סעיף ה: מליחת כבד עם בשר אחר
האם מותר למלוח כבד על גבי בשר. ומה הדין בדיעבד.
נחלקו הראשונים האם לדמות דין מליחת כבד עם בשר לדין צלייתם יחד שנאסר לכתחילה כשהכבד עליון.
- טור, רשב"א, סמ"ק, ר"ן: כיון שמליח הוא כרותח דצלי דינם שווה וכמו שלכתחילה אין לצלות כבד עם בשר כך אין למולחם יחד.
- מגיד משנה (פרק ו הלכה ח) : יש שחולקים ולא מחמירים בזה במליחה.
ובשו"ע פסק להחמיר כצליה 'לא ימלחנו לכתחילה על גבי בשר'.
בגדר ההיתר דיעבד כתב הש"ך (טו) שהוא דווקא כששניהם נמלחו יחד. אמנם אם הבשר נמלח והודח ורק אז נמלח עליו כבד, יאסר אפילו בדיעבד כמובא לעיל (סימן ע סעיף א בדעת הרמ"א) לגבי שני בשרים. ע"כ.
ולפי זה לשו"ע נראה להתיר.
הרמ"א כתב שנהגו שלא מולחים כבד כלל אפילו לבדה למעט מליחה קלה כשהיא בשיפוד או על האש. ומסכים שבדיעבד מותר. בטעם המנהג שלא למלח כתב הש"ך (טז) א.משום היכר שלא יבשלה ב.שהאש חוזרת ומבליעה את הדם.
כבד שנמלח עם עוף האם יש לעשות תיקון בעוף.
כתב הרמ"א 'יש אומרים שיש לקלוף מעט סביב הכבד אם היא דבוקה ואינה אלא חומרה בעלמא'. ונמצא לדעת הרמ"א שאם הכבד אינה דבוקה בעוף אין העוף צריך קליפה. ולדעת העט"ז (הובא בש"ך יז) נראה שצריכה קליפה גם באינה דבוקה.
וכתב בשפ"ד שכבד קל מלב. שבלב אפילו כשאינו דבוק צריך קליפה גם לרמ"א כמובא בש"ך (עב יא) ובכבד לשיטתו רק בדבוק.
האם כבד צריך הדחה לאחר צליה כשרוצה לאכלה צלי או מבושל.
כתב הרמ"א 'נהגו להדיח כל כבד אחר צלייתה, משום דם הדבוק בה (אגור בשם ר"י מולין).' ובש"ך (יח) כתב שיש להדיחה אפילו לאכלה צלי.
בשפ"ד הסביר שאמנם בסעיף א כבר כתב הרמ"א 'וכשבא לבשלה אחר הצלייה, ידיחנה תחלה אחר הצלייה', שם כיון שבא לבשלה זהו חיוב מהדין אבל המנהג להחמיר להדיח אפילו לאכלה צלי.
בדיעבד כתב הרמ"א כבר בסעיף א' שאם לא הדיחה לאחר הצליה מותרת וכאן כתב שוב 'אם לא הדיחה מותרת' והסביר הש"ך (יט) שמותרת אפילו כשלא הדיחה כלל גם קודם צליה כי דם כבד דרבנן.
עמוד הקודםעמוד הבא