סימן סט - סעיף יג: הדחת הבשר שלא יִבַש דמו
האם שריה תוך ג' מועילה לבשר ששוהה. ומה הדין לאחר ג' ימים.
הארכת חיי הבשר על ידי הדחה
לשרות תוך ג' ימים ע"מ להאריך את תקופת ההיתר כתב האגור שנהגו להתיר להדיחו והמהדרין שורין אותו כמו שתי שעות ויש לו עוד ג' ימים מזמן השריה. ורי"ו פקפק בזה בשם הר"מ.
ולהלכה כתב השו"ע להתיר בשריה 'ואם שרו אותו במים תוך הג' ימים, יכול להשהותו עוד שלשה ימים אחרים פחות חצי שעה'
במהות ה'חצי שעה' שכתב בשו"ע לט"ז (לד) זמן זה הוא בדווקא שכתב שזהו זמן הדחה המובא ברמ"א בסעיף א'.
ואילו הש"ך כתב שאינו בדווקא אלא ג' ימים פחות קצת. ובשפ"ד תמה על הש"ך שאם כך יסתיימו הג' ימים קודם סיום ההדחה הבאה לריכוך הבשר.
ופת"ש (ל) כתב שאין להחמיר כאן ולהגביל בג' ימים פחות ג' שעות כפי שהחמירו בפסחים שזהו שיעור הזמן שאדם טועה בו, משתי סיבות: א. שכאן היא חומרת הגאונים בלבד ב. אדם טועה בשעה ביום מצד העננות אבל אין משם ראיה לטעות בהערכת משך הזמן של תהליך כנידון כאן. ולא כלוית חן שהחמיר בזה.
ומשך ההדחה כתב הש"ך (נג) שאם נוקר מנימי הדם די בשריה מעט והט"ז (לג) כתב שאפילו נעשתה הדחה בעלמא מותר וידיחו שוב לצורך המליחה כנדרש. ואם לא נוקר צריך שריה ארוכה של קצת שעה .
ולכתחילה צריך שריה ממש של חצי שעה ולא העברת מים בעלמא (ט"ז לג)
שריה לכתחילה
בדרכ"מ (כח) כתב שלכתחילה יש לאסור לשרות ע"מ להשהות החתיכה ובדיעבד מותר כי רבו המתירים. אך לא הביא זאת בהג"ה. והסביר הש"ך (נג) שכיון שיש מתירים אף לכתחילה הניח לכל אחד כמנהגו. ובשעת הדחק או הפסד מרובה כתב הש"ך (נג) שיש להתיר לכתחילה לשרות היטב תוך ג' ימים.
אמנם למנהג הספרדים שורים גם לכתחילה כדי להשהותו. (כה"ח רג בשם כנה"ג)
שריה לאחר ג' ימים
כתב בהגשע"ד ששמע שנהגו אצל הגאונים לשרות גם לאחר ג' ימים כדי שיתעורר הדם ויפלוט ע"מ ששוב תועיל לו המליחה (הובא בב"י)
ובאו"ה כתב לאסור (דרכ"מ כט) וכן הכריע הש"ך (מט בשם ת"ח ומהרש"ל) וכן פשוט בדעת השו"ע והרמ"א .
מה דין בשר שיש ספק אם שהה ג' ימים ללא מליחה.
כתב בדרכ"מ (ל בשם או"ה) שאם יש ספק אם שהה ג' ימים מותר במליחה ובישול. והטעם הוא:
- כיון שספק דרבנן להקל וכ"ש בחומרת הגאונים (גר"א נג)
- וכיון שיש ספק מתי הבהמה מתה מעמידים על חזקת החיים (כרתי לח)
וכן כתב הרמ"א 'בשר שנמלח וספק אם נמלח תוך ג', מותר'
עמוד הקודםעמוד הבא