התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ג: הדחת קערות של בשר ביורה חולבת
הרב ירון אליה
סעיף ג: הדחת קערות של בשר ביורה חולבת
מה דינם של כלי בשר וחלב בני יומן שהודחו יחד. או בזה אחר זה ביורה אחת.
נחלקו הראשונים האם דין נ"ט בר נ"ט שייך דווקא כשנעשה בשני שלבים או אפילו כשנעשה בבת אחת.
תוס' (שם בסופו), סה"ת (סא) , ר"ן (שם): כתבו שגם לסוברים שיש דין נ"ט בר נ"ט בבישול אין להדיח כלי בשר בכלי חלב בני יומם, משתי סיבות א. שהכלים נוגעים זה בזה והוא טעם ראשון. ב. שטעם הבשר נפגש במים ישירות עם טעם החלב ויש כאן טעם שני של איסור במים שחוזר ואוסר את הכלים. והסביר בר"ן שהיתר נ"ט בר נ"ט הוא 'דוקא כשטעם שני עמד בהיתר בלא תערובת חלב אבל כאן שטעם שני לא עמד בפני עצמו כלל אלא תכף שבא לעולם נתערב בטעמו של חלב מסתברא ודאי דאסור'.
רא"ש (ח, כט) רמב"ן (חידושים קיב א)רשב"א (תוה"א ג, ד פא, ב): 'לא אמרינן חלב שבמים נתערב עם טעם שני של בשר שבהן כשם שאין אומרין בדגים דטעם החלב שבכותח נבלע בדגים ויהא אוסרן (רמב"ן)'.ויש לחלק שכיון 'אין הקערות פולטות אלא בסבת המים שהפליטן והילכך כל שזו או זו פולטת כבר חזרה אותה פליטה בתוך המים לנותן טעם בר נותן טעם (רשב"א)' וכתב הרא"ש (כשאין שומן) להתיר בזה אפילו לשיטת ריב"ן שאסר בישול כיון שכאן הטעם השני של בשר מתערב בטעם שני של חלב ולא בממשות כמו בכותח.
השו"ע פסק כרא"ש וסיעתו 'קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן, אפילו שניהם בני יומן, מותר, משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא, והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן'.
טעם האיסור להדיח לכתחילה ונפק"מ
- הש"ך (ט) כתב לאסור מצד שלא עושים נ"ט בר נ"ט לכתחילה ואפילו בכלים. והוכיח מדברי השו"ע (תנ"ב, ב) לאסור להגעיל יחד כלי בשר וחלב בני יומן.
- הפר"ח (יא)כתב שאין לאסור מדין נ"ט בא נ"ט כיון שהאיסור בבישול לכתחילה הוא רק כשהטעם השני בא לאוכל אבל כשבא לכלי מותר גם לכתחילה. אמנם השו"ע אוסר כאן לכתחילה מחשש לטעם סה"ת שיש חשש שיעשה איסור קודם שנעשה טעם שני של היתר.
ונמצא שלפר"ח יהיה מותר לבשל ירק בכלי בשר על מנת לתת בכלי חלב. שבאופן כזה אין חשש לטעמי סה"ת. ולש"ך יהיה אסור שאין עושים נ"ט בר נ"ט לכתחילה אפילו בכלים.
הרמ"א החמיר כסה"ת לאסור את הכלים כשהיו בני יומם: 'הגה ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן. אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון, ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור לכתחלה. אבל אם שניהם בני יומן, והדיח אותן ביחד בכלי ראשון, הכל אסור. והכי נוהגין, ואין לשנות'.
אמנם בזה אחר זה הקל הרמ"א ''ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון, אבל אם הודחו זה אחר זה ... הכל שרי'. כיון שבאופן זה המים נעשים טעם שני של היתר קודם שפוגשים את המין השני. ולא נתערבו הטעמים (ט"ז יא). וכתב הפמ"ג שלכאורה בכלי מתכות ניתן להכשירם ונמצאת מתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה והשיב כיון שבהדחה בבית אחת אפילו הריב"ן שאוסר בבישול יתיר בדיעבד (כמובא ברא"ש) אז לפחות בזה אחר זה אין לאסור אפילו בכלים הניתנים להכשר.
לסוברים שכלים שהודחו יחד נאסרים מה יהיה הדין אם הודחו בכלי שני ומה הדין כשהדיחו יחד בכלי ראשון כלים שבלעו בכלי שני כגון צלחות וכפות.
כלי שני נידון לעיל (סימן צב שאלה 23) והובאו בו שיטות הפוסקים, ולדעת הרמ"א בדיעבד אינו מבליע ומפליט.
בדרכ"מ (ה) הביא בשם הגשע"ד (נז, ד) שכתב בשם מהרי"ח שכלי שני מבליע בכלי חרס כשיש ממשות אמנם בנקיות אין לחוש שאין לו כח להפליט. וכתב שם על זה הגשע"ד שהסמ"ג כתב בשם ר"י שהלכה למעשה שאינו מבשל אלא בכלי ראשון. וכן במבוא שערים שם כתב שאין חומרא לחרס בכלי שני על שאר כלים ואינם בולעים אף בכלי שני.
ובכלים מלוכלכים בכלי שני הרש"ל כתב להחמיר כיון שהמים נהפכים לגוף האיסור, אמנם גם לשיטתו לא צריך לשאול אם היו מלוכלכים. והט"ז כאן הכריע כרמ"א בתו"ח שכלי שני אינו מבליע ומפליט ואינו אוסר268. ואמנם בעירוי כתב הט"ז שיש להחמיר שהכלי המלוכלך אוסר את השני.
הרמ"א פסק להקל בכלי שני 'ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון, אבל אם הודחו זה אחר זה, או בכלי שני אפילו ביחד, הכל שרי'.
כלים שבלעו בכלי שני כגון צלחות וכפות והודחו כעת יחד בכלי ראשון
- כתב או"ה (לד, טו. הובא בט"ז יב) שיש להחמיר בהם כמו סירים כיון שנותנים בהם על ידי עירוי וע"י הרבה עירויים בולע בכולו269 ולגבי כפות אמנם לא מערים עליהם אבל פעמים שמשתמשים בהם בכלי ראשון וממילא בולעים בכולם. וכ"כ הב"ח (ה).
- ובתורת חטאת (נח, יג) כתב עליו 'ונראה לי דדוקא מן הסתם דחיישינן שמא השתמש בכף או בטעלי"ר (צלחת) בכלי ראשון וכמו שחיישינן בכהאי גוונא לענין הגעלת כלים וצריכים כולם הגעלה בכלי ראשון אמנם אם ברי לו שלא נשתמש בכף או בטעלי"ר רק בכלי שני תוך מעת לעת ודאי אינו אוסר בדיעבד והכי נהוג. וכ"כ הש"ך (יג) והט"ז (יב) למעשהלהקל שלא יאסור כשברור לו שלא השתמש בכלי ראשון מעת לעת וכתב הש"ך שגם הב"ח מודה לזה.
ובדין עירויים רבים שכתב או"ה שהרבה עירויים מבליעים בכולו העיר במשב"ז (יב בסופו) שהרי עירויים הרבה אלו לא נעשים ביום אחד וממילא החלק המושבח בו הוא לעולם כדי קליפה.
וביד יהודה (ארוך כה) כתב על האו"ה 'ודבריו הם דבר תימה דמאי נ"מ בין עירוי פ"א להרבה פעמים, וכי ע"י העירוי האחרת מבליע כדי קליפה יותר מקליפה הראשונה?' והוכיח משו"ע (תנ"א,ה) שכתב שכלים שתשמישם בעירוי צריך לערות עליהם מכלי ראשון ולא כאו"ה שהיה צריך הגעלה.
למחמירים בהדחה יחד, מה הדין בעירוי מכלי בשר על כלי חלב או מכלי פרווה כלי בשר וחלב יחד. נקיים או מלוכלכים.
- בהגשע"ד (ע"פ הדרכ"מ) – כתב שאם עירה מכלי ראשון על כלי בשר וכלי חלב נאסרו הכלים'דאנן סבירא לן עירוי ככלי ראשון'.
- באו"ה (לד, יח) כתב שאם מערה מים רותחים מקדרה חולבת על כלי בשר אפילו מלוכלכות מותר כיון שהמים הם נ"ט בר נ"ט. וכן אם מערים מכלי חדש על כלים של בשר וחלב אינם נאסרים 'דודאי עירוי כלי שני הוא דתתאי גבר ואינו מפליט או מבליע אלא שאנו מחמירין לאסור הדבר שמערה עליו הקילוח הראשון של איסור לומר אדמוקיר בלעה והיינו כדי קליפה וצריך הגעלה כאילו נגעל חם בכלי העליון. אבל לאחר שהוריקוהו על הכלים לומר שיפליטו אז אותם המים270 מכלי אחר ויבליעו אותם בכלי שניים לא. דמדנתנו על הכלי ה"ל הכלי שני'.
הרמ"א בתורת חטאת לא חילק בין המקרה של עירוי מכלי בשר לכלי חלב למקרה של עירוי מכלי חדש לכלי בשר וחלב. ובשניהם אסר לכתחילה והתיר בהפסד מרובה או במקום צורך.
אמנם בהג"ה כאן החמיר בעירוי מכלי בשר לחלב. והקל בעירוי על שני כלים: 'ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב, דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו. אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד271, ואפילו שומן דבוק בהם, הכל שרי, דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם, יבלעו זה מזה'.
בעירוי מים על כלי בשר וחלב
- הרמ"א לעיל הקל בעירוי מכלי חדש על כלי בשר וחלב אפילו מלוכלכים.
- (וכן נראה בהגש"ד (ליקוטים) שכתב בדיני זבוב 'ואם היה הזבוב בקערה תחילה כמו כן הכל מותר' כלומר למרות שעירו עליו מכלי ראשון ולמרות שהוא ממשות האיסור העירוי לא מבליע מהזבוב בכלי שנמצא עליו)
- הש"ך (יח) כתבשהרי לדעת הרמ"א (סח, י) עירוי מבשל כדי קליפה וממילא המים יבליעו את הלכלוך הבשרי בכלי החלב ולהפך, ואין ללמוד מאו"ה כיון שהוא סובר שאין עירוי מבשל כדי קליפה. ואפשר שהרמ"א מחלק בין בליעה בבשר לבליעה בכלים שבהם לא מבשל. אמנם למעשה פסק הש"ך להחמיר בכלים מלוכלכים אם לא בהפסד מרובה. וכן דעת הרש"ל והט"ז (יב).
- והפר"ח (יז) החמיר אפילו בנקיים 'אפילו שהכלים יהיו מקונחים יפה אם הם בני יומן הרי המים מפליטים מהם הבלוע בהם ונאסרים המים לשיטתו (של הרמ"א) שפוסק הפך דעת המחבר בדין קערות וחוזרים המים ואוסרים הכלים והוי דומיא דרישא (הדיח יחד)'.
בעירוי על כלי איסור והיתר נקיים הסתפק הש"ך. שאם ההיתר בכלי בשר וחלב הוא מצד נ"ט בר נ"ט ממילא לא יהיה שייך בכלי איסור. ומצד שני לא ברור שיש כח במים של עירוי להפליט מכלי האיסור ולהבליע בכלי ההיתר. ואותו ספק קיים בכלי בשר וחלב שאחד מהם מלוכלך ואסר השני שנעשה נבלה אם יש בו כח לאסור שוב את הראשון. ולמעשה יש להחמיר שהוא כמבשל ממש אם לא בהפסד מרובה. והפר"ח החמיר אף בהפסד מרובה.
ובעירוי מכלי בשר לכלי חלב החמיר הרמ"א והעיר הש"ך (יז) שבתורת חטאת (נז, יב בסופו) הקל בזה הרמ"א בהפסד מרובה וכן 'לעת הצורך' וצ"ע שלא כתב כך כאן.
- ובט"ז (יג) הסביר שהרמ"א שפסק כסה"ת בכלי בשר וחלב שהודחו יחד שיש לחשוש שנאסרים המים וחוזרים לאסור הכלים, הוא הדין בעירוי 'שחושבים קילוח העירוי כאילו הוא בכלי שמערה ממנו'. וממילא חוזר ואוסר את הכלים.
- ובמשב"ז כתב עליו שסובר שניצוק חיבור אמנם למעשה כתב שגם לרמ"א אינו אוסר אלא רק את התחתון272
- והחוו"ד (באורים י) כתב שלפי מה שפסק הרמ"א (צא, ד) שבנוזל לא שייך קליפה ולכן אינו נאסר (כר"ת ולא כריב"א) הוא הדין שהמים שנופלים על הכלי התחתון שאמורים להאסר כדי קליפה ישארו בהיתרם וממילא לא יאסרו את הכלים. ולמעשה כתב הרמ"א להחמיר רק מצד מה שנוהגים(לעיל צד, ה) להחמיר ולאסור כלים בכה"ג אפילו כשמהדין יש להתירם273
עירוי המזדחל
- הש"ך כתב (יח בשם ת"ח וא"ה) שאפילו במערה מכלי של איסור אין נאסר אלא הכלי שבא עליו הקילוח ישירות.
- בשפ"ד העיר שמדברי הרמ"א בסימן צב (סעיף ז) משמע שאפילו נזחל על כירה צוננת לא נקרא כלי שני כל שלא נפסק. ואין לתרץ שכוונתו שם שהקדרה על האש שכן בתורת חטאת(נו, ז) הביא דין זה לקדרה על האש 'או שאר כלי ראשון' ומשמע אפילו לא על האש מבשל כדי קליפה. וכן העלה להלכה שכל שלא נפסק הקילוח מבשל כדי קליפה אפילו במזדחל ואם ניתז ממנו אינו מבשל אך מפליט ומבליע274. ואם נפסק הקילוח רק מבליע ואם ניתז ממנו לא אוסר.
- ובחוו"ד(באורים צב, כג) כתב ליישב דברי הרמ"א שהכלל הוא שכל שאין לו דפנות המחממות יכול להבליע או להפליט אבל לא לבשל ממש כלומר להבליע ולהפליט כאחד. ולכן בסימן צב שמדובר בעירוי של חלב הוא אוסר כיון שיש בכוחו להבלע בבשר. אבל כאן שמדובר במים, אין בכוחם להפליט את הבלוע בכלי ולהבליעו בכלי אחר.275
בהתבסס על השיטות בעירוי מתי יאסר כיור שמשתמשים בו לחלב ולבשר. ומתי הוא יאסור את הכלים הניתנים בו
ראה בשאלה הקודמת פירוט השיטות עליהם מתבססת התשובה.
מתי תהיה הבלעה בכיור
בהבנת האג"מ (יו"ד א, מב) שמחלוקת הרמ"א והט"ז היא בעירוי שנופל בו זמנית על השומן והכלים בליעה תהיה רק לש"ך ורק במציאות שנופל בו זמנית על השומן והכיור וגם אז נקל בהפסד מרובה ולא יבלע אלא בנקודת העירוי.
בהבנת המנחת יצחק שמחלוקת הש"ך והרמ"א רק כשלא נופל העירוי בו זמנית יאסור לש"ך בכל אופן את את כל מקום התפשטות המים. ולרמ"א רק בנקודה שנפל על הכיור והשומן יחד.
וכן בהבנת הפמ"ג שאפילו בעירוי המזדחל אוסר נראה שכל שנוגע בשומן יבליע בכל מקום.
ובהבנת הפר"ח יש להחמיר ולהבליע בכיור אפילו כשאין שומן כל שהמים נופלים על הכלי ומתפשטים.
ולכל השיטות בכדי שהכיור יאסר צריך להיות הבלעה באותו יום מהמין השני.
כשמערה על כיור נקי שבלוע מחלב ובשר276 האם מבליע בכוס
הש"ך (כ) מסתפק לגבי בלוע מאיסור או מבשר וחלב האם כיון שלא שייך כאן נ"ט בר נ"ט נחמיר אפילו בנקיים או סוף סוף אין כח במים להפליט מזה ולהבליע בזה. ולמעשה מחמיר אם לא בהפסד מרובה. והפר"ח כתב שבכל אופן מפליט ומבליע ואוסר הכלים ואין להקל גם בהפסד מרובה.
- ↩
למעשה הט"ז (קה, ד) פוסק כרש"ל שכלי שני מבליע אבל לא מפליט ומבליע כאחד. אלא שהרש"ל פה מחדש שהמים נהפכים לגוף האיסור וממילא נדרשת רק הבלעה ועל זה חולק הט"ז וסובר שגם כאן נדרשת הבלעה והפלטה וליכא.
- ↩
ויש להבין שהרי עירויים הרבה אלו לא נעשים ביום אחד וממילא החלק המושבח בו הוא לעולם כדי קליפה. וכן ראיתי שהעיר במשב"ז (יב) בסופו. וביד יהודה (ארוך כה) כתב ' ודבריו הם דבר תימה דמאי נ"מ בין עירוי פ"א להרבה פעמים, וכי ע"י העירוי האחרת מבליע כדי קליפה יותר מקליפה הראשונה?' והוכיח משו"ע (תנ"א,ה) שתשמישם בעירוי צריך לערות עליהם מכלי ראשון ולא כאו"ה שהיה צריך הגעלה.
- ↩
משמע שסובר לחלק בין עירוי איסור שדורש הבלעה בלבד לעירוי מים על בשר וחלב שדורש הבלעה והפלטה. ובין פעולה במקום אחד לפעולה בשני מקומות. וכאן בכלים יש תרתי לריעותא שמערה מים ושצריכים להפליט ממקום אחד ולהבליע במקום אחר.
- ↩
ראה בש"ך (סח, לה) שהבין שקולת הרמ"א כשעובי העירוי יורד בו זמנית על השומן וכלי החלב וכן משמע מהמילה 'ביחד' כאן. וכן הבין בדעתו באג"מ (יו"ד א, מב) אמנם מדברי האו"ה עצמו (לד, כא) משמע שאם העירוי נוגע בשני הכלים יחד נאסרים וכ"כ בהבנתו במנח"י (ב, ק)
- ↩
כיון שניצוק אינו חיבור באיסורים כמובא בשו"ת מהריל החדשות סימן נג, ותרוה"ד ק"ג. למעט בדין יין נסך וענייני טומאה וטהרה שיסודם בדין נגיעה ולא בנתינת טעם.
- ↩
אמנם שם דובר בכלי שאינו בן יומו וכאן בנוזל. אך הצד השווה שבהם שמהדין היה צריך להקל ולמעשה מקלים נ"ט בר נ"ט בבישול במאכלים ולא בכלים.
- ↩
נראה שכוונתו מפליט או מבליע שבזה שונה עירוי הנפסק מעירוי שאינו נפסק ולכן הקל הרמ"א בנפסק בסימן סח סעיף י.
- ↩
עדיין לשיטתו יש ליישב דברי הרמ"א בתורת חטאת בשם או"ה (הובאו בש"ך יח) שאפילו בעירוי מכלי איסור לא יאסור הכלי שני שבא אליו בעקיפין. ולפי דבריו היה צריך לאסור כיון שיש בכוחו להבליע. ואפשר שגם השפ"ד מעיר רק על עירוי מכלי איסור ומודה בעירוי על כלי בשר וחלב. ועוד אפשר שדעת החוו"ד שמים הבלועים מאיסור אינם עצמות האיסור אלא כמו חתיכה הבלועה מאיסור וממילא גם בהם נדרש הפלטה והבלעה.
- ↩
מציאות זו עשויה להתרחש לרמ"א רק בעירוי של רוטב בשר ותבשיל חלב באותו יום לאותה נקודה בכיור. ולש"ך במצב נדיר של עירוי מים לשומן בכיור ובאותה נקודה באותו יום עירוי רותחים על שיירי גבינה.