התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף יד: ביטול ברוב לחתיכה ששהתה
הרב ירון אליה
סעיף יד: ביטול ברוב לחתיכה ששהתה
מה דין בשר ששהה ג' ימים ללא מליחה ונתערב באחרות.
כתב השו"ע להתיר בשר ששהה ונתערב אפילו בראויה להתכבד 'בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה ונתערבה אותה חתיכה בחתיכות אחרות, בטלה ברוב ומותר לבשל כולן, ואפי' היתה ראויה להתכבד' .
הסביר הש"ך (נה) שההיתר הוא בכל האופנים:
- שנתערבה קודם מליחה שלהן ונמלחו יחד.
- שנמלחה בטעות לאחר ג' ימים ואז נתערבה באחרות שנמלחו בזמנן.
והרמ"א הוסיף 'וכן הדין בנתבשל בלא מליחה ונתערב אח"כ באחרות'.
מדוע לא נאסור החתיכה משום חתיכה הראויה להתכבד.
לכלל של ביטול ברוב ישנם מספר חריגים שאינם בטלים מפני שיש להם חשיבות69(סימנים קא-קג) אחת מהם היא חתיכה הראויה להתכבד (שו"ע יו"ד קא) בה לפני אורחים חשובים, אינה בטלה אפילו באלף מפני חשיבותה.
אמנם כתב השו"ע (סימן קא סעיף ב) שאם אין איסורה מחמת עצמה אלא מחמת שקבלה טעם מאיסור אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד.
והוא הדין כאן שבלועה מדם ואינה איסור עצמי לא שייך בה חתיכה הראויה להתכבד (ש"ך נט)
מדוע לא נאסור את החתיכה משום דבר שיש לו מתירים בצליה.
גדר דבר שיש לו מתירין
(שו"ע יו"ד קב): אם יש אפשרות לאכול את האיסור שנתערב מבלי לסמוך על הביטול אינו מתבטל ויש לאוכלו בדרך ההיתר. וכאן לכאורה יש דרך לאכול בצלי והיינו חושבים שלא יתבטל?
אמנם דין זה של היתר בדרך אחרת נמצא במחלוקת ראשונים לגבי פת שנאפתה עם בשר וקבלה ריח בשר שהוא זניח ביחס לפת האם העובדה שניתן להאכל ללא חלב נקראת דבר שיש לו מתירים לאסור לאכול עם חלב:
- רי"ף (חולין לב ב( : 'כיון דשריא בלחוד בלא כותחא הויא לה כדבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל וכל דבר שהוא אחד באלף כריחא בעלמא הוא ואפ"ה באלף לא בטיל הואיל ויש לו מתירין והאי פת נמי הכין הוא'.
- ראבי"ה (פסחים תק"ז): 'וגם מה שאמר הרב דהוה ליה דבר שיש לו מתירין אין נראה לי, שבאותו ענין שנאסר (לאכול בכותח) הוא עד עולם אסור, ולאותו דבר שהותר, דהיינו בלא כותח, כמותו לא נאסר מעולם'70.
השו"ע (צז ג) פסק להחמיר בדין פת שנפתה עם בשר שלא יאכלנה עם חלב. והרמ"א (קח א) כתב שבדיעבד שאין לו פת אחרת מותר בחלב. וכן לקנות פת של עכו"ם שנאפה עם איסור.
אמנם אין הכרח לומר שהשו"ע פסק כרי"ף בגדר דבר שיש לו מתירין אלא אפשר שפסק כשאר ראשונים שסוברים שריחא אסורה לכתחילה ומותרת בדיעבד (רמב"ם מאכלות טו, לג) ולכן כאן יכול להקל כראבי"ה.
דבר שיש לו מתירין בחתיכה ששהתה
הרמ"א (בסימן קב ד) כתב 'וכן אם אין איסורו מחמת עצמו, בטל. ולכן חתיכה שלא נמלחה תוך ג' ימים, אף על פי שי"א דמקרי דבר שיש לו מתירין הואיל ומותרת לצלי, אפילו הכי בטילה, דאין איסורה אלא מחמת דם הבלוע בה'
הש"ך(קב י) סובר שדין דשיל"מ שייך גם בבלוע ולכן כתב כאן (נו) ע"פ תרומת הדשן (סימן קע) שאינו נקרא דבר שיש לו מתירין כיון שאינו מתיר לאכול בבישול אלא בצליה שממילא היתה מותרת ואינו בכלל דבר שיש לו מתירין כשיטת הראבי"ה לעיל. (וניתן לומר זאת גם בדעת השו"ע שהחמיר בפת)71.
ובערוה"ש(פב) כתב שאינו דבר שיש לו מתירים כיון שאין אנו בקיאין בצליה ומפסידים את הבשר לגמרי.
חתיכה שלא נמלחה ונתערבה באחרות שנמלחו האם בטלים או שחייבים למלחם מצד שהוא דשיל"מ.
כתב הט"ז (לה) שאפילו חתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות שנמלחו אינו נחשב דשיל"מ ומותרים ולמרות שיש להם היתר במליחה כיון שצריך להוציא הוצאות למולחו. כפי שהביאו השו"ע והרמ"א בסימן קב סעיף ג לעניין כלי שצריך הגעלה ונתערב. וכ"כ הרש"ל.
אמנם בנקה"כ הצביע לדברי הש"ך (קב ח ) שחולק על הרש"ל וסובר:
- אפילו היתר שלא בא ממילא מכח זמן הוא בכלל דשיל"מ ואינו מתבטל ברוב (כגון האסור מכח נדר שניתן להשאל עליו).
- כל שיכול להוציא את האיסור נחשב שניכר האיסור ואינו בטל בכל אופן.
- הוצאות להגעלה הוא הפסד מועט. ונראה שה"ה כאן למליחה.
כיצד מתיישבים דברי השו"ע כאן שהחתיכה שלא נמלחה בטלה ברוב עם מה שקיימא לן שמחמירים במין באינו מינו ביבש להצריך שישים.
בסימן קט סעיף א כתב הרמ"א: 'אבל שלא במינו ואינו מכירו, אפילו יבש ביבש צריך ששים' וזהו חיוב מדרבנן. כיון שמהתורה יבש ביבש לעולם בטל ברוב. וטעם החומרא הוא שמא יבשלנו ויהיה דינו כלח שנותן טעם ויהיה חיובו בשישים מהתורה.
ולכן הקשה הש"ך (נז) שכיון שהאיסור כאן הוא דם ואינו ממין הבשר לא היה צריך להיות בטל ברוב אלא בשישים? והשיב:
- לשו"ע שנתערב קודם בישול מדובר באיסור שהוא רק מחומרת הגאונים ולכן לא מחמירים להצריך שישים72 ועוד שניתן לסמוך על סברת הראב"ד שמשערים רק במה שיוצא ממנו ולא בכולו וכנגד מה שיוצא ממילא יש שישים.
- לאו"ה מובן כיון שסובר טעם אחר לחומרא ביבש ואינו מינו ולשיטתו הטעם הוא שבאינו מינו האיסור ניכר. וכאן לא שייך טעם זה שאין הדם ניכר בחתיכה האסורה.
- אבל לרמ"א שהוסיף דין חתיכה שנתבשלה ללא מליחה שאיסורה מהדין ולא מחומרת הגאונים, אי אפשר לישב כך. ולכן יש לומר א.אפשר בדוחק לחלק שמקל באיסור בלוע יבש לא להצריכו שישים אפילו בשאינו מינו73. או לחילופין ב.אכן כוונת הרמ"א שצריך גם כאן לשער בשישים וכ"כ בחוו"ד (חידושים נ')'בכאן צריך דוקא ששים, מחשש דשמא יבשלם ויתן טעם'.
אמנם בנו של הש"ך בנקה"כ כאן וכן הפר"ח (מח) דחו את קושיית הש"ך מדברי הש"ך עצמו בסימן קט שכתב שבאיסור דרבנן גם מין באינו מינו משערים ברוב. וממילא כאן דברי הרמ"א להקל ב'נתבשל בלא מליחה ונתערב אח"כ באחרות' מובנים שהרי דם שבשלו הוא דרבנן.
ובשפ"ד תירץ שכיון שכאן יכול להגיע לאיסור תורה כגון שמערים רותחים על הבשר קודם בישול. מחמירים בה וגוזרים להצריך שישים באינו מינו אפילו ביבש גם לש"ך, ומכאן קושיית הש"ך. ועוד שבדעת הרמ"א בסימן קט משמע שלא מחלק וגם בדרבנן צריך שישים באינו מינו ולא כש"ך שם.
בפלתי (יד) תירץ שכיון שיש בחתיכה גם דם היתר בטל בה ברוב74, ועוד שבבישול יהיה שישים כנגד הדם. ולמרות שהחתיכה עצמה נאסרת לרמ"א (לעיל יא) היא כבר מין במינו עם שאר חתיכות ובטלה ברוב.
האם מה שהותר לבשל בשר ששהה ג' ימים ונתערב הוא דוקא כל חתיכה בנפרד או אפילו כולם יחד.
השו"ע בסימן קט סעיף ב' כתב:
יבש ביבש שנתבטל חד בתרי, אם בשלן כולן כאחד אפילו לאכול כל אחד בפני עצמו, אסור אם אין שם ששים(כיון שסברת היתר יבש ביבש הוא 'כשאוכל זו אני אומר לא זו היא האסורה וכשאוכל האחרונה שבכולן אני אומר במה שכבר נאכל היה האיסור'75 וזה לא שייך כמתבשלים יחד ונותנים טעם), מפני שהרוטב בנותן טעם ונבלע בחתיכות. ואם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס', מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים ולבשלן, ואין בו משום מבטל איסור.
ולכן כתב הש"ך (נח) שגם כאן ההיתר הוא דוקא שמבשל כל אחד בפני עצמו או שמוסיף שישים כנגדו76.
- ↩
עיקרם: מעמיד (פז א), עביד לטעמא (רמ"א צח ח) בריה (שו"ע ק), חתיכה הראויה להתכבד(קא), דבר שיש לו מתירין (קב) ולרמ"א גם דבר שדרכו להמנות תמיד (קי א).
- ↩
ולכן אינו דומה לביצה שנולדה ביו"ט ונתערבה שהתערובת אסורה להאכל ביו"ט כיון שבמוצאי יו"ט אותה דרך האכילה ממש תהיה מותרת.
- ↩
ומה שהחמיר השו"ע בסימן צז לגבי פת אינו מטעמו של הרי"ף שהוא דבר שיש לו מתירין אלא כשיטת הרמב"ם שיסוד דין ריחא שייך רק בבדיעבד ולכן אין לאכול עם חלב פת שנאפתה עם בשר.
- ↩
וכן כתב המנחת יעקב בתורת חטאת כלל ד' ד"ח אות י"א שחומרת הגאונים יש להתיר ברוב. שפ"ד.
- ↩
והסברא בזה שראינו שהרמ"א (קב ד) מקל באיסור בלוע בדבר שיש לו מתירין ואפשר שמקל גם בדין מין בשאינו מינו שחיובו מדרבנן, אבל זה דוחק כיון שהרמ"א לא הזכיר מהיתר זה.
- ↩
אמנם מדובר בלח ואיך בטל ברוב? ונראה כוונתו שבטל מדין תורה כדין מין במינו בלח וממילא אין כבר חשש שיגיע לאיסור תורה אפילו יבשל החתיכות.
- ↩
תורת הבית הארוך בית ד שער א דף יז עמוד א
- ↩
וכתבו שם הש"ך (ס"ק י"ב) והפרי חדש (ס"ק י') שם שגם כשמבשל בנפרד צריך שיוודע התערובת קודם הבישול ורק אז יועיל הביטול לבשלם בנפרד. והרמ"א שם כתב שבמקום הפסד ניתן לסמוך על הסוברים שאם נודע התערובת קודם בישול, מותרים אם בשלם יחד כיון שכבר נקרא עליהם שם היתר.