תסו. ושאלה זו נשאלה ע"י הרא"ש כמובא בשאלותיו ב יז. וראה שם בשאלה יד' באילו מילים פונה הרא"ש לרשב"א.

   ↩

5. נראה שכוונתו שאין לדם תנועה עצמית ואפילו לא עם המליחות ומה שהדם יוצא במליחה הוא מכח המלח שמושך אותו מבחוץ כמו שכתב בעה"ש כאן א 'דטבע המלח הוא להמשיך הדם אליו ולהפליטו' אבל אם היה הדם נע יחד עם חדירת המליחות היה תמיד אוסר את החתיכה.

   ↩

6. ואינו חושש שדם האיסור שבתוך הציר עצמו יעלה ויאסור את החלר העליון כיון ש'דם אינו מפעפע מלמטה למעלה' כמובא בהג"ה בסימן ע (סעיף ב).

   ↩

7. אמנם לרוה"פ דין זה קל משובר מפרקתה כיון ששם פירש מחיים ויש כח בדם משא"כ כאן. כמובר במשב"ז כז בדעת הרא"ש בשם הרשב"א.

   ↩

8. אפשר שדין זה תלוי גם במה שסובר שהציר דינו כרותח ואם כך כיון שממתין שיעור זמן שיצא הציר ממילא מתווספת פה מליחה.

   ↩
עמוד הקודםעמוד הבא