התחברות
סיכום הלכות מליחה, מדברי הגמרא והראשונים ועד להלכה למעשה בדרך של שאלות ותשובות
סימן ע - סעיף ו: בשר שניתן עם בשר במליחה או שנפל לציר
הרב ירון אליה
סימן ע - סעיף ו: בשר שניתן עם בשר במליחה או שנפל לציר
מה דין בשר שניתן עם בשר אחר בזמן מליחתו. פרט הדין בשלבים השונים של הבשר שניתן: קודם הדחה, קודם מליחה, בזמן מליחה, בזמן פליטת ציר ולאחר פליטת הציר.
שיטות הראשונים בבליעה ופליטה של דם
נחלקו הראשונים באילו תנאים בשר בולע במליחה ובאלו תנאים הוא פולט את הבלוע כמובא בהרחבה בסעיף א, ועיקרם בקצרה:
- רש"י (קיב ב 'ועופות קמיטי') : פליטת הציר מונעת בליעת דם. כלומר אומרים איידי דטריד למפלט ציר אינו בולע דם.
- ר"ת (שם 'ודגים רפו'): דם אינו נבלע במליחה. משום דדם משרק שריק במליחה כמו בצליה.
- הר"ן כתב שאין המלח מפליט אלא דם המובלע באברים מעצמן אבל דם הבא ממקום אחר אין המלח מפליטו.
- ר' יונה (הובא בר"ן), רשב"א (בית ג שער ג), ספר התרומות (הובא ברשב"א) חתיכה שיש לה דם משל עצמה יכולה לפלוט במליחה גם דם שבלעה ממקום אחר.
- יש מפרשים (בתוספות 'ודגים'): חתיכה שיש לה ציר משל עצמה תועיל המליחה להפליט דם שנבלע בה. כלומר אומרים בציר כבולעו כך פולטו. אך לא איידי דטריד לא בלע.
- ר"י מאורלינ"ש (הובא בר"ן. וכן ברשב"א בשם רבותנו הצרפתים) מליחה תועיל לפלוט דם שבלע כל עוד הבליעה החלה קודם גמר פליטת הדם (ויש גורסים הציר134).
- מקצת רבותיו של הרשב"א בכל אופן אומרים כבולעו כך פולטו ואפילו בשר שנמלח והודח ובלע מבשר שנמלח עתה, תועיל מליחה להפליט הדם שנבלע.
דעת השו"ע בניתן עם בשר במליחתו
השו"ע הביא בזה ג' דעות:
יש אוסרין: לתת חתיכה בכל מצב עם חתיכה אחרת ואפילו לתת בשר שלא נמלח כלל. והסביר בט"ז (יד) ובשפ"ד (כה) שזוהי דעת הר"ן שאין המלח מפליט דם שבא לחתיכה ממקום אחר.
יש מתירין במליחה: והסביר בש"ך (כז) שההיתר הוא לחתיכה שלא נמלחה ומשמע שזו דעת הרשב"א וסיעתו שכל שיש לה דם משל עצמה תועיל מליחה לפלוט הבלוע אגב דמה.
אמנם להבנת השפ"ד (שם) זו דעת היש מפרשים שמקלים אפילו כשאין לה דם משל עצמה רק ציר, שיפלט הדם במליחה אגב הציר. ולכן נדרשים דברי השו"ע שהתיקון הוא במליחה משא"כ בחתיכה שלא נמלחה שהצורך במליחה ברור.
ויש מתירין בכל זה:
- הסביר הש"ך (כו) אפילו בבשר שפלט כבר כל דמו וצירו שתועיל מליחה להפליט. ונמצא שזוהי סברת מקצת רבותיו של הרשב"א שמליחה מועילה תמיד.
- אמנם הגר"א (כח) וערוה"ש (לו) הסבירו שזוהי שיטת ר"ת שדם משרק שריק במליחה. ונפק"מ שלשיטה זו גם מליחה לא צריך. וכן לשון המחבר כאן שלא כתב שצריך מליחה.
להלכה בדיעבד שנתנה עם חתיכות במליחה
כתב השו"ע 'ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים' ויש לחלק בכוונתו:
- אם לחתיכה היה ציר משל עצמה מותר ללא מליחה כי אינה בולעת כמובא בשו"ע כאן סעיף א' 'וכל זמן שפולטת צירה אינה בולעת'. זבחי צדק כאן אות כז 'והוא פשוט'.
- ואם כלתה כל צירה הסביר הש"ך (כט) שבדיעבד החתיכה מותרת במליחה, ואפילו בחתיכה שפלטה כל דמה וצירה. ודחה דברי מהר"י כהן שסובר שכוונת המחבר שיש להורות לאיסור ורק אם התיר בטעות אינו צריך לחזור בו.
ולהסבר הגר"א וערוה"ש בדיעבד גם כאן שכלתה כל צירה אפילו מליחה לא צריך כיון שדם משרק שריק ואינו נבלע.
דעת הרמ"א בניתן עם בשר במליחתו
אם לא נמלח עדיין: תועיל מליחה להפליט הדם שנבלע עם דם החתיכה. וה"ה אם נמלח ולא סיים מליחתו.
אם פלט כל דמו: אין לאסור החתיכה (להלן נחלקו הש"ך והט"ז אם צריך מליחה).
ואם פלט כל צירו: הרמ"א מחמיר לאסור החתיכה, אמנם בעיקר דין משך פליטת הציר שלשו"ע בסעיף ה' פשוט שהוא י"ב שעות מביא הרמ"א את דעת הגאונים שהוא מעת לעת135. הרמ"א סומך עליהם להקל בהפסד מרובה שאינו נאסר.
במהות ההיתר ברמ"א נחלקו נושאי הכלים:
- ט"ז (טז): אמנם בולע אבל עם פליטת הציר שלו יפלוט במליחה גם מה שבלע והוא כעין מה שכתב הרמ"א בהמשך בנפל לציר שההיתר ע"י מליחה. ולשיטתו (לעיל ס"ק א) הרמ"א סובר כיש מפרשים בתוספות שחתיכה בולעת בזמן פלטת ציר אך פולטת במליחה יחד עם צירה136.
- ש"ך (לב): כיון שפולט ציר שלו אינו בולע כלל מהדם, וממילא לא צריך מליחה כלל. ואינו דומה לנפל לציר ששם אינו יכול לפלוט מחמת הציר ולכן בולע וצריך מליחה (משב"ז טז137). ונראה לש"ך שהרמ"א כרש"י שלא בולע כלל בזמן פליטת הציר.
דעת הרש"ל בניתן עם בשר במליחתו
כשיש לה דם משל עצמה: החתיכה מותרת במליחה.
כשיש לה ציר משל עצמה: כתב הרש"ל (יש"ש חולין פרק ח סימן עד) שמותר לכתחילה למלוח עליה כיון שפולטת ציר ומשמע שבזמן זה אינה בולעת כלל וכהסבר הש"ך ברמ"א שאין צריך מליחה.
אמנם הט"ז (ט"ז) הסביר בדעתו כהסברו ברמ"א שצריך מליחה. והגם שרש"ל לא סובר בנפל לציר שיפלוט דם אגב פליטת צירו, בהונחה אצל חתיכות מודה בזה להקל.
ומשך הזמן שנפלט הציר דעת הרש"ל שהוא מעת לעת ולכן אפילו שלא בהפסד מרובה יש להתיר החתיכה עד ליום שלם (לש"ך ללא מליחה ולט"ז במליחה)
מה דין חתיכה שנפלה לציר, פרט באיזה ציר מדבר הרמ"א והחילוקים לגבי זמן נפילתה וסוג הכלי.
הציר הנדון ברמ"א כאן הוא ציר היוצא תוך שיעור מליחה עם דם הפליטה. ואינו הציר שנידון בסימן ס"ט סעיף כ שהוא הציר שנפלט לאחר שיעור מליחה שהוא קל יותר (חכמת אדם לב כה, זבחי צדק לא בשם דרכי משה)138
אם לא נמלח עדיין או נמלח ולא שהה שיעור מליחה:
אם לא שהתה שיעור רתיחה בציר אינה נאסרת כיון שתפלוט דם שבלעה אגב דמה.
ואם שהתה שיעור רתיחה כתב הרמ"א שנאסר אם נכבש בתוכו 'יום שלם' ונחלקו נושאי הכלים מדוע לא כתב שנאסר ב'שיעור רתיחה' (שהוא 18 דקות) כמובא בסימן קה (סעיף א).
- ש"ך (לו) תירוץ א: שיעור רתיחה הוא רק לענין שמבליע בכולו אבל עדיין תועיל לו מליחה להפליט הבליעה. וסיים 'ודוחק'.
שם תירוץ ב': מדובר בכלי מנוקב שיש מקום לציר לזוב ולכן נאסר רק ביום שלם. אך בכלי שאינו מנוקב139 אכן נאסר לרמ"א כבר בשיעור רתיחה.
- ט"ז (יז): זו טעות סופר, לעולם נאסר לרמ"א בשיעור רתיחה שאז הוא כמבושל ואין לו תקנה במליחה, ואפילו בכלי מנוקב
ומחלוקת זו היא נפק"מ גם במקרים הבאים כל שיש ציר לחתיכה ושייך תיקון במליחה.
אמנם בכלי שאינו מנוקב מוסכם בדעת הרמ"א שאם שהה שיעור רתיחה נאסר. ואין לו תקנה במליחה שהוא כמבושל.
ודעת רש"ל כל שיש לחתיכה דם משלה תועיל לה מליחה להפליט אפילו לאחר שיעור רתיחה ואפילו בכלי שאינו מנוקב. עד לכבישה של יום שלם שדינו כמבושל.
נמלח ושהה שיעור מליחה:
לאחר שיעור מליחה החתיכה פולטת ציר, ויש כאן ג' נידונים לברר:
- האם בנפל לציר יש בליעה תוך כדי פליטת הציר? דעת הרמ"א (ע"פ ש"ך לז) שמעיקר הדין אין בליעה תוך פליטת ציר אפילו בנפילה לציר (ולט"ז אפילו בניתנה בין החתיכות הרמ"א מחמיר). ודעת הרש"ל שבנפילה לציר בולעת. ורק בנתינה בין חתיכות מקלים.
- האם מועילה מליחה בזמן פליטת הציר? לרמ"א מעיקר הדין אומרים שמתוך שפולט ציר שלו יפלוט דם שבלע. אך דעת הרש"ל להחמיר שמליחה מעילה רק בזמן פליטת דם של עצמו ולא ציר.
- כמה זמן נמשך פליטת הציר? נחלקו בזה הראשונים:
- י"ב שעות: ר' יונה, הרשב"א, הר"ן, הטור, רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה, הרא"ה בספר החנוך סוף מצוה קמ"ח, הרב המגיד והאגור (הובאו בש"ך לג)
- כ"ד שעות: שערי דורא בשם הגאונים, מהרא"י, סה"ת ומרדכי בשם ר"י (הובא במציין לרמ"א)
השו"ע פסק בסעיף ה' שזמן פליטת הציר י"ב שעות וכן עיקר לרמ"א. אמנם דעת הרש"ל להקל שפליטת ציר כ"ד שעות140.
הרמ"א פסק כשיטתו אך מתוך חשש לרש"ל ולכן:
- הצריך הדחה ומליחה שנית למרות שלשיטתו אינו בולעת (ש"ך לז. ונפק"מ שבדיעבד שבישל ללא מליחה מותר בהפסד גדול)
- התיר רק בהפסד מרובה כיון שלרש"ל לא מועילה מליחה בזמן פליטת ציר.
- ובכל אופן אין להקל כלל לאחר י"ב שעות.
אמנם בשיעור האיסור הרש"ל מקל שכל שלא שהה שיעור רתיחה בציר אינו נאסר אלא כדי קליפה. משא"כ לרמ"א שלעולם מליחה אוסרת מיד בכולו כיון שאין אנו בקיאים מהו בשר שמן (כמובא בשו"ע קה ט) אלא שבכלי מנוקב נאסר רק מה שבתוך הציר ובכלי שאינו מנוקב גם מה שחוץ לציר.
ואם נפל לציר בכלי שאינו מנוקב
יש לחלק אם יש לו דם משל עצמו או לא. שאם הוא באמצע מליחתו ועדיין יש לו דם משל עצמו יש לחשוש לדעת הרמ"א (לעיל סט יח בנמלח בכלי שאינו מנוקב) שאותו דם יפרוש ממקום למקום בתוך החתיכה וממילא נאסרת כל החתיכה מיד141 גם מה שמחוץ לציר. ויש להעיר שבהעמדת הש"ל (מ) את דברי הרמ"א כאן שמדובר באופן שמעמיד אותו על עצים בכלי שאינו מנוקב, כאן יש ציר שמגיע לחתיכה אבל אין דוחק הנובע משולי הכלי ולכן לא יאסר בכל אופן מה שחוץ לרוטב מדין פירש בתוך החתיכה.
ואם כבר אין לו דם משל עצמו: אם לא שהה שיעור רתיחה בהפסד מרובה ותוך י"ב שעות עדיין תועיל לו מליחה לפלוט. אך אם שהה שיעור רתיחה נאסר כולו ודינו כמבושל שכבר לא מועילה לו רתיחה. (ולרש"ל בכל אופן לא מועילה מליחה כשאין לו דם משל עצמו)
דעת המחבר בנפל לציר
בזבחי צדק (לא) סיכם דעת השו"ע בנפל לציר:
כל שלא שהה שיעור רתיחה בציר: אינו נאסר אלא כדי קליפה.
כל שהוא בכלי מנוקב: אינו נאסר אלא כדי קליפה. ואפילו שהה יום או יומיים, שאין כבוש בכלי מנוקב.
שהה שיעור רתיחה בציר בכלי שאינו מנוקב: נאסר רק מה שבתוך הציר.
האם הדחה סותמת נקבי הפליטה.
כתב הרמ"א בתורת החטאת (כלל ו דין ה) שלבשר שפלט כל דמו, הודח ונפל לציר לא תועיל מליחה כיון שההדחה סותמת נקבי הפליטה וז"ל:
'מיהו נראה לי דהיינו דוקא אם לא הודח הבשר שנפל על הציר ממליחתו דאז עדיין הוא תמיד בפליטתו ולכן פולט גם מה שבלע אבל אם הודח לאחר מליחתו לא אמרינן דיחזור וימלחנו ויצא הציר שבולע על ידי ציר שבגופו כמו דאמרינן גבי חתיכה שלא נמלחה כלל שנפלה לציר דמאחר שנמלח פעם אחד והודח נסתמו נקבי פליטה'.
אמנם אצלנו כתב להתיר בהפסד מרובה להדיח ולמלוח בשר שנפל לציר גם לאחר פליטת דמו תוך י"ב שעות. בהסבר סתירה זו נחלקו נושאי הכלים:
- ב"ח (אות ט' 'ויש מתירין'): זו שגגה של הרמ"א. אם ידיח יסתמו הנקבים ולכן למעשה אין תקנה לבשר ששהה שיעור מליחה ונפל אח"כ לציר.
- ש"ך לט: זו הדחה מועטת להעביר לכלוך הציר ולכן אינה סותמת נקבי הפליטה.
- ט"ז (טז): מכאן שהרמ"א חזר בו וסובר שאין הדחה סותמת נקבי הפליטה. וכן כתב בפת"ש בשם הצמח צדק שלא קימ"ל שהדחה סותמת נקבי פליטה.
מה דינו של בשר תוך שיעור מליחתו ונפל עליו דם בעין.
נחלקו הראשונים מהו השלב שבו הבשר שנמלח נחשב רותח:
- בתוספות בדין מעשה דרש"י (חולין קיב ב 'ודגים רפו') כתבו באחד התירוצים 'אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח דפסק כח המלח מחמת שהפליט את הבשר ויוצא כח המלח עם הדם'. ובתרומת הדשן (סימן קנט) כתב לסמוך על סברא זו בהפסד מרובה להתיר באווז טריפה שניתן עם בשר אחר לאחר שיעור מליחה של שניהם שאינו אוסר את הבשר.
- אמנם דעת הרב אלברצלוני (הובר בב"י צא) : שרק לאחר שהחתיכה שוהה במלחה שיעור מליחה דינה כרותח וקודם לכן לא.
השו"ע בסימן צא (סעיף ה) פסק כרב אלברצלוני שגדר מליח כרותח הוא דווקא כששהה שיעור מליחה לקדרה (וראה הערה לפירוט בדעתו142). והרמ"א שם הקל בהפסד מרובה כתרומת הדשן וכן הקל לעיל בדין מעשה דרש"י בהפסד מרובה מסברא זו.
אצלנו כתב הרמ"א 'אבל דם בעין שנפל על בשר שהוא תוך שיעור מליחתו והוא חשוב כרותח כמבואר לקמן סימן צ"א, נאסר הבשר, דלגבי דם בעין לא אמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלע, ולא כבולעו כך פולטו'.
ומשמע מהרמ"א שלאחר שיעור מליחתו אינו חשוב כרותח. וכתב עליו הש"ך (מד) 'היינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה גם כן דאל"כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשוב כרותח'.
- ↩
בתוספות חולין דף קיב: 'ודגים' שכתבו 'שלא נגמר פליטת דם תחתון קודם התחלת בליעתה מן העליון'. וכן הבין במשב"ז א' וכן כתב בנקה"כ על הט"ז ח. אמנם בר"ן כתב בדעת הר"י מאורלינש לגבי הדגים שנאסרים 'שאין העופות פולטין כלום מדם וציר עד שפלטו הדגים דמן וצירן לגמרי' וכן משמע ברשב"א שכתב בשם רבותינו הצרפתים 'שכל זמן שהבשר פתוח לפלוט דם או ציר מותר למלוח עליו' וכן נראה דעת הט"ז.
- ↩
דעות הראשונים במשך פליטת ציר:
י"ב שעות: הר"ר יונה והרשב"א והר"ן והטור ורבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה והרא"ה בספר החנוך סוף מצוה קמ"ח והרב המגיד והאגור (הובאו בש"ך לג)
כ"ד שעות: גאונים ומהרא"י וסה"ת ומרדכי בשם ר"י (הובאו במציין לרמ"א)
- ↩
והוסיף אבל כשהחתיכה עצמה רותחת ממליחתה היא תבלע דם בעין שבא עליה כלהלן ברמ"א סעיף ו', וההיתר בפולטת ציר הוא רק שאין מלח חיצון מבליע בה כשהיא תפלה.
- ↩
אמנם הש"ך עצמו (לז) כתב לגבי נפל לציר שגם שם מהדין אינו בולע ודברי הרמ"א למלוח שנית הם רק חומרא לכתחילה. ראה להלן.
- ↩
וכן הסביר במעדני השולחן את דברי הרמ"א להלן 'וכל זה לא מיירי אלא בציר שהוא כרותח'.
וכן מוכח מהש"ך ס"ק מג שהשווה את הציר הנידון פה לדם פליטה ובסימן סט כתב הרמ"א שהציר שיוצא לאחר שיעור מליחה דינו כרותח וכתב שם הש"ך (פ) שאינו כדם.
ועוד שבהפסד מרובה וסעודת מצווה התיר שם הרמ"א בכל אופן ואפילו בכלי שאינו מנוקב משא"כ כאן שאין לו תקנה כלל בכה"ג. ונראה שזו כוונת הרמ"א כאן שכתב ציר 'ממש'.
(אמנם בפר"ח (כט) השווה דין זה למעשה דרש"י ותהה עליו בזבח"צ שם)
- ↩
והוא הדין בכלי מנוקב ואין מקום לזוב כגון שמונח על קסמים ואינו נוגע בשולי הכלי שנאסר אלא שאז מה שחוץ לציר מותר (ש"ך מ).
- ↩
ואמנם לדעה זו איו נפק"מ כאן לרש"ל כיון שמילא לא מתוקנת במליחה אלא בדעת הט"ז לעיל בנפלה על חתיכות עיין שם. ובכל אופן הרמ"א צירף אותה להקל כדלהלן.
- ↩
ששם (סט יח) אסר הרמ"א אפילו לא שהה בציר רק מעט עד שנראה ציר בכלי, וכאן הציר לפנינו.
- ↩
אמנם לעיל סימן סט סעיף יח משמע שמיד חשוב רותח למחבר שתלה בשיעור רתיחה ולא בשיעור מליחה (אמנם אפשר שהם שיעור אחד למחבר) וכן בסעיף כ שם משמע שלאחר שיעור מליחה אינו כרותח. והאחרונים ישבו בדעת מרן:
ש"ך צא יא : רק לענין דם תכונתו שנעשה רותח מיד לכן נפלט ואוסר מיד ואילו לאחר שיעור רתיחה כבר תש כח המלח כיון שהיה טרוד לפלוט דם אבל במליחה שלא להפליט נעשה רק אז רותח.
פרי תואר ט הובא בכרתי צא ח: הבשר אינו רותח אלא לאחר שיעור מליחה אבל הציר שנפלט מהחתיכה דינו כרותח מיד. והמחבר בסימן צא דן בבשר עצמו ובסימן סט במה שיוצא ממנו.
פלתי צא ג: באיסור תורה החמיר המחבר לאסור מיד ובבשר בחלב שאיסורו במליחה מדרבנן הקל קודם שיעור מליחה.
