שהרי לדעת השו"ע שם אינו נאסר בדיעבד, לש"ך כיון שמועילה לו מליחה דיעבד גם כשאין לו דם משלו כדעת מקצת רבותיו של הרשב"א. ולגר"א וערוה"ש כיון שהמחבר סובר כר"ת שיש משרק שריק במליחה.

ובטעם החילוק נראה לומר שהדם שכנוס בלב הוא דם בעין ורק לאחד הטעמים הופך לדם פליטה ואילו בכבד זהו דם פליטה. ועוד יש לחלק שדם הכבד להרבה פוסקים הוא מדרבנן כמובא בשפ"ד (יד).

ובסימן עו ס"ס ב כתב הרמ"א להתיר בדיעבד כשלא הדיחו משום 'דנורא משאב שאיב'

וראה בשפ"ד (יד) שנחלקו הפוסקים בדין דם הכבד שפירש חי אם הוא מהתורה או מדרבנן. ודעת התוס' (קג, ב 'דם דאוריתא) הרשב"א והר"ן שהוא מהתורה. אמנם באו"ה רש"ל ות"ח כתבו שהוא דרבנן שהיא שיטת ר"ת.