שכן מובא בגמרא חולין קיא א: 'כבדא עילוי בשרא שרי דמי משרק שריק'.

ומזה משמע שלר"ת פליטת הדם שנבלע אינה תלויה כלל בפליטת ציר או דם משל עצמו והיא השיטה המקלה ביותר.

ויש מי שכתב שמשרק שריק וכבולעו כך פולטו הוא דבר אחד כלומר שיוצא על ידי מליחה אך ברא"ש סימן לז לא משמע כך שכתב בדעת ר"ת 'אמרינן דמא משריק שריק ואפילו למאן דלית ליה כבולעו כך פולטו' ולשיטתו מדובר ביציאה של הדם בסמוך לנטיפתו שאינו נבלע בבשר.

וראה עוד שם סברת הרשב"ם שהציר שבגומות מותר כיון דדם האיברים דרבנן אין להטריח יותר מדאי. וכיון שעשה כתיקון חכמים למלוח מותר. ודחאו הרא"ש.

בתוספות חולין דף קיב: 'ודגים' שכתבו 'שלא נגמר פליטת דם תחתון קודם התחלת בליעתה מן העליון'. וכן הבין במשב"ז א' וכן כתב בנקה"כ על הט"ז ח. אמנם בר"ן כתב בדעת הר"י מאורלינש לגבי הדגים שנאסרים 'שאין העופות פולטין כלום מדם וציר עד שפלטו הדגים דמן וצירן לגמרי' וכן משמע ברשב"א שכתב בשם רבותינו הצרפתים 'שכל זמן שהבשר פתוח לפלוט דם או ציר מותר למלוח עליו' וכן נראה דעת הט"ז.

אפשר שכוונתו שבשל כך בולעים יותר בכמות או באיכות ושוב לא מועילה המליחה.

וזוהי שאלת רב מרי בר רחל לרבא (קיב ב למטה) בדין בשר שחוטה שנמלח עם נבלה וברש"י שם 'כי היכי דגבי דם לא חיישינן לדלמא פלט עליון ובלע תחתון דאמרינן כל זמן שטרודים בפליטה אינן בולעין ושניהם נחין יחד מפליטתן ה"נ לא שנא או לא?' ואסר רבא והסביר רש"י 'כיון דצירן אסור מיתסר הבשר השחוט מחמת ציר הטרפה שהוא נוח ליבלע מן הדם'

אמנם בכלי שאינו מנוקב סובר הר"ן שאם סיימה לפלוט דם שלה נאסרת אפילו אם פולטת ציר. וגם לא תועיל לה מליחה כיון שפלטה כל דמה. כמובא בב"י סימן עט אות טז.

ויש להבין שהרי שוהין שיעור רתיחה ובכה"ג צריכים לאסור כולו גם לדעת הרא"ש כפי שכתב לחלק בפרק ח סימן מט לגבי בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב הובא לעיל סימן סט סעיף יח. ואפשר ששם חמור כיון שהוא בכלי שאינו מנוקב 'המקום דחוק ולאי יוצא הדם' אבל כאן הגם שלא אומרים בדגים משרק שריק להתיר לגמרי, לא מחמירים לאסור כולו. וכ"כ להלן בזבחי צדק סימן ע אות לא בדעת השו"ע שבכלי שאינו מנוקב אינו נאסר לעולם אלא כדי קליפה.

אמנם דם אין שייך בו שמנונית כחלב וציר ולכאורה הרמ"א היה צריך להקל בו כמו חמץ בפסח, אמנם הט"ז סימן קה ס"ק כו כתב 'צריך לומר דגם דם הוה בכלל זה אף על פי שדם אינו מפעפע כדאיתא בכמה דוכתי מ"מ יש בו לפעמים תערובות ציר ושומן מש"ה מצינו בו בסי' ע' שמליחה אוסרת בדם בס':'

כך העמידו האחרונים להלן. אמנם לכאורה יש לחלק שדברי הרא"ש להקל הם דווקא במיעוט דם שבלוע במלח ואין לו כח לצאת ואפשר שיודה להם בדם אחר. וזה לשון הרא"ש בענין הציר שבין החתיכות: 'בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמא אין דם שעליה אוסרת לפי שמועט הוא ובולע במלח ואינו יכול לצאת מן המלח כי אין המלח מפליטו הימנו כי אדרבה המלח דרכו שמפליט הדם ומושכו אחריו ונשאר בתוכו ואינו חוזר לבשר. אבל הכא שנמחה המלח שעל החתיכה בציר ונעשה צלול היה לו לאסור החתיכה... וי"ל דהמלח שעל הבשר מעכב את הדם הזה מלהכנס בבשר כמו שמעכב את הדם שעליו ואינו נכנס בבשר' (ומקורו בתוספות ודגים).

וכעין זה צירף הט"ז להקל לאחר י"ב שעות בחתיכה שלא נמלחה כהוגן לעיל סימן סט ס"ק טו.

כמובא גם בש"ך סט א' שלא אומרים בו משרק שריק ולא כבולעו כך פולטו ולא איידי דטריד לא בלע. וכתב במשב"ז (ב) שהט"ז לא סובר את החילוק בין דם בעין לדם פליטה. וראה בט"ז סימן סט א' שכינה את דם הפליטה שחוזר ונבלע לדעת הרא"ה בבשר כשלא הדיח תחילה 'דם בעין'. ובמשב"ז שם תיקן שהוא דם פליטה.