התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: תנאים להיתר בשולחן אחד
הרב ירון אליה
סעיף ב: תנאים להיתר בשולחן אחד
האם אופי הקשר בין אנשים משפיע על היתר האכילה יחד פרט לגבי אחים, מכירים, מקפידים ושונאים.
אנשים שלא מכירים זה את זה
עוד במשנה(קז, ב) 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין.' ובגמ' העמידו באנשים שאין מכירים זה את זה.
וכן כתב השו"ע 'הא דאסור להעלותו על השלחן, דווקא בשני בני אדם המכירים זה את זה'.
אחים או מכירים אך מקפידים
ועוד דנה הגמ' באחים המקפידים42 זה על זה ומסיקה להחמיר מצד לא פלוג43.
ורש"ל סבר שדווקא אחים המקפידים דינם עדיין כאחים ואסורים בשולחן אחד, אבל סתם שני מכירים אם מקפידים מותרים באכילה על שולחן אחד בשר וחלב.
אמנם השו"ע כתב להחמיר ב'שני בני אדם המכירים זה את זה אפילו הם מקפידים' ולא חילק בין אחים לחברים.
וכן כתבו הש"ך (ד) והט"ז (ב).
מודרי הנאה ושונאים
המשנה בנדרים (מא, ב) כתבה על המודר הנאה מחברו 'ואוכל עמו על השולחן' והסביר הרא"ש שם 'ולא חיישינן שמא יאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאין זה את זה טפי משני אכסנאין על שולחן א' זה בשר וזה גבינה'
ומכאן כתב הפמ"ג (משב"ז א) שאם הדירו הנאה זה מזה מותרים לאכול יחד בשר וגבינה כיון ששונאים זה את זה. והובא בפת"ש (ג)44.
באילו תנאים ניתן להתיר אכילה על שולחן אחד גם למכירים – ג' תשובות.
דבר המפריד או היכר
בגמרא (קג, ב) 'תניא נמי הכי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: ב' אכסנאים שנתארחו לפונדק אחד, זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרום, זה בא בחתיכתו, וזה בא בגבינתו - אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין, ולא אסרו אלא בתפיסה אחת; תפיסה אחת סלקא דעתך? אלא: כעין תפיסה אחת'.
נמצא שהגמ' השתמשה לתיאור אופן הישיבה האסורה בלשון 'כעין תפיסה אחת' ונחלקו הראשונים בהסברה:
- תוס' א', הגה"מ(ט, כ), טור(קעג), רבינו ירוחם (נט"ו אות כח): רשב"א (תוה"ק ג, ד) א.ללא דבר המפריד ביניהם (וכן הסביר הריטב"א ברש"י). וכתב התוס' שכן המנהג והביא שני פתרונות מעשיים
- מניחין לחם או קנקן או שאר כלים להפסיק בינתיים
- או אוכל על מפה אחרת דהוי כעין שתי תפיסות.
- תוס' ב': כל שמכירים זה את זה (וכן הסביר רבנו גרשום). ולפי זה לא יועיל הפרדה או היכר45.
אמנם הרי"ף והרמב"ם לא הביאו קולת הפרדה על שולחן אחד וכתב הב"י (סימן קעג) שנראה שהן סוברים להחמיר כפירוש השני בתוס'.
השו"ע פסק לקולא 'ואפילו המכירים, אם עשו שום היכר, כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו, או אפילו אוכלים על מפה אחת ונותנים ביניהם פת להיכר, מותר'.
שימוש בהיכר: בהגהות אשירי (ח, כ) הביא בשם או"ז שהיתר הפרדה בלחם הוא דווקא אם לא אוכלים מהלחם המפריד.
ובב"י (קעג) כתב שעם זה לגבי קנקן שאין דרך להניח על השולחן יועיל להפריד גם אם שותים ממנו.
וכ"כ הרמ"א שלא לאכול מהלחם המפריד אך להקל לשתות מקנקן שאין דרכו להיות על השולחן. אמנם הב"ח (ב) כתב להחמיר גם בקנקן שאם שותים ממנו אינו היכר. ובש"ך (ו) כתב 'דברי הב"י והרב עיקר'.
והוסיף הרמ"א שכ"ש שיש להתיר אם נתנו שם מנורה. וכוונתו בשעות היום שאין דרכה להיות על השולחן (ש"ך ז). או שנתנה במקום שאין דרכה להיות (ט"ז ד).
לגבי גובה ההיכר כתב בדרכ"מ בשם או"ה וצריך שיהא ההיכר 'קצת גבוה' כגון מנורה וקנקן. וביד יהודה (ארוך ה) כתב לפי זה שצלחת לא יכולה להיות היכר בדיו בב"ח.46.
רגילים במפות נפרדות: בדרכי תשובה (כ) כתב בשם יד אברהם ודלתי תשובה (י) שבמקום שרגילים לאכול על מפות נפרדות לא הוי היכר
יושבים רחוקים
כתב הב"ח (ב) בשם רש"ל והובא בפת"ש (ג) ובזבחי צדק (ז) שהרחקה מועילה גם לסוברים שהיכר לא מועיל 'ואם יושבים רחוקים זה מזה בכדי שאינו יכול לפשוט ידו וליטול מאוכל חבירו שרי בלא היכר'.
אחרים אוכלים איתם
בשו"ת משאת בנימין (סימן קיב) דן בחלוץ וחלוצה שהיו סמוכים על שולחן אחד של אם הבנים ואוכלים יחד. ונשאל האם יש בזה איסור מצד שאסורים זה לזה כערווה, ובתוך דבריו כתב להתיר גם מצד 'דאין לך הפסק גדול מזה שכל בני הבית אוכלין עם היבם והיבמה' והוסיף שגם לגבי נידה רבים מחמירים בזה אין מקור לאסור זאת מהדין הגם שבנדה שהיא בכרת יפה עושים המחמירים. והביא דבריו בפת"ש (ד).
האם היכר מועיל לחברים שאוכלים מארנק אחד
לשיטת המחמירים בתוס' הגמ' בתחילה מסבירה את המושג 'תפיסה אחת' שאוכלים מארנק אחד, ואז חוזרת בה מהעמדה זו ומסבירה 'כעין תפיסה אחת' כלומר שמכירים זה את זה. ומשמע שענין אכילה מארנק אחד כבר אינו נפק"מ להלכה גם לשיטה זו.
אמנם הטור בתיאור הפירוש השני כתב 'י"א שאם יש להם הוצאה אחת שאין להם היתר על ידי היכר שעושין ביניהן' ומשמע שמצד אחד סובר שהיכר מועיל ומצד שני קולא זו מוגבלת למקרה שאין להם 'הוצאה אחת' (כלומר כשלא משלמים על הסעודה מארנק אחד). והב"ח תמה עליו שאין הסבר כזה בראשונים ונשאר בצ"ע.
אמנם בכנה"ג (כב) הבין ממנו שזהו פירוש שלישי שהיה לפני הטור ואינו לפנינו. ובכל אופן הוסיף ' ולענין הלכה, נקטינן דכל שעשו היכר אפילו יש להם הוצאה אחת מותר, וכן פסקו כל האחרונים' וכ"כ בפמ"ג(משב"ז ג) שאין חילוק כלל בין הוצאה א' לב' הוצאות לענין שהיכר מועיל גם במכירים.
האם יש אפשרות לאדם שאוכל בשר לבד לעשות זאת על שולחן שיש עליו חלב
היכר ליחיד
בחכמת אדם (שער או"ה כלל מ סעיף יא) כתב לעשות היכר גם באדם אחד.
אמנם בדרכי תשובה (יח) הביא בשם מהר"מ האחרונים47(שו"ת, אחרונים יו"ד יב) ובשם ספר בגד ללבוש48(עמ' לג) שלא מועיל היכר באדם אחד וראייתו מלשון הגמ' בשבת (יג) שהסתפקה האם מותר לנדה לישון בבגדיה עם בעלה במיטה אחת, ובתחילה רצתה ללמוד מדין העלאה של בשר וחלב על שולחן אחד ודחתה 'הכי השתא! התם - דיעות איכא, שינוי ליכא. הכא - איכא דיעות, ואיכא שינוי' ומשמע שיש שני תנאים להיתר א.דעות ב.ושינוי. ונמצא שבדעה אחת לא מועיל שינוי.
וכן הוכיחו מלשון השו"ע, שבסעיף א' שמדובר באדם אחד לא הזכיר דין היכר ובסעיף ב' שעוסק בשני אנשים הזכיר דין היכר.
וכן כתב כה"ח (אות טז).וכן הביא בשם הזבחי צדק (אות יא)
שומר ליחיד עם היכר
וכתב הזבחי צדק (שם) שאם יחיד מעמיד לו שומר מועיל היכר שהוא כב' דעות. אמנם ברעק"א (כאן א) הביא בשם גן המלך (עא) שלא מועיל להעמיד שומר שישגיח עליו. אך נראה שלא חולקים כיון שרעק"א החמיר בשומר ללא היכר וממילא יש דעות בלי שינוי ואסור. אבל בהיכר ושומר יש ב' דעות ויש שינוי ומותר לכו"ע.
האם מותר להשתמש בכוס, פת או מלחיה של ארוחה בשרית צוננת בארוחה חלבית
יש להקדים שדינים אלו המובאים כאן ברמ"א אינם דווקא על שולחן אחד או באותו זמן אלא אפילו בשולחנות נפרדים ולא מכירים זה את זה (ש"ך ח ועוד רבים).
שימוש באותו כלי מסעודה לסעודה
כתב הרמ"א 'ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד, משום שהמאכל נדבק בכלי'.
וכתב בכנה"ג (הגהות הטור אות ז) שבהדחה ביניהם מותרים.
שימוש באותו פת מסעודה לסעודה
עוד ברמ"א 'כל שכן שלא יאכלו מפת אחת' וכעין זה מובא להלן בשו"ע (פט, ד) 'מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה'.
וכתב על זה בשו"ת אגרות משה (יו"ד א סימן לח) 'הנה האיסור הוא רק על שיורי חתיכת הפת א.שאכלו בה הגבינה או אף על ב.החתיכה קטנה שחתך כדי לאכול עמה הגבינה שעל זו אינו נזהר כיון שחשב לאוכלה עם הגבינה... אבל פת הגדולה שהיא עומדת בין למאכלי חלב בין למאכלי בשר נזהרין בה ואין לחוש שמא נגעה בה הגבינה או הבשר'. ויש שכתבו שבסעודה בה יושבים ילדים וחותכים מהלחם, יש להחמיר כיון שאין ידיהם נקיות ואינם נזהרים בזה.
מלחיות
עוד כתב הרמ"א 'וכן נוהגין ליחד כלי של מלח לכל אחד בפני עצמו, כי לפעמים טובלים במלח ונשארו שיורי מאכל במלח'
וכתב בילקו"י (יו"ד פח, כח) 'מלחיות שבזמנינו שהן בדרך כלל סגורות, אין צריך ליחד מלחיה לחלב ומלחיה לבשר. ויש מחמירים גם בזה לייחד מלחיה לבשר ומלחיה לחלב, מחשש שמא נדבקו שיירי מאכל במקום יציאת המלח, ואין זה אלא חומרא בעלמא'.
סימן פט - שלא לאכול גבינה אחר בשר
- ↩
ובגדר מקפידין יש לעיין האם מדובר בסוג של כעס הדדי דווקא או בהקפדה כללית שלא יאכלו ממאכלם. ומלשונו של רש"י 'מקפידין שאין זה אוכל משל זה' משמע שרק מקפידים על עצם האכילה. וכן כתב באו"ז 'שמקפידין שאין זה אוכל משל זה מותר'
- ↩
ויש לעיין האם הלא פלוג בא מחשש שאותו אדם במקום אחר יעלה למרות שאין הקפדה. או שאנשים אחרים שיראו אותם מעלים בשר חלב ולא ידעו שיש הקפדה ביניהם ירשו לעצמם להעלות על שולחן אחד בכל אופן. ובר' גרשום כתב 'לפי שכל אדם אין יודעין שמקפידין זה על זה ויהיו מקילין במקום אחר' אמנם מדברי הרא"ש להלן שהקל במודרי הנאה לא משמע כן שהרי אין הרואים יודעים שהם מודרים.
- ↩
ויש לעיין האם קולא זו היא דווקא במודרי הנאה או אכן בכל השונאים ואפילו לא הדירו, ולכאורה אם נעמיד בשונא תחזור תשובת הגמ' במקפידין שהכריעה מצד 'לא פלוג' ומצד שני אם ההיתר רק במודרים מדוע נלמד ההיתר מדברי הרא"ש שתלה בכך ששונאים הרי היה יכול להלמד כבר מלשון המשנה בנדרים שהתירה מודרים בשולחן אחד. והרשב"א בתוה"ק (ג,ד) כתב בפירוש לאסור בשונאים.
- ↩
ולשיטה זו 'בתפיסה אחת' שהיא ההווה אמינה של הגמ' משמעה שיש להם שותפות בכספים, אבל למסקנה ענין שותפות הכספים נדחית והכל תלוי בהיכרות ביניהם ולא כפי שהבין הט"ז (ג) בטור שלשיטה זו אם לא שותפים בכספים יועיל היכר. משב"ז ג.
- ↩
בשיעורי שבט הלוי נידה (עמ' רנה) כתב שמנהג העולם לסמוך על טבעת לענין נידה וכן סתימת הפוסקים אך הוסיף שאפשר שנדה קל מבשר וחלב שכאן איסור אכילה יחד הוא מעיקר הדין ובנדה דעת הרמב"ם (איסורי ביאה יא, יח) שהאיסור הוא רק בקערה אחת.
- ↩
משה מרוטנבארק תרי"ז. מצאצאי מהר"מ מרוטנבורג הראשון.
- ↩
לר' זיידמאן מרדכי, תרל"ז. ונכתב כדי ' להמליץ ולהכשיר דברי הספר לבושי שרד'.