סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות

סעיף ה: מליחת כבד עם בשר אחר

הרב ירון אליה

הרב ירון אליה

סעיף ה: מליחת כבד עם בשר אחר

האם מותר למלוח כבד על גבי בשר. ומה הדין בדיעבד.

נחלקו הראשונים האם לדמות דין מליחת כבד עם בשר לדין צלייתם יחד שנאסר לכתחילה כשהכבד עליון.
  • טור, רשב"א, סמ"ק, ר"ן: כיון שמליח הוא כרותח דצלי דינם שווה וכמו שלכתחילה אין לצלות כבד עם בשר כך אין למולחם יחד.
  • מגיד משנה (פרק ו הלכה ח) : יש שחולקים ולא מחמירים בזה במליחה.
ובשו"ע פסק להחמיר כצליה 'לא ימלחנו לכתחילה על גבי בשר'.
בגדר ההיתר דיעבד כתב הש"ך (טו) שהוא דווקא כששניהם נמלחו יחד. אמנם אם הבשר נמלח והודח ורק אז נמלח עליו כבד, יאסר אפילו בדיעבד כמובא לעיל (סימן ע סעיף א בדעת הרמ"א) לגבי שני בשרים. ע"כ.
ולפי זה לשו"ע נראה להתיר186.
הרמ"א כתב שנהגו שלא מולחים כבד כלל אפילו לבדה למעט מליחה קלה כשהיא בשיפוד או על האש. ומסכים שבדיעבד מותר. בטעם המנהג שלא למלח כתב הש"ך (טז) א.משום היכר שלא יבשלה ב.שהאש חוזרת ומבליעה את הדם.

כבד שנמלח עם עוף האם יש לעשות תיקון בעוף.

כתב הרמ"א 'יש אומרים שיש לקלוף מעט סביב הכבד אם היא דבוקה ואינה אלא חומרה בעלמא'. ונמצא לדעת הרמ"א שאם הכבד אינה דבוקה בעוף אין העוף צריך קליפה. ולדעת העט"ז (הובא בש"ך יז) נראה שצריכה קליפה גם באינה דבוקה.
וכתב בשפ"ד שכבד קל מלב. שבלב אפילו כשאינו דבוק צריך קליפה גם לרמ"א כמובא בש"ך (עב יא) ובכבד לשיטתו רק בדבוק187.

האם כבד צריך הדחה לאחר צליה כשרוצה לאכלה צלי או מבושל.

כתב הרמ"א 'נהגו להדיח כל כבד אחר צלייתה, משום דם הדבוק בה (אגור בשם ר"י מולין).' ובש"ך (יח) כתב שיש להדיחה אפילו לאכלה צלי.
בשפ"ד הסביר שאמנם בסעיף א כבר כתב הרמ"א 'וכשבא לבשלה אחר הצלייה, ידיחנה תחלה אחר הצלייה', שם כיון שבא לבשלה זהו חיוב מהדין אבל המנהג להחמיר להדיח אפילו לאכלה צלי.
בדיעבד כתב הרמ"א כבר בסעיף א' שאם לא הדיחה לאחר הצליה מותרת וכאן כתב שוב 'אם לא הדיחה מותרת' והסביר הש"ך (יט) שמותרת אפילו כשלא הדיחה כלל גם קודם צליה כי דם כבד דרבנן.188(וכ"כ פר"ח יז)

  1. שהרי לדעת השו"ע שם אינו נאסר בדיעבד, לש"ך כיון שמועילה לו מליחה דיעבד גם כשאין לו דם משלו כדעת מקצת רבותיו של הרשב"א. ולגר"א וערוה"ש כיון שהמחבר סובר כר"ת שיש משרק שריק במליחה.

  2. ובטעם החילוק נראה לומר שהדם שכנוס בלב הוא דם בעין ורק לאחד הטעמים הופך לדם פליטה ואילו בכבד זהו דם פליטה. ועוד יש לחלק שדם הכבד להרבה פוסקים הוא מדרבנן כמובא בשפ"ד (יד).

  3. ובסימן עו ס"ס ב כתב הרמ"א להתיר בדיעבד כשלא הדיחו משום 'דנורא משאב שאיב'

    וראה בשפ"ד (יד) שנחלקו הפוסקים בדין דם הכבד שפירש חי אם הוא מהתורה או מדרבנן. ודעת התוס' (קג, ב 'דם דאוריתא) הרשב"א והר"ן שהוא מהתורה. אמנם באו"ה רש"ל ות"ח כתבו שהוא דרבנן שהיא שיטת ר"ת.

עמוד הקודםעמוד הבא