התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סימן עז: מולייתא - עופות שנמלאו בשר שלא נמלח
הרב ירון אליה
סימן עז: מולייתא - עופות שנמלאו בשר שלא נמלח
מה הדין בעוף שמילאוהו בשר שלא נמלח ונצלו יחד. מה הדין במליחה והאם דין מולייתא הוא לכתחילה.
בגמ' פסחים (עד א) אמר רבא שמולייתא מותרת מטעם כבולעו כך פולטו, ומולייתא היא עוף שמלאוהו בבשר שלא נמלח. וכך מסקנת הגמ' שהיא מותרת ואפילו אם פתח השחיטה שבו יוצא הדם מופנה כלפי מעלה.
נמלח החיצון:
- בתוס' ('כבולעו כך פולטו') כתבו שמדין טפילת הגוזל יש לללמוד שגם אם העוף החיצון נמלח באופו שאין לו מה לפלוט מעצמו מועיל 'כבולעו כך פולטו' להפליט את דם המילוי דרכו לאש. וכ"כ הרא"ש.(חולין ז יג)
- רש"י – דין מולייתא הוא דווקא כשנמלחו למליחת צלי. וכ"כ הרשב"א (תשובה ג רנ"א) במולייתא 'הוא כמליחת בשר שנוהגין בצלי וכענין קדשים שמולחו והופכו ומולחו ומעלהו'. וכ"כ בדרכי משה (ב) שלכתחילה אין להתיר אם לא נמלחו שניהם במליחה מועטת לצלי. (כשיטתו בסימן עו)
- הגהות מימוניות (ו יז219): דווקא כששניהם נמלחו או ששניהם לא נמלחו אבל אם נמלח החיצון ולא נמלח הפנימי אסור. וכ"כ באו"ה (ט א) אם החיצון מלוח והפנימי תפל ודאי אסור אף בדיעבד דבליעת (ס"א דפליטת) הפנימי נשאר בתוכה220.
בגדר מילוי המולייתא כתב הרא"ש (שם) שהוא בשר דק כתוש.
השו"ע פסק כתוס': 'עופות או גדיים שממלאים אותם בשר שלא נמלח, אם לצלי, מותר אפילו פיהם למעלה, ואפילו אם נמלח החיצון, דכמו שבולע דם המילואים כך פולטו'.
בגדר ההיתר של 'נמלח החיצון' כתב הש"ך (ב) שהוא אפילו כששהה שיעור מליחה והודח קודם המילוי מותר כל שהבליעה והפליטה באים כאחד. ואין זה מפני שטריד לפלוט שהרי ודאי פליטת הפנימי עוברת דרך החיצון אלא שאומרים בו כבולעו כך פולטו (שפ"ד). ומלשון אפילו פשוט שאם לא סיים לפלוט ק"ו שמותר.
אמנם הט"ז (א) כתב בשם רש"ל שאם החיצון נמלח ולא שהה יאסר הפנימי כיון שלא אומרים בו כבולעו כך פולטו כיון שאינו אצל האש (משב"ז א) וההיתר היחיד בפנימי הוא אם הוא טרוד לפלוט.
ובעצם ההיתר כתבו הש"ך והט"ז (ב) 'ולא דמי לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה' כלומר שדין כבולעו כך פולטו שייך רק כשבליעה ופליטה באים כאחד. (ומקורם מדברי הרא"ש שם)
ואם לא שהה החיצון, הפנימי בולע ממנו ולא יוצא בצליה. וזה חמור ממליחת שתי חתיכות (שם) כיון שכאן הנאסר פנימי לא אומרים שמתוך שיפלוט דם שלו יפלוט דם שבלע.
ואם החיצון נמלח ושהה והודח והפנימי נמלח ולא שהה, יאסר החיצון ולא תועיל הצליה כיון שכבר בלע קודם הצליה.
ואם הפנימי מלוח והחיצון תפל כתב באו"ה(ט א. הובא בדרכ"מ ב) 'מותר מיהא בדיעבד וכבולעו כך פולטו'
- הרמ"א הוסיף על דברי השו"ע 'וכל שכן אם נמלח הפנימי ולא החיצון דשרי' (ולא כדבריו בתורת חטאת שפסק כהגמ"י אפילו בנמלח החיצון) וזה 'כל שכן' כיון שהאו"ה אוסר בנמלח החיצון ומתיר כאן.
- אמנם הש"ך (ב) הסביר שכוונת האו"ה היא להתיר רק אם כרגע הפנימי 'מלוח' ועדיין לא שהה שיעור מליחה וממילא כיון שהוא טרוד בפליטה לא יאסר מהחיצון, אבל במציאות שכתב הרמ"א שהפנימי 'נמלח' כלומר בעבר ואינו פולט כרגע נאסר הפנימי אפילו בדיעבד כיון שלגביו לא שייך כבולעו כך פולטו ולא מישב שאיב.
והסביר בשפ"ד (ב) ששורש מחלוקתם הוא שלרמ"א אומרים גם בפנימי 'כבולעו כך פולטו' ולדעת הש"ך והרש"ל בפנימי רק אומרים 'טרוד לפלוט לא בולע'. ומוסכם שבחיצון אומרים כבולעו כך פולטו אפילו כשלא פולט כל שבליעה ופליטה באין כאחד.
אמנם בפר"ח (ב) חיזק את דברי הרמ"א והסביר שלמעשה קולת הרמ"א אינה מדין כבולעו כך פולטו אלא מדין שאיבת האש. וכפי שבשיפוד פסק הרמ"א בדיעבד כרא"ש שסובר שאין כלל בליעה בשיפוד כך בדין מולייתא פסק שאין בליעה בפנימי מהחיצון, וממילא אפילו לדעה שאין שם כבולעו כך פולטו, מותר. וכ"כ להתיר בכף החיים בשם רוב האחרונים.
סיכום הנפק"מ בדין זה (ע"פ שפ"ד ב):
חיצון | פנימי | רמ"א | ש"ך ורש"ל |
|---|---|---|---|
נמלח ושהה | תפל | מותר | מותר |
תפל | נמלח ושהה | מותר כבולעו כך פולטו | נאסר הפנימי בצליה |
תפל | תפל | מותר | מותר כיון שגם הוא טרוד בפליטה |
נמלח ושהה | נמלח ושהה | מותר | מותר |
במליחה | במליחה | מותר | מותר |
במליחה | נמלח ושהה | נאסר הפנימי מיד | נאסר הפנימי מיד |
נמלח ושהה | במליחה | כל שיש לחיצון ציר מותר |
עשיית מולייתא לכתחילה:
פשט הגמ' שכתבה 'והילכתא מולייתא שרי אפילו פומא לעיל' שמותר גם לכתחילה שהרי בשיפוד (חולין קיא א) שאסרה לכתחילה כתבה בפירוש221 וכן דעת השו"ע שלא חילק כאן בדין זה ולא כמו שכתב בכבד לחלק (לעיל עג ד).
אמנם לדעת הרמ"א בסימן עו (סעיף ב) שלכתחילה גם צלי צריך מליחה נמצא שלא ניתן להתיר מולייתא מבשר שלא נמלח לכתחילה ולכן כתב הרמ"א 'וכל זה בדיעבד אבל לכתחילה אין לעשות שום מולייתא אלא אם כן נמלחו שניהם'222
האם ניתן להכין מולייתא לקדרה מבשר שנמלח.
מולייתא בקדרה:
נחלקו הראשונים כיצד ניתן לעשות מולייתא לבישול:
- רמב"ם (ו יז):בקדרה יש לאסור אפילו אם שני הבשרים כבר נמלחו קודם ואפילו אם הפנימי מבושל כיון שבולע מן החיצון. וכתב במגיד משנה שסברתו היא שאין המליחה מוציאה כל הדם אלא יש לחלוט את הבשר קודם בישול. וכן דעת הגאונים. וכן דעת הרא"ה (בדק הבית פ א) והסביר'שאין מליחה באה אלא להוציא הדם הקרוב על פני הבשר'. אמנם בבני מעיים ממולאים בבשר מבושל מותר כיון שאין מוחזקים בהם דם שיבליעו במילוי.
- הראב"ד (שם) כתב שאין טעם לחומרת הרמב"ם. וכ"כ הרשב"א שלא נראו דברי הרמב"ם. והמ"מ כתב שכן דעת כל האחרונים להקל בקדרה בנמלח וכן נוהגים במקומותינו.
ובכל אופן יש למלוח לקדרה את הפנימי קודם המילוי שאין מליחת החיצון מועילה לַמילוי הפנימי (טור).
השו"ע כתב כראב"ד ורוב הראשונים 'ולקדרה אסור עד שימלח חיצון לבדו ופנימי לבדו' והוסיך הש"ך והט"ז (ג) שהודחו גם כל אחד בפני עצמו מהדם שעליו (כדלעיל סט ט).
והוסיף השו"ע את דברי הטור 'אבל אם לאחר שמילאו מלח החיצון, אינו מפליט דם שבפנימי'. והטעם כיון שאין דינו כחתיכה עבה אלא כשתי חתיכות (ש"ך ד). ולדעת הרש"ל (הובא בט"ז ד) אפילו החיצון לא עלתה לו מליחה לצידו הפנימי וחמור מחתיכה שנמלחה מצד אחד (שלשו"ע ס"ט ד מותר בדיעבד ולרמ"א בהפסד מרובה) 'כיון שהמילוי סתמו'.
מה דין בשר שלא נמלח שמילאוהו בביצים.
- כתב או"ה (כלל ט דין ג הובא בדרכ"מ ב) 'ג. ודווקא מולייתא דבשר וכן דעשבים וכה"ג בלתי מעורבים בבצים אבל מולייתא בבצים או בתערובת (כלומר של בשר עם ביצים) אסור דמשויה ליה באגודה מולייתא דבצים אף בצלייה כמבושל גבי עוף שנצלה בו הכבד דלקמן. לפי שהבצים נקרשים מיד ומעכבים הדם מלפלוט ואסור אפי' בדיעבד:
- אמנם הרמב"ם לא חילק בזה וכתב (מאכלות אסורות ו יז) : עופות שהניחן שלמים ומלא חללן בשר וביצים... אם צלאן הרי אלו מותרות אף על פי שהבשר שבתוכן חי ואפילו פיהן למעלה'
הרמ"א כתב כאן כאו"ה 'אבל אם יש שם בצים הנקרשים, דינו כאלו נתבשל בקדירה ואפילו בדיעבד יש לאסרו אם לא נמלחו שניהם'
תערובת ביצים ובשר: משמע מדברי הרמ"א שכל שיש ביצים דינם כבישול ואפילו אם יש אתו בשר, ולא כדברי רש"ל שבתערובת ביצים ובשר שלא נמלח יש להקל כבשר (ש"ך ה)
אם יש שישים בחיצון כנגד הבשר שיש בתערובת המילוי נראה בדעת הרמ"א שהחיצון מותר. וראה בסימן עג שכתב הש"ך (כד) שלרמ"א מצטרפים הביצים לשישים ולא כרש"ל שהחמיר בזה.
והשו"ע נראה שפוסק כרמב"ם שלא חילק בסוג המילוי.
האם מותר לצלות בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח. ומה הדין בבשר שלא נמלח עם בצל.
הגמ' בחולין (קיא א) כתבה לענין צליית כבד על בשר לאסור לכתחילה ולהתיר בדיעבד. אמנם בבשר על כבד (ולכאורה גם בבשר על בשר) מותר לכתחילה.
ובאו"ה (ט ט ע"פ דרכ"מ ב) כתב שאם צלו בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח בשפוד מותר בדיעבד דכבולעו כך פולטו. אבל לכתחלה אסור. עוד הוסיף בארוך אפילו אותו בשר שלא נמלח לא הודח הדחה ראשונה אפ"ה הכל כשר ולא הוי מה שנוטף ממנו על המלוח רק כדם פליטה דאמרינן ביה שפיר כבולעו כך פולטו עכ"ל:
וכ"כ הרמ"א כאן: 'בשר שלא נמלח ולא הודח שנצלה עם בשר שנמלח והודח, מותר בדיעבד. אבל לכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם הבשר שלא נמלח, ואפי' הודח'.
וכתב עליו הפר"ח (ה) 'זה לשיטתו דדין דמולייתא אינו אלא בדיעבד ואינו אלא חומרא בעלמא'.
בדין צלית בשר שלא נמלח עם בצל כתב מהרשד"מ (יורה דעה סימן מו) לאסור ועיקר סברתו היא שגם בשר אינו פולט כל דמו אלא שמה שלא פלט הוא מותר כיון שלא פירש. ולפי זה בצל שבולע דם ג"כ לא יפלוט כולו באש וממילא יאסר כיון שבא מבחוץ.
אמנם בפר"ח (ה) דחה דבריו שהרי בשיפוד יש דין משרק שריק ואינו בולע, ואפילו אם יבלע שייך כבולעו כך פולטו להפליט שהרי הוא בעצמו כנגד האש.
אמנם בפמ"ג וערוה"ש (יז) חשבו שיש צד להחמיר בבצל כיון שהוא חריף וממילא הבליעה בו קשה יותר ונאסר.
וביביע אומר (ה, יו"ד ה, ג) הביא בשם בה"ג שכתב בהדיה להתיר לכתחילה צלית בשר עם ירקות משום כבולעו כך פולטו וכן נקט להתיר למעשה (ראה ילקו"י עו, ח).
סימן עח - דין שלא לדבק בצק בבשר שלא נמלח
וכן שם בגמ' התירו טפילת גוזל בבצק ובגדר טפילה זו הסביר התוס' (שם) שמדובר בעיסה רכה שמרחו על הבשר ולא כרש"י שכתב 'פשטידה' שהוא בצק ממש (וכתב הב"י שהרשב"א נראה כרש"י).
ובאופן השיעור בפשטידה
- בב"י כתב שיש לחשוש שאם הבשר לא נמלח יבלע הבצק מדם העוף ויחזור ויבלע ממנו העוף, והסתפק הב"י שאפשר שאין העוף נאסר אלא כדי קליפה. ובכל אופן לא מועיל שישים כאן כיון שאין פה רוטב.
- אבל בדרכ"מ הביא בשם האיסור והיתר הארוך (סוף כלל ט"ו דין ה) שפשטיד"א יש לו כל דין קדרה בין לקולא בין לחומרא. וכן לא מחמירים כר' ברוך לחשוש לחנ"נ שנאסרה חתיכה אחת וצריך לשאר כנגדה.
הגמ' מחלקת בין סוגי קמחים בדין זה.
- סולת מותר בכל אופן כיון שמתפורר הבצק ויוצא הדם.
- קמח לבן או מנופה היטב שהוא דק ואטום – רק אם צבעו נשאר לבן לאחר הצליה מותר.
- שאר קמחים - מותרים אלא אם האדימו מהצליה.
וכתב בשבלי הלקט (ח"ב סי' יב ד"ה ושאר קמחין הובר בב"י)שאנחנו לא בקיאים בסוגי הקמחין ולכן לא טופלים אלא אם שהה שיעור מליחה.
וכתב בב"י שאפשר שמטעם זה השמיטו הרי"ף והרא"ש את דין טפילת גוזל.
השו"ע פסק כשיבולי הלקט שלא מקלים היום בבצק: 'הטופל בצק בעוף שלא נמלח, אף על גב דבגמרא מפליג בין סמידא לשאר קימחי ובין אסמיק ללא אסמיק, אנן השתא לא בקיאין במלתא, ובכל גוונא יש לאסור'.
וכתב הש"ך (א) שלכן היום דין טפילת גוזל בצליה כדין פשטידה.
וכן פסק כרוב הראשונים ולא כרמב"ם והגאונים שאפילו בנמלח אוסרים בבישול: 'אבל אם נמלח, ושהה כדי מליחה ואחר כך הודח, מותר בכל גוונא'.
הרמ"א הוסיף: 'ודוקא לטפל בבצק, אסור, אבל מותר למשוח בשמן או בציר, בשר שלא נמלח, דאין זה מעכב הפליטה (ארוך כלל ט').
ובענין אופן השיעור בפשטידה כתב כאו"ה: 'ופשטיד"א יש לו כל דין בישול בקדירה, בין לקולא בין לחומרא'.
ובש"ך (ב) הביא את לשון הרמ"א בתורת חטאת 'דאם יש ששים הכל שרי מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה223 ואי ליכא ששים הכל אסור' וכעין זה כתב הט"ז (ב).
- ↩
כך הובא בשמו בבית יוסף ובגרסה שלנו לא מצאתי שם.
- ↩
ובש"ך (ב) העמיד את דבריהם כשלא שהה החיצון שיעור מליחה עדיין ומילאו שאז הוא בולע מהחיצון. שהרי אינם יכולים לסתור הוכחת התוס' מטפילת בר גוזלא וזה לא כדעת הב"י והט"ז (א) שהראשונים חולקים בזה.
- ↩
ששם כתבה הגמ': 'בין כבדא בין כחלא... עילוי בשרא - דיעבד אין, לכתחלה לא.'
- ↩
כך הסביר הגר"א (ה) את חומרת הרמ"א במולייתא וכך משמע בדרכי משה אות ב'.
- ↩
ונראה שכוונתו דווקא לגבי כבד הדבוק בעוף בתולדתו וכד' ולא בסתם מילוי כשיטתו בסימן עב אות יז ובשפ"ד שם ולא כרש"ל.