כתב הרשב"א 'מוח שבעצמות יוצא מידי דמו על ידי מליחה ויעיד עליו ההרגש שאדם טועם טעם מליחה במוח שבעצמות ואינו דומה למוח שבראש הבהמה דהתם סוריקי דדמא שבקרום המוח אמרו שהוא כדם כנוס בתוכן' וכ"כ כתב הרמ"א כאן (סעיף ג) והוסיף ואין צריך לנקוב העצם.

אמנם הוסיף הרמ"אע"פ הארוך ש'לכתחילה לא ימלחנו עם שאר בשר רק לבד' ומקור החשש הוא שמא אין דם במוח כמו שחשש הרמ"א בבני המעיים (שו"ע עה ב) וממילא נמצא שאינם פולטים.

אך למנהג הספרדים כתב הפר"ח(י) 'ואנו נוהגין לכתחילה למולחו עם שאר בשר משום שאנו מחזיקין בהם דם כשאר בשר'

וכתב הש"ך (יא) שבבשר שלהם, כלומר הבשר הנתון על העצם בתולדתו, נוהגים למולחם יחד בכל יום. כלומר חומרת הרמ"א היא בעצמות שהופרדו כבר מן הבשר בלבד.