התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ו: הנחת כלי לאיסוף פליטת הצלי
הרב ירון אליה
סעיף ו: הנחת כלי לאיסוף פליטת הצלי
כיצד ובאיזה שלב מותר להניח כלי תחת הצלי לקבל פליטתו. ומה מהות החשש בזה. ומה הדין היום.
בגמ' חולין (קיב) דנו האמוראים מתי מותר להניח כלי תחת הבשר:
- לדעת שמואל אין מניחים כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו.
- מר זוטרא בשם רב פפא: משתעלה תמרתו כלומר שהחל יציאת השומן לאחר יציאת הדם ולכן מעלים הגחלים עשן.
- לדעת רב אשי: התקנה היחידה היא הנחת שני גלילי מלח בכלי או על הבשר. וכך ניתן לשפוך מהכלי את השומן לבדו.
והסביר הר"ן (מ א בדפי הרי"ף) שנתינת הכלי היא בכל אופן לאחר גמר הכשר הבשר בצליה והחשש הוא רק משום מראית עין ולכן הכלי לא נאסר.
וכעין זה כתב הרשב"א שיש ספק אם עדיין יוצא דם וכיון שזהו ספק דרבנן של דם שבשלו אין הכלי נאסר. ולדברי שניהם תקנת רב אשי היא בנוסף לדברי רב פפא וההיתר במלח הוא לאחר שעלתה תמרתו מן השומן.
אמנם הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש השמיטו דברי רב פפא ומשמע בשיטתם שתקנת רב המלח הוא אפילו קודם גמר הדם וממילא החשש אינו למראית עין אלא לעצמות הדם. ולכן גם כתב הרא"ש (סימן לו) שהכלי נאסר.217
כתב הב"י שבדעת הרשב"א יש ספק האם לצורך נתינת כלי די בצליה מועטת כמאכל בן דרוסאי כר"ן או שצריך שתהיה ראויה לאכילה לרוב בני אדם כשיטתו בכיכר, שהרי כאן כתב רק 'שיהיה ראוי לאכילה' ובכיכר שכתב 'ראוי לאכילה לרוב בני אדם' כתב גם שהוא צלוי יותר מדין נתינת כלי. 218 ובדרכ"מ (ז) כתב שמשמע מהטור שאין לחלק ובשניהם צריך ראוי לאכילה לרוב בני אדם.
הדין היום – כתבו הראשונים (תוס' קיב א 'תרי' ועוד) שהיוםלא ניתן להשתמש במלח להפרדת השומן מהדם כיון שאין אנו בקיאים בשיעור המלח. כיון שמעט מדי אינו יעיל וגם תוספת כמות מדלל את הדם ושוב מערב אותו בשומן. אמנם בדיעבד כתב בבית יוסף בשם הרשב"א 'ואפילו נתן בו מלח הרבה מותר לפי שאין כאן דם אסור דאורייתא דדם שבשלו הוא ואינו אסור דבר תורה (מנחות כא.) ועוד דאינו ודאי אלא ספק שמא משעלתה תמרתו נתבשל הכל ואפילו העליון ולפיכך מותר'
ובשו"ע פסק ' בשר שצולין בלא מליחה, אין נותנין כלי תחתיו לקבל שמנונית הנוטף ממנו, עד שיצלה עד שיהא ראוי לאכילה על ידי צליה זו'
וכתב הש"ך (כה) שהשו"ע פסק כרשב"א 'ובחצי צלייתו' שכתב הטור אין כבר דם כלל ולא כהבנת הב"ח שחצי צלייתו עדיין יש בו דם ומכאן תמה על השו"ע שלא הצריך מלח. שהרי באו"ה אוסר צלי שלא נצלה כל צרכו מטעם פירש ממקום למקום ובחצי צלייתו מתיר. משמע ש'חצי צלייתו' הוא שיעור מלא להוצאת כל דמו. וכ"כ הפר"ח (כה) שאפילו לשיטה שדברי רב אשי לאחר שתעלה תמרתו עדיין יש לו חשש 'דלמא תתאה מטא עילאה לא מטא'. אבל אם נצלה כל צרכו אין חשש.
והסביר הט"ז (יא) שהשו"ע לא הצריך כאן גללי מלח כיון ששיעור חצי צלייתו הוא יותר מהשיעור שהוצרך לרשב"א גלילי מלח. שהרי לשיטתו בכיכר הוא נצלה כל צרכו ובבי דוגי הוא פחות ולכן צריך גלילי מלח. וממילא אם צלה כל צרכו שיהיה ראוי לאכילה לא צריך דבר.
ובבא"ח (ב קדושים ה) : כתב שלשו"ע לא די בחצי צלייתו אלא צריך לצלותו 'כל צרכו' ונראה שאין כוונתו שצריך יותר מ'ראוי לאכילה לרוב אדם' שהרי השו"ע התיר כך בפירוש בסעיף ה' לענין ככר, אלא שאין להתיר בפחות מזה.
למעשה כתב בכה"ח (נא) בשם שלחן גבוה וזבחי צדקשלא נהגו ליתן כלי תחת הצלי אפילו כשנצלה כל צרכו ואין לשנות. אמנם בשר שנמלח והודח כדינו לכו"ע מותר ליתן כלי תחתיו בצליה (שם נב) ואם לא הודח לאחר מליחה, הפמ"ג הסתפק אך מותר כרוה"פ (שם נ)
בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה, האם מועילה צליה לשים כלי תחתיו.
בפת"ש (ב) כתב בשם תשובות גבעת שאול שהדבר אסור לכתחילה והסברא בזה שכמו שלא מבשלים אותו לאחר צליה (כדלעיל סט יב) מחשש שלא יצא כל דמו כך אין לשים כלי תחתיו מחשש זה. ובכל אופן בדיעבד מותר כמו שבישל אותו לאחר צליה שמותר בדיעבד.
האם מועיל נתינת כלי עם מלח לקבל הדם מכבד שנצלה.
בגמ' חולין (קיב א) לאחר שגמ' מתירה בדיעבד צליית כבד מעל בשר היא אוסרת נתינת כלי תחת השיפוד לאיסוף השומן כיון שדם הכבד אינו כדם הבשר ששוקע בתחתית הכלי ונפרד מהשומן שעליו. אלא הוא נשאר מעורב בשומן ולא ניתן להפרידו.
סימן עז - עופות שנמלאו בשר שלא נמלח
- ↩
אמנם הב"י לאחר שהעמיד כך את דעות הראשונים כתב שנראה בטור שהבין ברא"ש שגם לשיטתו הנחת המלח היא לאחר יציאת הדם שאמנם לא הביאו את דברי רב פפא אבל הביאו את דברי שמואל. ע"כ. אמנם קצת קשה כיון שאם כך מדוע כתב הרא"ש שהכלי נאסר?
- ↩
ובכל אופן גם לשיטה זו אין מכאן ראיה להקל בשיעור צליה להכשר כיון שכאן יש גם את גללי המלח שסופחים את הדם.