התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: איסורי בישול הנאה ואכילה וגדר 'בישול'
הרב ירון אליה
סעיף א: איסורי בישול הנאה ואכילה וגדר 'בישול'
'לא תבשל' - האם יש איסור אכילה והנאה בב"ח. האם יש מלקות בהנאתו ולמאי נפק"מ בימינו.
איסור הנאה בבשר בחלב
דעת ר' שמעון בן יהודה (קטז א) שאין איסור הנאה בב"ח ונלמד מהדימוי לטריפה שנאמר בה 'וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ'. ואין בטריפה איסור הנאה וכיון שגם בב"ח נאמר 'כי עם קדוש אתה' הוא הדין שאינם באיסור הנאה.
אמנם הסכמת שאר האמוראים שיש איסור הנאה בבשר ובחלב ונחלקו רק במקור הדין:
- ריש לקיש(קטו א למטה) למד איסור הנאה בב"ח מיתור המילה 'בשל מבושל' בקרבן פסח. שבא ללמד שיש בישול נוסף שאסור בהנאה כמו קורבן פסח והוא בב"ח.
- רבי(קטו ב) למד איסור אכילה מהיתור 'לא תאכלנו' שנאמר באיסור אכילת דם פסולי המוקדשים שנפדו. ואיסור הנאה מאיסור 'לא יהיה קדש' שגם בב"ח נאמר כי עם קדוש אתה.
- בבית רבי אליעזר למדו איסור הנאה מדין נבלה שנכתבה בסמוך לבב"ח ונאמר בהם 'לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י... לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ' שבא ללמד אותנו שגם מכירה לנכרי אסורה כשמבשל.
- איסי בן יהודה לומד איסור אכילה מאיסור 'בשר בשדה טריפה לא תאכלו' שגם בו נאמר 'ואנשי קודש תהיו לי'. ואיסור הנאה מק"ו מערלה שאסורה בהנאה למרות שלא נעשתה בה עבירה.
- בבית ר' ישמעאל למדו מחזרת הפסוק 'לא תבשל גדי בחלב אמו' ג' פעמים אחד לבישול אחד לאכילה ואחד להנאה (וטעם זה מובא בטור ובשאר ראשונים ובשו"ע).
וכן פסק השו"ע (א) כדברי ר' ישמעאל 'כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא); אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה.
מלקות על הנאה בבשר בחלב
לגבי מלקות על הנאה נחלקו הראשונים.
- לרמב"ם (ח, טז) בכל האיסורים לא לוקים על איסורי הנאה. ולכן גם בב"ח (ט,א) הזכיר מלקות רק לבישול ואכילה.
- אמנם לשאר ראשונים לוקה על איסורי הנאה וכן בב"ח.
ונפק"מ לענין פסולי עדות מהתורה מצד רשעה ששייך רק באיסורים שיש בהם מלקות (שו"ע חו"מ לד, ב) וממילא לענין קידושי אשה שנתקדשה בעדים שנהנו מבו"ח, כיון ש'המקדש בפסולי עדות דאורייתא אינן קדושין' (אבהע"ז מב, ה).
איסור הנאה באיסורי בשר בחלב מדרבנן
כתב הטור שאיסור בישול והנאה קיים רק באיסור בב"ח מהתורה ולא באלו (חיה ועוף להלן) שנאסרו מדרבנן, ובש"ך (ב) הביא שכן דעת הרא"ה והרמב"ם1וכתב שלא כפי שהבין דעתו הב"ח ולא כדעת הרש"ל (יש"ש חולין ח, ק) מסברא שיש איסור הנאה מדרבנן2.
וגם הלבוש (יא) הסתפק באיסור הנאה לענין דברים שאסורים מדרבנן מצד שאינם דרך בישול וסיכם 'והמתירו בהנאה אין מוחין בידו, והמחמיר תבוא עליו ברכה'
אך להלכה הובא ברמ"א (א) 'כל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, מותר בהנאה'.וכן הובא בשו"ע (ג) לענין עוף בחלב.
תערובת בב"ח שנעשה נבילה ושוב אסרה תבשיל אחר האם התבשיל מותר בהנאה
תערובת בב"ח שנעשה נבילה ושוב אסרה תבשיל אחראין בתבשיל האחר איסור הנאה כיון שדינו כנאסר מנבילה שקיים בו רק איסור אכילה ולא איסור הנאה,
אמנם אם גם לאחר הנפילה לתבשיל השני אין בבשר והחלב שישים זה כנגד זה דינו עדיין כאיסור בב"ח שאסור בהנאה (משבצות זהב ב 'יראה לי').
'דרך בישול אסרה התורה' מה דינם של כבישה, מליחה, צליה וטיגון בב"ח ומה דין הנאה בהם
כללי האיסור מהתורה בבשר בחלב
כתב הרשב"א (תוה"ב הקצר ג, ד) והובא בטורשהיות והתורה השתמשה בלשון בישול אינו אסור מהתורה אלא 'דרך בישול' אמנם מדרבנן אסור בכל ענין.
ומקורו בגמ' (פסחים מד ב) בדעת חכמים שלא לומדים דין טעם כעיקר מבב"ח כיון ש'בשר בחלב חידוש הוא, דאילו תרו ליה כולא יומא בחלבא שרי, בשיל ליה בשולי אסור' – וברש"י שם: 'דלא אסרה תורה אלא דרך בישול, ואפילו יהיב ביה טעמא, ומיהו, מדרבנן אסור' וזה שלא כשאר איסורים שתלויים בנתינת טעם.
ובמבוא לפרי מגדים הביא פירוט דינים לענין זה:
תערובות שאסורות מדרבנן (וממילא מותרים בהנאה):
- כבישה במים מעת לעת – כגמ' לעיל.
- מליחה או כבישה בחומץ וציר ואפילו בשיעור רתיחה.
- חם לתוך צונן שנאסר כדי קליפה.
- בשר וחלב שנתערבו בכלי שני3.
ובכל אלו שאסורים מדרבנן אם ישוב ויבשל הבשר עם החלב הבלוע בו הרי זה בישול גמור ויאסרו מהתורה וכן בהנאה (פמ"ג ופת"ש ג)
תערובות במחלוקת הפוסקים
עירוי מכלי ראשון שלא נפסק הקילוח ספק איסור תורה שמא אוסר בכדי קליפה4.
נגיעת חם בחם ללא רוטב
- פמ"ג(בפתיחה) יש"ש(חולין ז, מה): דרבנן.
- מנחת שי: כשיש דוחקא דאוריתא.
טיגון
- מנחת יעקב(סולת למנחה כלל פה), מהר"ם שי"ף (חולין קיז ב):איסורו מדרבנן.ומוכח מדברי הגמ' (סנהדרין ד ב לענין אם למקרא או למסורת) שכתבהשלא ניתן להעמיד את כוונת התורה באיסור בב"ח בחֵלֶב (ולא בחָלָב) כיון שבחֵלֶב הוא טיגון ולא בישול כדברי רש"י ותוס' שם.
- פר"ח(אות ב): איסורו מהתורה. ואין כוונת הגמ' שם להוציא חֵלֶב מאיסור תורה אלא רק לומר שהלשון 'לא תבשל' מתאים יותר לחָלָב.
וגם בצלי קדר – יש מחלוקת זו שהרי שומן הבשר ניגר לסיר ומטגן אותו (סולת למנחה שם).והכריע בפמ"ג להקל בהפסד מרובה (משב"ז א 'והנה צלי'. הבי"ד בפת"ש ג)
צלי שאצל האש:איסורו מהתורה גם למנחת יעקב כיון שניגר השומן ונפלט אין כאן טיגון5
אמנם דעת הפרי תאר (כאן ג) שהאיסור מהתורה הוא דווקא בבישול וגם צלי אש הוא דרבנן ומה שהביאה התורה בפסח בצליה לשון בישול 'ובשלת ואכלת' אינו ראיה וכ"כ ערוך השולחן(יא) והחוו"ד(ביאורים א).
תערובות שאיסורם מהתורה
חם לתוך חם וכן צונן לתוך חם: איסורם מהתורה (שפ"ד א).
כלי שנכבש בו חָלב מעת לעת ולאחר מכן בשלו בו בשר א.בהמה או בשר ב.עוף האם מותר בהנאה?
לגבי בשר בהמה: צדדי הספק הם שהרי קימ"ל שאין איסור הנאה בדרבנן כמובא לעיל ולפי זה כיון שבליעת החלב בכלי נעשתה בכבישה שהיא דרבנן לגבי בב"ח שמא אין בבישולו אחר כך עם בשר איסור הנאה. ולמעשה הפמ"ג(משב"ז א' קדירה ב') כתב שסוף סוף כיון שתערובת הבשר בחלב נעשתה דרך בישול, איסורו מהתורה ואסור בהנאה.
אמנם רעק"א העיר בהגהותיו שם 'אין זה פשוט די"ל דבכבישת חלב לא בלע הכלי כיון דהיתירא בלע' והצביע לדברי הרמ"א בסימן תמ"ז (דרכי משה יב) שהסתפק אם יש לחשוש משום חמץ בכלי שנכבש בו חמץ קודם פסח וכתב 'ואפשר דמאחר שחמץ קודם זמנו היתר גמור לא אמרינן ביה כבוש כמבושל'6.
ולגבי עוף: ישנו ספק האם כבוש בכלי מבליע כדי קליפה או בכולו, והביא הפמ"ג (שם) מקורות סותרים לזה. ולכן הסתפק לומר שבעוף שאיסורו בחלב הוא מדרבנן נכריע שמבליע כדי קליפה. וממילא יהיה בתבשיל שישים כנגד קליפת הכלי ויותר באכילה. ולמעשה סיים 'אמנם חלילה להקל דאף באיסור דרבנן כבוש אוסר בכל הכלי'.
מה דין אדם שאכל איסור בב"ח שלא כדרך הנאתו כגון שהיה רותח או מר או פגום.
כתב הרמב"ם (יד, י-יא) שבב"ח כיון שלא מופיע בתורה איסור בלשון 'אכילה' אלא נלמד מחזרת איסור בישול ממילא קיים איסור אכילה מהתורה גם שלא כדרך הנאתו כגון שגמאו חם או שעירב דברים מרים (לאכלו לאחר שנאסר) או שאכל לאחר שסרך ובטל מאוכל אדם משא"כ בשאר איסורים (למעט כלאי הכרם). והביאו דבריו בפמ"ג (בפתיחה) ובפת"ש (א).
והוסיף הפמ"ג שכל החומרא דווקא כשבשלו מושבח ואז פגמו אבל אם בזמן הבישול כבר היה מעורב בדברים המרים אין אסור מן התורה דדרך בישול אסרה תורה וכל זמן שלא קיבלו טעם מושבח אין אוסרין (סוף ההקדמה).
וגם כשנפגם לאחר הבישול אם נפל לתבשיל נוסף ופגמו אין אוסרים. שכל נותן טעם לפגם התורה התירה, וטעם כעיקר שאוסר היינו בנותן טעם משובח משא"כ זה שנותן טעם פגום ובטל ברוב.
האם יש שיעור לאיסור בישול והנאה בב"ח
כמות הבב"ח לאסור בבישול היא כשיעור האכילה שהוא כזית משניהם יחד (רמב"ם ט, א).
ובחצי שיעור לענין אכילה קימ"ל שאסור מהתורה (כר' יוחנן ביומא עד. שהלכה כמותו. רמב"ם ג, ו). ויש להסתפק שהוא הדין לענין איסור בישול והנאה שבכל שהוא יהיה אסור מהתורה כיון שגם כאן חזי לאיצטרופי (פמ"ג בפתיחה).
ורמת הבישול שאסורה הפר"ח (אות ג) כתבשהוא כמאכל בן דרוסאי אבל ברש"י (חולין קח ב 'אחרים'). כתב 'נתבשל כל צרכו'.
והשיעור לאיסור הנאה הביא בפת"ש (ב) בשם רעק"א (תשובה קצ) שאיסור הנאה הוא בפרוטה.
אבל לענין איסור אכילה נאסר לאחר בישול כל שהוא ובכמות כל שהוא (פמ"ג בפתיחה).
בשר בחלב שנאסר בהנאה האם יש לו תקנה בשריפה והאם מותר להאכילו לכלב זר
במנח"י (סלת למנחה כלל פ"ה ד"ג) כתב ש'אם נשרף האפר מותר שנתפרד לחלוחית החלב ממנו'. אמנם ברמב"ם (ט, א) כתב בפירוש שאפרו אסור והסביר בקרית ספר (שם) 'וכיון דלא הטעין הכתוב לשורפו משיך איסורייהו לעולם ולהכי אפרו אסור דאלו היה טעון שריפה הרי נעשה מצותו כיון שנשרף והוה אפרו מותר'7. וכן הביא בפת"ש (ב) לאיסור.
לגבי האכלת בשר בחלב שנאסר בהנאה לכלבים או לעכו"ם שאינו מכירו, נחלקו הפוסקים (הובאו דבריהם בפת"ש צד, ה)
- ט"ז (צד, ד), או"ה, מהרש"ל, תורת חטאת: אסור להאכילו לכלב ואפילו שאינו שלו. וכדברי השו"ע (תמ"ח ו) בענין פסח 'אסור להאכיל חמצו בפסח אפילו לבהמת אחרים או של הפקר'
- מקור חיים (לר"י מליסא. על שו"ע תמח, ו): יש לחלק בין איסור הנאה בפסח שיש להחמיר בזה כיון שכתוב 'ולא יֵאָכֵל חמץ' משמע שנאסר בכל אכילה. לאיסור הנאה בשאר איסורים שמותר.
חמאה שנאסרה בבישול עם בשר האם מותר להדליק בה נר חנוכה
יש לדון בזה מצד הנאה מבב"ח ומצד בישול אחר בישול (שידון להלן)
בפת"ש (ד) הביא בשם שו"ת שער אפרים (סימן לח) לאסור הדלקת נר חנוכה בחמאה זו. והגם שאין בזה הנאה כי מצוות לאו להנות נתנו (ולדבריו שם הוא הדין גם במצוות דרבנן) יש לאסור למעשה כיון שנר חנוכה צריך שיעור ובכל דבר שיש בו איסור הנאה כאילו נכתת שיעורו לאָיִן וממילא לא ניתן לצאת בו ידי חובה.
אמנם בדרכי תשובה (י) הביא מספר אגורה באהלך (או"ח דף כ"ה ע"ג) שהעלה להתיר: 'דעד כאן לא אמרינן כתותי מכתת שיעורא אלא בדבר שהחפץ עצמו בעי שיעור כגון לולב וכיוצא ואז כיון דכתותי מכתת חסר השיעור משא"כ בנר חנוכה דלא בעינן שיעור בשמן כלל אלא הפועל היוצא ממנו דהיינו שיעור הדלקה עד שתכלה רגל מן השוק וכיון שהוא דולק והולך כשיעור הנצרך בודאי שפיר דמי'
וסיכם למעשה בשם המחזיק ברכה לאיסור אלא במי שאין לו נר אחר.
האם יש איסור בישול אחר בישול בב"ח
לענין שבת, ביבש אין בישול אחר בישול ונחלקו הראשונים לענין לח (שהרא"ש אוסר והר"ן והרשב"א מתירים) ובשו"ע (שיח, ד) פסק להחמיר בלח לענין שבת.
ולגבי בב"ח כתב באליה רבה (תרעג א) שיש איסור בישול אחר בישול כמו שיש בשבת. וכ"כ ביד אפרים (פז קיצור הלכות בשר בחלב ג) ''וכן אם נתבשל בשר בחלב יחד ונצטנן והחזירו לאש עד שהרתיח, הרי זה עובר על איסור בישול'.
והשפ"ד (סוף אות א) כתבכאן שגם ביבש יש להחמיר. אמנם בסימן קה (משב"ז ב) הסביר יותר לפי מה שהבין מאו"ה (הגהות שבסוף הספר) ש'חתיכה שבישלה בחלב כבר מותר לחזור ולבשלה מיהו בשר מבושל וחלב מבושל (בנפרד) אסור לבשלן אח"כ יחד דיש בישול אחר בישול ול"ד לשבת ואסור נמי בהנאה' וכן גם הסביר בדעת עצמו בסימן תרעג (אשל אברהם א) שמה שאסר 'היינו בכל אחד (נתבשל) לבדו ולערבם יחד בנותן טעם ע"י הבישול, מה שאין כן כשכבר מבושלים ומעורבים יחד בנותן טעם ונצטנן, י"ל דתו אין עובר בבישולו אח"כ ביבש. וכן כתב רעק"א (אות א) שמכך שאסרו (באו"ה) לבשל שוב דבר שנאסר בב"ח מדרבנן משמע שאם כבר נאסר בבישול מהתורה מותר לבשלו שוב. וכ"כ בחתם סופר (יו"ד פב 'אעוררהו')
- ↩
שכתב (ט, ד) 'וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה'
- ↩
אמנם שיטתו שעוף איסורו מהתורה אבל מסכים שבכבישה הוא דרבנן ועל זה כתב שיש בו גם איסור הנאה מדרבנן.
- ↩
אמנם לשו"ע קה, ב. בכלי שני בדיעבד אפילו מדרבנן לא נאסר. אך יש מחמירים לאסור כולו באין הפסד מרובה. פר"ח שם ה.
- ↩
כיון שנחלקו הראשונים (תוס' שבת מב, ב. ר"י, רשב"ם) אם עירוי ככלי ראשון. ובשו"ע (שיח, י) פסק להחמיר. אמנם הוא רק מספק (שבב"י שם כתב 'ראוי להחמיר'. וראה ט"ז שם).
- ↩
כ"כ המנחת יעקב ונראה מסברתו שדווקא צלי קדר שהשומן ניגר בסיר יש לו דין טיגון אבל בכל מקום שאין שומן חוזר דין בישול.
- ↩
אמנם יש להעיר שבהמשך הרמ"א חוזר בו וכותב 'וכן נראה דבדבר לח שנשתהה בכלי מעת לעת אמרינן ביה כבוש כמבושל כמו בשאר איסורים' ושוב מסתפק וכותב 'ולקמן סימן תנ"א גבי חביות של שכר משמע דאין לחוש לזה' (שהרי מותרות בשריה)
- ↩
ומקורו בתוספות תמורה (לג, ב 'הנשרפין'). בהסבר דברי הגמ' ' הנשרפין אפרן מותר'