בגמ' במנחות (כא א) לאחר תיאור המליחה שנעשית למנחות עושה אביי הקבלה לחולין. בגמ' שלנו נגרס 'וכן לקדרה' וכן גרס התוס' (חולין יד א 'ונסבין') אך יש שגרסו 'וכן לצלי' ומגרסה זו משמע שלצלי צריך מליחה.

בגמ' ביצה (יא א) לאחר שנחלקו בית שמאי ובית הלל בדין נתינת עור במקום מדרס אנשים ביו"ט מחשש עיבוד, אומרת הגמ' 'ושוין שמולחין עליו בשר לצלי' רש"י כתב שם 'דאין מולחין אותו יפה' כלומר כיון שחיוב מליחה לצלי הוא במעט מלח אין לחשוש בזה לעיבוד. ומוכח לכאורה שיש חיוב מליחה לצלי. אמנם התוס' שם הסבירו שאין כאן חיוב הלכתי אלא 'שנהגו למלחו כדי ליתן טעם'.

וכן בפסחים (עד א) על דברי רבה בהיתר מולייתא כתב רש"י 'ואפילו מלחו כמליחת צלי' והתוספות (שם 'האי מולייתא') חלק וכתב שלצלי לא צריך מליחה ותלה את זה בדין דם האיברים שלא פירש לחוץ מותר (ואפילו פירש בתוכו) וממילא הוא מותר גם ללא מליחה ואפילו לא יצלה אותו כל צרכו אם לא מבשלו. אמנם הרשב"א בתשובה (ג רנא) לגבי מולייתא כתב כרש"י שלצלי דינו כקדשים שמולחו ומעלהו מיד.

ולכן לסיכום:

השו"ע פסק כתוס' וכתב 'הצלי אין צריך מליחה, לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו'. והסביר הש"ך (ב) שלשיטה זו מותר אפילו לא נצלה יפה.

הרמ"אכתב בתורת חטאת (ט א) 'בשר לצלי אין צריך מליחה כלל מיהו לכתחלה יש לנהוג כמו שכתב מהרא"י בהג"ה שערי דורא להדיחו ולמלחו קצת' וכ"כ כאן (בסעיף ב) שהמנהג למלוח לכתחילה 'וי"א דצריך גם כן קצת מליחה תחלה. והמנהג להדיח תחלה וגם למלחו קצת כאשר נתחב בשפוד, וצולהו מיד קודם שיתמלא המלח דם'.

ובתורת חטאת (ט, ד) כתב 'במקום שאין המלח מצוי צולה כך בלא מליחה אפילו לכתחלה'. וכתב ביד יהודה (קצר י) שכן הלכה.

בתוס' חולין (קיג 'אין מחזיקין') כתב לחלק בין דם פליטה שיש לו דין שריק בצליה לבין דם בעין שנוטף בזמן צליה או מליחה שלא שייך בו שריק ונבלע 'דדוקא דם הנפלט נופל עם הציר ע"י צליה או ע"י מליחה כדאמר לעיל (דף קיא.) דשריק אבל היכא דהוי הדם בעיניה לא אשכחן'.

וכ"כ השו"ע כאן שלא שייך לומר בדם שנוטף שהאש שואבו ואוסר 'הצלי אין צריך מליחה, לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו. אבל אם דם אחר נטף על הצלי, אפי' אותו דם הוא צונן, לא אמרינן שהאש שואבו, ואוסר ממנו כדי נטילה'.

בשיעור האיסור כתב השו"ע שנאסר כדי נטילה כשיטתו בסימן קה (סעיף ה) שצלי כחוש אוסר כדי נטילה וצלי שמן אוסר בכולו.

לרמ"א (שם) כיון שלא בקיאין לחלק בין שמן לכחוש מתייחסים לכל בשר כשמן, ולכן כתב כאן הש"ך (ה) שלשיטה זו נאסר בשישים.²⁰⁰