התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
המשך ז: חלב שנשפך וקדרת בשר
הרב ירון אליה
המשך ז: חלב שנשפך וקדרת בשר
פרט בקצרה דיני עירוי וכלי שני לענין בישול ולענין הבלעה במחובר ובנפסק
- לרשב"ם (תוס' שם 'אבל נותן) אסור לתת תבלין לתוך כלי ראשון אבל מוכח שמותר לשפוך מכלי ראשון על התבלין וכן מוכח כן ממה שקימ"ל שתתאה גבר. ומשמע שעירוי אינו מבשל.
- ר' יצחק (שם) אין מכאן ראיה שהרי בסיפא כתוב 'אבל נותן הוא לתוך הקערה' שהיא כלי שני ולא התירו לערות מהאילפס על התבלין. ומביא ראיה מזבחים (צה, ב) שגם כלי שעירו לתוכו חמין חייב מריקה ושטיפה כדין כלי שבשלו בו.170 וכן מפסחים (עו, א) בדין נטף מרוטבו על החרס וחזר לבשר שחייב קליפה ולכן מסקנתו שעירוי מבשל כדי קליפה. וכן דעת ר"ת (רא"ש שם ג, טז).
חלב או איסור חם שנשפך על גבי קרקע והעמידו עליו קדרת בשר חמה, מה דין הבשר והקדרה. ומה הדין כשהחלב אצל האש
- אם קדרת החלב שנשפך 'אצל האש' הכל נאסר. (ש"ך לב)
- אם קדרת החלב אינו אצל האש, דין החלב ככלי שני ולכן לרמ"א:
- אם הקדרה צוננת הכל מותר. (ש"ך לא)
- אם הקדרה חמה ואינה על האש היא נאסרת כדי קליפה והתבשיל מותר. (רמ"א)
- אם הקדרה מרותחת כעת אצל האש נאסרת בשישים.
- ונמצא לרמ"א שלחלב הנשפך יש דין כלי שני אפילו כשהיד סולדת בו ואפילו אם הקדירה חמה לא נאסרת אלא כדי קליפה (משב"ז כה)
- במנח"י(נה, כא) כתב שלמרות שהתחתון הוא כלי שני, אם היד סולדת בו וגם הקדרה העליונה רותחת אין אומרים תתאה גבר להקל אלא מתבשל בקל. ולכן גם ציינו הפוסקים (או"ה והר"י מפרי"ש) שהקדרה חמה, ואין צורך להעמיד בדעתם שהחלב אצל האש (כפי שהעמיד הט"ז להלן).
- הרש"ל (יש"ש חולין ח, עא. הובא בט"זקה, ד)סובר שכלי שני אינו מפליט ומבליע כאחד ולכן בשר שנמצא עם גבינה בכלי שני של מים לא יאסר.אבל כלי שני יכול להבליע מעצמות האיסור כלומר אם יש כלי שני של חלב חם יאסר הבשר שניתן בו. וממילא לשיטתו אפילו הקדרה צוננת תאסר כולה מהחלב החם שתחתיה מדין תתאה גבר שמבליע בכלי שני.
- דעת הפר"ח(קה, ה. סח, יח) שכלי שני מבליע ומפליט כרותח.
מתי צריך לשער בשישים בעירוי המזדחל ולא די בכדי קליפה. וכנגד איזה חלק של החלב צריך לשער
- הרש"ל (יש"ש ז, לח) הסביר שמדובר 'היכא שהקדירה עומדת אצל האש, וא"כ מאחר שהיא מרותחת מחמת חום האש שאצלה, א"א לומר דתתאה גבר, כי חום העליון שבקדירה מרותחת התחתון מלהתקרר, ובולע שפיר'
- והט"ז(כה) העמיד דבריו שמדובר שהחלב מזדחל על גבי כירה רותחת שאצל האש ולכן יש לחלב דין כלי ראשון לאסור את הקדרה בכולה. וכתב הפמ"ג על דברי הרש"ל והט"ז 'ולדינא שניהם אמת'.
- והמנח"י (הובא לעיל) הוכיח מכאן שתתאה כלי שני אוסרת בכולו אם הקדרה שעליה רותחת ולא אומרים תתאה גבר.
חלב שנשפך מכלי ראשון וזחל על הכירה לקדרת בשר חמה או צוננת מתי דינו כעירוי לאסור ומתי דינו ככלי שני.
- כיון שמקור הקילוח ממקום גבוה (פתח סיר החלב) דינו כמו עילאה
- כיון שהקדרה החמה עומדת במקומה והקילוח זוחל לעברה יש לה דין תתאה ש'כל שהוא במקומו הוא הגובר' 174. ולפר"ח (לב) יסוד זה דווקא כשאין החלב זוחל תחת הקדרה (ראה להלן)
- גם כאן המציאות שמקלח על הקדרה מלמעלה.
במקומות שאסרנו בחָלב שנשפך על הכירה האם ישתנה הדין בכירה מלוכלכת באפר
מה דין טיפה שנפלה על מכסה הסיר קודם או לאחר רתיחת התבשיל. ומה הדין כשנפלה כנגד הריקן לאחר הרתיחה כשהיא מכוסה
- הרמ"א הביא דבריו וכתב 'טפה הנופלת על גבי כיסוי קדירה, דינה כנפל על גבי קדירה נגד הרוטבכלומר שצריך שישים בתבשיל כנגד הטיפה, והוא שהתחילה הקדירה להרתיח, דאז עולה הזיעה175 תמיד176 ומגיע אל הכיסוי ויורד משם אל הרוטב'
- והרש"ל (יש"ש ח, מו) כתב שגם לשיטת ראב"ן177 שבטיפה שנפלה כנגד הרוטב מצטרף הרוטב לבּלוע בדופן כדי לבטל את הטיפה, ברתיחה הדין שונה ואין היא מצטרפת לכיסוי לבטל את הטיפה שנבלעה בו. ולכן צריך שישים בכיסוי עצמו כנגד הטיפה. ומשמע בשיטתו שאם אין שישים בכיסוי צריך בתבשיל שישים פעמים שישים כנגד הטיפה178.
- ↩
ודין זה נלמד מהפסוק 'ואשר תבושל בו ישבר' אך ראה לעיל סעיף ה' בדעת מהר"מ (במרדכי) שסובר שמה שנלמד מפסוקים לענין קדשים אין ממנו ראיה לדיני בישול ובליעה הכלליים.
- ↩
שכן העמידו התוס' בזבחים (צה, ב) 'עירה לתוכו רותח' שמדובר בנפסק. אמנם ברמב"ן (ע"ז עד, ב) משמע שאפשר להעמיד באינו נפסק שכתב 'וכ"ש דקיי"ל תתאה גבר אפי' נטף מרוטבו על החרס בקלוח שאינו נפסק'. וראיתי בשם הרב דושינסקי שגם מהתוס' אין ראיה שמדובר בנפסק שכן הם העמידו דווקא את 'נטף על הסולת' בנפסק ודלגו על נטף על החרס ומשמע שמודים שאינו נפסק. (חידושי מהרי"ץ על פסחים עמ' שלא).
- ↩
ולשיטה זו מה שבקרבן פסח מבליע ב'נטף מרוטבו על החרס' הוא כיון שהוא התחמם על ידי האש ממש ודינו ככלי ראשון גם כשפסק הקילוח כמובא להלן בשו"ע סעיף ט בשם תרה"ד. (חזו"א שם ו). ומה שמתייחסים לחתיכת בשר שנפלה לחלב שאוסרת כדי קליפה למרות שאינה מקושרת לקדרה זהו בגלל שהיא גוש כדעת הרש"ל (אך לא הרמ"א) שעומד בחומו. או שמדובר שצלוה על האש כדלעיל.
- ↩
כך הבנת רוב הפוסקים ראה דרכי תשובה (קכט). אמנם בפמ"ג (שפ"ד צה, יח) החמיר לשער באומד יפה ובחכמת אדם (מה, יד) סתם לשער כנגד 'הנשפך' ומשמע כל החלב.
- ↩
כ"כ הרשב"א בתורת הבית הארוך (ד, א דף ג עמ' ב') הובא גם בש"ך (צא, כג) ובדרישה (שם ב) בהסבר הטעם מדוע אין לגוזל שנופל לכמכא דין תתאה שהרי סוף סוף מגיע לתחתית הכלי והכמכא מעליו.
- ↩
מכאן משמע שיש כח בזיעה להפליט מהכיסוי ולהבליע בתבשיל אמנם בלשון או"ה לא מוזכרת זיעה כלל אלא דווקא עליית הרתיחה עצמה שהיא ודאי מבליעה ומפליטה. ואין לפרש שהתכוין לזיעה שהרי כתב יש לחוש שעלתה רתיחה ואם היה מדובר רק בהבל לא היה זה חשש שלעולם יש הבל בקדרה. אלא שעליית הרתיחה כלומר גלישת הרוטב פעמים שמתרחשת ופעמים שלא. וכן בהגש"ד ובב"י לא הזכירו זיעה בדין זה. וראה להלן סעיף ח' בדין זיעה. ואפשר שלרמ"א זיעה מחברת את הכיסוי לתבשיל כיון שהכיסוי סמוך מאד לתבשיל וזה טעם דבריו כאן ובסימן צג סוף סעיף א. וכדין חררה שהיא סמוכה ואוסרת אפילו ביבש כמוסבר ביד יהודה (ארוך קח , טז)
- ↩
במקור באו"ה כתב 'יש לחוש שמא באותו פעם או אח"כ עלה פ"א רתיחת הקדירה' כלומר שמחמירים מתוך חשש שעולה ולאו דווקא שזו המציאות. אמנם לפי האמור שהרמ"א הוסיף גם לחשוש לזיעה ולא רק לרתיחה מובן הלשון 'תמיד'.
- ↩
יסוד הראב"ן הובא במרדכי תרע"ט 'חלב היתר שנבלע וחלב שבחוץ מצטרפין לבטל את טעם הבשר הנבלע בקדירה'.
- ↩
ואפשר שיש לישב את שיטת האו"ה שסובר להקל מטעם אחר שהרי כתב בתחילת דבריו ' מתוך שהיתה מכוסה ולא היה יכול לראות ברתיחתו יש לחוש שמא באותו פעם או אח"כ עלה פ"א רתיחת הקדירה' וממילא יש כאן ספק ספיקא להקל שמא לא עלתה הרתיחה ואז ודאי לא נאסר התבשיל ושמא אפילו עלתה אין הטיפה מתפשטת לתוך הרוטב אפילו כשנפלה על הדופן אלא נשארת בכיסוי כדלעיל סעיף ה'. וממילא יצא שגם לשיטת האו"ה אם יודע שלא עלתה רתיחה בזמן נפילת הטיפה ועלתה לאחריה כגון במכסה שקוף המצוי אצלינו אין כאן אלא ספק אחד ויודה לרש"ל לאסור. ואח"כ ראיתי שכעין זה כתב הפר"ח והבאתיו להלן למעלה אמנם לשיטתו הכיסוי ודאי מעלה את הרתיחה ועדיין מותר.