התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ט: דבש בכלי בשר שהורק לכלי חלב
סעיף ט: דבש בכלי בשר שהורק לכלי חלב
דבש שבושל בכלי בשר בן יומו והורק חם לכלי חולב. מה דין הדבש והכלי ומדוע. ומה יסבור בזה הרמ"א.
יש שני טעמים להתיר הכל במקרה זה.
- מושבח שפוגם הטעם: ראה בשו"ע בסימן קג (ד) שדין פגום אינו דווקא בדבר מקולקל שנתערב אלא גם בדבר מושבח שלגבי הדבר שמתערב בו הוא פוגם. וכן הדין בשמנונית בשר שפוגמת את הדבש. ולמרדכי כמו ששומן איסור שנפל לדבש אינו אוסר אותו בטעם כך שומן בשר היתר אינו נותן לו דין בשרי לאסור אותו משום בשר בחלב.
- נ"ט בר נ"ט: והב"י כתב שאפילו אם שומן הבשר היה לשבח בדבש, היה מותר. כיון שהוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא כלומר שטעם הבשר בדבש הוא טעם שני של היתר ושוב אינו יכול לאסור את הכלי החולב.255
ולכן כתב השו"ע 'בשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא, מותר, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא'.
ועירוי זה הוא עירוי שלא נפסק בו הקילוח שהרי בעירוי שנפסק הקילוח אינו אוסר256(ש"ך לג).
ו בדעת הרמ"א יש להעיר שלכאורה אינו סובר אף אחד מטעמי ההיתר:
- על טעם המרדכי לרמ"א ) קג, ד) בשר אינו נחשב שפוגם דבש אלא בהפסד מרובה (ש"ך לד) או במשקה הנעשה מדבש.
- וכן על טעם השו"ע שלרמ"א להלן סימן צה (סעיף ב) יש לאסור לכתחילה נ"ט בר נ"ט בבישול או צליה אלא בהנחה.
ולפי זה כתב הש"ך (לד) שהרמ"א היה אמור לאסור את הקערה ולהצריכה הכשר. אמנם אפשר שכאן לא העיר הרמ"א כיון שיש מתירים בכל אחד מהטעמים בנפרד לא יחמיר בצירוף שניהם.
ולהוריק לכתחילה לכלי חלב כתב הפרי תואר (י) לאסור והסביר שחמור מדגים שעלו בקערה שמתיר המחבר לכתחילה לאכלם בכותח (צה, א) ששם נראה היה שדרכם לאכול הדגים בכותח ואם לא נתיר יש בזה הפסד (פרי תאר צה, ב) .257 אמנם לסוברים שם שלשו"ע מותר לבשל לכתחילה בכלי בשר על מנת לתיתם בכותח, פשוט שאין לחלק. ויבואר שם בע"ה.
סימן צה - דגים וביצה שנתבשלו בקדירה של בשר אם מותר לאכלן עם גבינה
- ↩
והמרדכי לא נתן טעם זה כיון שסובר שאין דין נ"ט בר נ"ט בבישול. ט"ז יז.
- ↩
והפמ"ג התקשה בדברי הש"ך שהרי סובר (קה,ה) שעירוי שנפסק יש בו כח להבליע או להפליט וממילא הדבש הבלוע מבשר אמור להבלע בכלי הבלוע מחלב ולאסור אותו כדי קליפה. וכן טעם הבלוע בכלי אוסר בכדי קליפה כמובא בש"ך (קה, י) ע"כ. וראה לעיל (צב שאלה 23) שהובא בשם המנח"י (נה, טו) לחלק בדין עירוי הנפסק בין כלי חרס למתכת וסיים שם שאולי יש ליישב בזה גם דברי הש"ך.
- ↩
ובמעדני השולחן חילק ששם אין עירוי המקשר בין הכלים אלא העברת הדגים. וכעין זה ברמ"א (קה, ג) לאסור לערות שומן כשר לנר חֶלב ובדיעבד אינו אוסר. וכן בשעה"צ (תמ"ד, ד) לערות לכלי חמץ מכלי כשל"פ.