ואפשר להסביר שכוונת הש"ך שאמנם גמר תהליך הריכוך הוא חצי שעה אבל מרגע הכנסתו למים נעצר תהליך היבוש, וממילא כיון שרגע קודם גמר ג' ימים עדיין לא נחשב הבשר יבש ממילא עם הכנסתו למים הוא נשאר בהיתרו. וחצי שעה לאחר מכן הוא נעשה גם מוכשר לשהיית ג' ימים נוספים או מליחה. ולפי זה לסברת הט"ז והפמ"ג אין הכניסה למים עוצרת את תהליך היבוש והסברא בזה כיון שלוקח זמן למים לפעפע אל תוך הבשר.

מקור החילוק הוא באו"ה שער ב להחמיר כשלא נוקר. ובמשאת בנימין (קח) משמע שאין ניקור הגידים משנה לעניין יבוש ודי בכל אופן בהעברה בעלמא. שפ"ד נג. וזה לשון המשאת בנימין 'אין דבריו נראין כלל מאחר שאין שום אחד מכל המחברים שהזכיר אוסר בגידי הדם וגם אין הדעת והשכל סובל לאסור בשביל גידי הדם... דהא אפילו אם נתקשה הדם שבגידין מה בכך יסיר החוטין מהבשר עם הדם שבהן כמו שהוא ואין צריך להוציאו ע"י מלח'.

כיון שאם כך לא היה בטל הבשר שנתערב בסעיף יד כיון שהוא דבר שיש לו מתירין אפילו לבישול. וכ"כ החיד"א בשיורי ברכה: ' כתב בספר גור אריה שהר"ר יהודה מויניציא התיר בשר ששהא ג' ימים לתת אותו במים פושרים כדי שיתעורר הדם ויצא. עכ"ד. ואין לסמוך על זה כלל. וכן כתבו האחרונים, דאפילו שיתנוהו במים פושרים לא מהני'.