התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: אכילת גבינה לאחר בשר
הרב ירון אליה
סעיף א: אכילת גבינה לאחר בשר
כיצד ינהג אדם שאכל בשר בהמה או עוף ורוצה לאכול גבינה? מהו גדר סעודה אחרת?
חיוב המתנה בין בשר וחלב
בגמ' (קה, א) אמר רב חסדא: אכל בשר - אסור לאכול גבינה. גבינה - מותר לאכול בשר!... אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא - אכילנא.
מתי קיימת חובת המתנה נחלקו בזה הראשונים:
- ר"ת (ספר הישר תע"ב) : כל החיוב להמתין לסעודה האחרת הוא דווקא אם לא עשה הדחה וקינוח, אבל אם עשה יכול לאכול מיד. ולגבי עוף אפילו קינוח והדחה לא צריך כיון שעוף אינו נדבק.
- רי"ף, רמב"ם (ט, כח), רא"ש (ח, ה): מי שאכל 'בין בשר בהמה בין בשר עוף' צריך להמתין לסעודה אחרת ולגבי שיעור ההמתנה כתב הרמב"ם 'והוא כמו שש שעות'. והרא"ש כתב 'מזמן סעודת הבוקר עד זמן סעודת הערב'.
- תוס' ('לסעודתא אחרינא'): אמנם צריך להמתין לסעודה אחרת אך הכוונה היא המעשה של סילוק שולחן וברכת המזון ולא זמן של מסעודת בוקר לערב.
- בזוהר (משפטים קכה, א) כתב שבכל אופן יש להבדיל בין בשר לחלב באופן שלא יהיה בשעה אחת ולא בסעודה אחת. (ונפק"מ גם לבשר אחרי חלב להלן).
השו"ע פסק כרמב"ם 'אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות'.
הרמ"א כתב שלש שיטות א.דין, ב.מנהג ג.וחומרא:
'ויש אומרים א.דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוח והדחה (כתוס') ב.והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (או ברכה אחרונה. ש"ך ו) , דאז הוי כסעודה אחרת'
אמנם הוסיף ג.'ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות'. וכ"כ הט"ז (ב) בשם הרש"ל 'ובבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקלו בפחות מו' שעות'.
המקור להמתנה שעה אחת כתב הגר"א (ו) שהוא בזוהר המובא לעיל וכן כתב בפר"ח (ו). ובשפ"ד (ז) הביא דברי מהרי"א שכתב שהממתינים שעה סומכים על התוס'. ונראה שמקלים כתוס' ומוסיפים עליו את חומרת הזוהר (והעיר שלפי זה ודאי צריך קינוח והדחה כט"ז להלן)
אמנם בפלתי (ג) כתב שאין זו כוונת הזוהר והמקור לשיטה זו היא שסוברים שיש להמתין עד תחילת זמן העיכול שהוא שעה וחומש כמו לענין ברכה אחרונה.
מקומות שהתירו לקצר בהמתנה
מסעודה לסעודה בחורף - כתב הפר"ח (ו) 'לאו דווקא שש שעות כגון בחורף שהימים קצרים כל שאכל בשר בשחר מותר לאכול גבינה בסעודת הצהרים, וכן אם אכל בשר בחצי היום מותר לאכול בערבית אף על גב דליכא בין אכילה לאכילה אלא כמו ד' שעות בקירוב. וזה דבר מוסכם לכולי עלמא, דהא לשון הגמרא שם הוי 'בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחרינא אכילנא' משמע דמסעודה לסעודה שפיר דמי ולא קמפליג בין ימים קצרים לימים ארוכים אלא משמע כדכתיבנא' והובאו דבריו בגליון מהרש"א.
ובפלתי (ג) הקשה על דברי הפר"ח מכך שיסוד דין שש שעות הוא זמן העיכול (כמובא במג"א קפ"ד, ט) ולפי זה אין חילוק בין קיץ לחורף. ובשו"ת שיח יצחק (שצ"ט) כתב שכוונת הפר"ח שהעיכול מהיר יותר בחורף והביא סמך לדבריו מדברי החת"ס.
ובמאירי הביא כסברת הפר"ח להקל בעוף בין סעודות.
חולה וקטן: כתב בפת"ש (ג) בשם חת"ס (תשובה עג) 'חולה השותה מימי חלב לרפואתו אפילו הוא רק חולה קצת א"צ להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ברהמ"ז ישתה וירוח לו'49
קינוח והדחה לממתינים שעה
כשלא מצא בשר בין שיניו, באו"ה כתב שאין צורך בקינוח והדחה ווהביא דבריו בתורת חטאת וכן כתב הש"ך (ז).
אמנם הט"ז (ב) כתב שדברי או"ה אין כוונתם שכך נכון לדינא אלא שכך נהגו העולם ולכן הסיק שפשוט שמי שנוהג להמתין שעה צריך גם כן קינוח והדחה.
וכתב בפמ"ג (משב"ז ב) שבמהרא"י משמע כט"ז שהמתנה שעה הוא להחמיר על קינוח ולא להקל בו.
האם יש חיוב סילוק שולחן וברכת המזון לממתינים שעה או שש שעות
הוסיף הרמ"א 'וי"א דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה אבל אין נזהרים בזה' ובדרכ"מ (ה) מובן שכוונתו לממתינים שעה, והסביר הט"ז (ג) שכיון שלא סילקו עצמם מן הסעודה שזה הכרח לתוס' שעליו הם סומכים אין להם על מה לסמוך, והגדיל לגנותם.
ובש"ך (ה) בשם רש"ל כתב להחמיר להצריך סילוק שולחן אפילו לשוהים שש שעות 'דלכ"ע אם לא סילק ובירך אפילו כל היום כולו אסור דהא בעינן סעודה אחרת. והרבה בני אדם מקלים בזה וטעות הוא בידם'.
אמנם בפת"ש (ב) הביא בשםספר בכור שור (חולין קה, א) שאין למחות ביד המקלים שלא לסלק את השולחן. והבנתו ברמ"א היא שדברי התוס' בענין סילוק השולחן 'אם סילק השולחן ובירך מותר' אינם הוראה אלא היתר בדיעבד. והסביר שסברא זו מקורה בשיטת התוס' להחמיר בברכה שאינה צריכה שהרי אבל להלכה (שלא כתוס') כיון שאין אפשרות לאכול גבינה בצורה אחרת אין כאן ברכה שאינה צריכה וממילא מותר לעשות זאת לכתחילה.
ובפמ"ג כתב שכל זה לאכילת גבינה לאחר בשר. אבל בחג שבועות שרוצה לאכול בשר לאחר גבינה רכה סומכים על קינוח והדחה בלבד. והמחמירים מברכים לשם כך ברכת המזון ומותר (ללא סילוק שולחן) כיון שגם זה חומרא.
מהו טעם חיוב ההמתנה בין בשר לחלב, מה הנפק"מ, מה נפסק להלכה במצא בשר בין שיניו?
טעמי חיוב המתנה והנפק"מ
על דברי רב חסדא (קה, א) 'אכל בשר אסור לאכול גבינה':
- כתב רש"י 'משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו'
- והרמב"ם (ט, כח) כתב 'מפני הבשר שבין השיניים'
ונראה שהבין הטור ברש"י שמדובר בטעם שעולה מן הקיבה50 ולכן הסביר קולא בשיטתו שאם לא בלעו אלא לעסו לתינוק יהיה מותר ללא המתנה, משא"כ לרמב"ם שחייב להמתין.
ואילו לרמב"ם קולא בבשר שנותר בין השיניים לאחר שש שעות שמותר וכבר אין לו דין בשר. ולרש"י יהיה אסור וצריך להסירו51.
נפק"מנוספת להחמיר לרש"י הביא הפמ"ג (משב"ז א) והוא האוכל גבינה חריפה או מתולעת שמושכת טעם לאורך זמן אך אינה דבוקה בשיניים.
קולא לשני הטעמים: ועוד כתב שם שהלועס תבשיל שיש בו שומן עבור תינוק ופולט לכאורה מותר לכו"ע ולמעשה כתב להחמיר משום לא פלוג.
וסיכם הטור 'וטוב לאחוז בחומרי ב' הטעמים'. וכן פסק הרמ"א 'ואם מצא בשר בין שיניו, אחר השעה, צריך לנקרו ולהסירו' כמשמעות חומרת רש"י והר"ן.
מצא בשר בין השיניים
כתב הר"ן על הרי"ף חולין לז, א)שצריך להוציאו והוסיף 'שאינו צריך שהייה כדי סעודה מאותו זמן שנטל הבשר משם אלא מאכילה ראשונה חשבינן ליה לזמן שהייה. ומיהו קנוח הפה מיהת משמע דבעינן' (וכן כתב הרא"ש).
וכתב שו"ע 'ואפילו אם שהה כשיעור, אם מצא בשר בין שיניו צריך להסירו' והרמ"א הוסיף שגם אם מסירו צריך להדיח פיו קודם שאוכל גבינה. והעיר הש"ך (ד) שהגם שהר"ן לא הזכיר אלא קינוח, זהו לשיטתו שהדחה היא נטילת ידיים אבל לפסק השו"ע (סעיף ב) שצריך גם הדחת הפה וגם נקיון ידיים, בכל מקום שצריך קינוח צריך גם הדחת הפה.
בלע את הבשר שבין שיניו לאחר הסעודה
נחלקו האחרונים:
- בספר חידושי הפלא"ה(ר' פנחס אי"ש הורוויץ. פט, א) כתב על דברי הרמ"א 'משמע אם בלעו, צריך להמתין לדעת האומרים משום מושך טעם'
- בשו"ת עמק התשובה (הרב ראטה ו, שי) כתב שעל מעט בשר שטועם לא שייך שימשך הטעם זמן ארוך אבל קינוח והדחה משמע שצריך.
וגם המחמירים כתבו שמנהג העולם לא להקפיד בזה.
- ↩
אפשר שכוונתו לאנשים הסובלים מצרבת שמתגברת באכילת חלבונים כגון בשר. החלב שהוא בסיסי סותר את החומציות בקיבה ומקל על תחושת הצריבה בושט.
- ↩
אמנם הלבוש הבין שזהו הטעם הנדבק בפה ואפילו לא נשאר בשיניו וכתב עליו הש"ך (ב) שדבריו תמוהים. ונראה שכוונתו שלפי זה גם לרש"י היה צריך לאסור בלועס לתינוק. וראה הערה הבאה.
- ↩
וצ"ע מאי חומרי מלועס לתינוק לרש"י שאפילו מיד מותר. וכאילו הבין בשיטתו שכל שבלע אינו מותר עד שיסירו מבין שיניו ואם לא בלע מותר בכל אופן. ולפי זה כוונת הגמ' בשאלה 'בשר בין השיניים מהו' לרש"י היא חומרא נוספת על עיקר התקנה של משיכת טעם שמסתיימת עד הסעודה הבאה והיא מתייחסת לאחר שש שעות. ולרמב"ם היא גילוי לסיבת התקנה להמתין לסעודה הבאה והיא מתייחסת תוך שש שעות.
ובפמ"ג (משב"ז א) הרגיש בזה וכתב שוהלועס לתינוק הינו במנקה שיניו.
ובכל אופן אפשר שמטעם שאלה זו יש כתבו שאכן גם לרש"י הלועס לתינוק אסור וכן משמע באו"ה שכתב בדעת רש"י 'לפי שהבשר מוציא שומן והלכך הלועס בשר לתינוק אפילו לא אכלו צריך ג"כ להמתין' ובפמ"ג (שפ"ד ב) כתב בשם מנחת יעקב שהיה להם גירסא אחרת בטור, וממילא מובנים גם דברי הלבוש לעיל.