התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ג: דין הכף והקדרה בבני יומם
הרב ירון אליה
סעיף ג: דין הכף והקדרה בבני יומם
התוחב כף חולבת בקדרה של בשר מה דין הקדרה והכף כשיש שישים. כשאין שישים. כשבישל בה מים.
- כיון שלהפליט הבלוע צריך תחיבת כולה.
- כיון שלהפליט הבלוע צריך בעבוע ולהבלעה יד סולדת.
- כתב הש"ך (ח) שלשו"ע להלן (צה, ג) הכף מותרת כיון שהוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא ולרמ"א אם גם הקדרה בת יומה הכף נאסרת כיון שאפשר שיהיה טעם שני של בב"ח ולא דרך המים.
- ובפמ"ג (שפ"ד ח) הקשה על הש"ך שהרי הרמ"א כתב בפירוש בסעיף ה' שאם יש שישים הכל מותר ואיך אפשר לומר בדעתו אחרת. וחילק לישב:
- שהה בקדרה: יש לחלק בין כף ששהתה בקדרה ויצאה יד סולדת שנאסרת, לכף שלא שהתה בקדרה ואין דינה ככלי ראשון להאסר.
- צריך טעם שלישי: ובהמשך ('שוב התבוננתי') כתב שהש"ך סובר שלא התירו נ"ט בר נ"ט אלא בבישול ולא בצליה (כסה"ת, רא"ש) והמשמעות היא שלא די בטעם שני של היתר אלא צריך טעם שלישי של היתר (מנח"י נז ב) וכאן ליכא225.
- לא נזהר מלגעת: ועוד תירץ במשב"ז (ז) 'וצריך לדחוק דכאן (בסעיף ה שהתיר הרמ"א בשישים) מיירי שידוע ודאי שנזהר ולא נגע הכף כלל בקדירה כמו מאכל עב מיני הריפות וכדומה שתחב באמצע המאכל משום הכי שרי והש"ך מיירי בספק לו אי נגע בקדירה'.
כלי שנאסר בהנאה האם מותר להשתמש בו לח. ומה דין מאכל שנאסר לעניין נכרי וכלב זר.
- מרדכי(ע"ז תתכ) כתב בהדיא לאסור בכל דבר לח ואפילו צונן. והסביר בהיתר היבש ש'ליתא לאיסורא בעיניה'.
- שערי דורא(פה) התיר גם 'כל דבר שאין צורך אכילה ואפילו חמין כגון מים לרחוץ ראשו שקורין בל"א לויג"א, מאחר שאין ההנאה מגוף האיסור'.226 וכתב בתורת חטאת (פה, ג) שכן נהגו.
- ט"ז (צד, ד), תורת חטאת (פה, ג): ' המאכל אסור בהנאה אפילו לתנו לעכו"ם או לכלב דעלמא שאינו נהנה ממנו כלל אסור' ונמצא שמדמים דין איסור הנאה בב"ח לחמץ.
- מקור חיים (לר"י מליסא. על שו"ע תמח, ו)גר"א (שם ז): מוכח מהירושלמי שהוא המקור לאיסור בחמץ שדווקא בפסח יש להחמיר בזה כיון שכתוב 'ולא יֵאָכֵל חמץ' ובא לרבות בחמץ כל סוג אכילה אפילו שאין לו הנאה. אמנם בשאר איסורי הנאה מותר.ולכן מותר לכלב שאינו שלו ולנכרי שלא בפניו כיון שלא מחזיק לו טובה.
קדרה שבישל בה בשר עם חלב ושוב בישל בה תבשיל היתר כשאינה בת יומה מה דין התבשיל.
- א"ז (ע"ז רפו), הגה"א (ע"ז פה, ל), רש"ל (יש"ש חולין ח, מו): אמנם המאכל מותר אך חייב להשליך דמי הקדרה לנהר שמצד איסור הנאה אין היתר של אינו בן יומו.227
- או"ה (כא, ח) תורת חטאת (פה, ג)פר"ח (י) : אין צריך לזרוק דמי הנאת הבישול לנהר שהרי הכלים עצמם מותרים בהנאה להשתמש בו כל דבר צונן אפילו לכתחילה ומהאיסור שבלע אינו נהנה שהרי פוגם את התבשיל.
- ↩
ומשמע שלא סובר כרמב"ן (חולין קח, ב) שלהגעלה צריך דווקא מים. וכ"כ במשב"ז ג' והצביע לאור"ח תנ"ב ה שם כתב הרמ"א ע"פ האור"ח 'ואין מגעילין בשום משקה, רק במים; מיהו בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה'.
- ↩
אך אם השתמש בה במים כתב בשפ"ד שאין המים נאסרים בהנאה (רק באכילה) כיון שלא נהנה מהבלוע. אמנם הביא מאו"ה (לה, ו) שכתב שנאסר בהנאה.
- ↩
ולגבי חמץ בלוע: וכתב שם דרכ"מ ד. שבפסח גם זה שימוש ביבש אסור כיון שרוצה בקיומו של החמץ להנות ממנו לאחר הפסח. אמנם בשו"ת הרדב"ז (ד אלף צט) התיר כר"ת שדין רוצה בקיומו שייך רק בחמץ בעין ולא בבלוע בכלים. ועוד שאינו רוצה בקיומו אלא בקיום הכלי בלבד.
- ↩
השפ"ד (ו) כתב שמציונו של הש"ך מוכרח להבין את כוונתו ביש שישים. אך לא הבנתי מדוע.
- ↩
אמנם העיר מדברי הרא"ש שגם האוסרים בצלוי לתת בכותח יקלו בכלים במים שיש לחלק בין ממשות החלב לאכילה לטעם שלו ובכלים.
- ↩
כלומר שנהנה מהמים החמים ואינו צריך את הנפלט מהקדרה.
- ↩
וכן החמיר במנח"י (פה, יז) מצד שהאיסור הבלוע בקדרה מונע בליעה נוספת ונהנה בכך. ולפי זה כתב השפ"ד (יא) שאם היתה בליעה ראשונה בירק ואח"כ בשר בחלב יודה להקל. (אמנם אפשר שגם כאן יחמיר המנח"י שסוף סוף כרגע בלוע איסור ומה לי שקודם היה בלוע היתר)