הראיות שהביא: א. אומצא דאסמיק (חולין צג ב) חתיכה שנצרר בה דם שמותר בחיתוך ומליחה ב. שובר מפרקת בהמה שלשיטת רוב הראשונים מותר במליחה (חולין קיג א - ראה לעיל סעיף יא) ג. חוטין שבלחי מותרים ע"י חתיכה ומליחה(חולין קלג, שו"ע סה, א)

בב"י נשמטה המילה כ"ש וציטט בריב"ש 'לחוש לדברי הגאונים במקום שנהגו'

לכאורה הכוונה להתיר לאחר שמנקר החוטים שהרי ללא ניקור החוטים אסור אף בצלי כשלא נקב בשעת שחיטה ורוצה לצלותו העוף שלם כמובא בסימן עו סעיף ג והחידוש שאין אומרים שאחר ג' ימים לא יועיל הניקור. וה"ה בניקור החלב כמובא בש"ך וברמ"א סד יח. אך וראה בדעת כהן סימן רכג שמנהג האשכנזים היה להחמיר ולנקר גידי הדם גם במקום שהקלו הספרדים ולפי זה אפשר שניקור זה אינו מהדין ולכן מותר בצליה גם ללא ניקור ואסור רק במליחה ובישול כפי שמשמע מאו"ה שער ב אות א-ג. וצל"ע.

ואינו דומה לכבד שמותר לכתחילה לבשלו לאחר צליה למרות שדמו לא יוצא במליחה כי כאן נתיבש הדם בתוכו. ש"ך נא.

בשפ"ד תמה על קולא הש"ך שהרי כתב (לקמן עו אות יג) שבשר שנצלה חצי צליה אסור לרמ"א כיון שהדם שבו פירש ממקום למקום והוא הדין נראה לאסור כאן בבישול לאחר הצליה (נראה שר"ל שכיון שנתיבש ולא יצא כל דמו דינו כבשר שנצלה חלקית, ולא ירדתי לסוף דעתו שלפי זה כבר בצליה היה צריך להיות אסור ולא רק בבישול). ובסוף דבריו כתב שדוחק לתרץ שכיון שנתקשה שוב לא פורש ומה שפורש כבר יצא בצליה.

אמנם זה לבדו אינו מספיק כדברי השמש צדקה שהובא בישכיל עבדי (א יו"ד ג) שאפילו נראה שהמליחה הועילה ויצא ממנה דם אסור.

ובמנחת יעקב כתב שמכך שהרמ"א התיר בדיעבד כשבשלו לאחר צליה מוכח ששייך בו יציאת כל דמו וממילא שייך גם במליחה כבלעו כך פולטו.

שהמחבר מקל (כיון שאין יעילות המליחה תלויה בכך שתהיה לחתיכה מה לפלוט מעצמה כמובא בש"ך שם ס"ק כו) ולרמ"א אסור (כיון שאינו טרוד לפלוט לא מועילה מליחה או צליה. ש"ך ל') ולכן בסברת הרמ"א יש לאסור ולכן אין להקל נגד הט"ז. משב"ז.

ולמרות שלכאורה גם בכלי מנוקב אסור לאחר הדחה כיון שנסתמים נקבי הפליטה ולא שייך איידי דטריד, לא החמיר בזה הט"ז כיון שיש הסוברים ששם שייך משרק שריק. משב"ז בשם מ"י.

אמנם הט"ז כתב שם (יח) רק 'שמתכוין לתקן הדבש' ובמשב"ז שם הסביר 'כיון דא"א בענין אחר שרי' והסבירו שכוונת החימום הוא הפרדת האיסור והוצאתו ואין דרך אחרת מותר למרות שנותן טעם בהיתר. ויש שכתבו רק שלא מתכוין לאכילתו.יד אברהם.