התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ז: בשר רותח שחתך בסכין חולבת
הרב ירון אליה
סעיף ז: בשר רותח שחתך בסכין חולבת
בשר רותח בכלי ראשון שנחתך עם סכין חולבת בת יומה, מה דינה וכיצד משערים. ובמה שונה דין זה מ: א. שוחט בסכין נכרי. ב. נגיעת יבש בצלי. ג. סכין שחתך בה צנון. מה הדין באינה בת יומה וכשחתך עם סכין של שחיטה
השוחט בסכין עכו"ם: בגמ' חולין (ח,ב) 'השוחט בסכין של עובדי כוכבים - רב אמר: קולף, ורבה בר בר חנה אמר: מדיח' וכתב הסמ"ק (רה) 'הלכה כרב דאמר קולף'.
החילוק בבשר רותח: ובהגהות ר' פרץ כתב שיש שרצו ללמוד מכאן להתיר בקליפה לענין בשר רותח שחתך בסכין חולבת שהרי יש הסבורים שגם בית השחיטה רותח הוא. ודחה שיש לחלק שבחתיכת בשר כולה רותחת ולכן כולה נאסרת משא"כ בבית השחיטה שרק הוא רותח ולא כל הבהמה ולכן די שם בקליפה.
אופן השיעור בסכין: ובאופן השיעור
- כתב ר' פרץ שצריך שישים כנגד כל הסכין,
- וכתב הב"י שזה לשיטתו לעיל שבמתכת אומרים חם מקצתו חם כולו לשער כנגד כולה גם כשתחב מקצתה. אבל החולקים שם שמשערים רק כנגד מה שתחב (וכ"כ השו"ע לעיל סעיף ב' כסמ"ק והמרדכי) יסברו גם כאן שדי לשער במקום החיתוך. ובכה"ח (סו) כתב שכיון שבסעיף א השו"ע הביא דעת ר' פרץ כי"א, יש להחמיר לשער בכל הסכין אם לא במקום הפסד מרובה.
- אמנם הרש"ל (הובא בש"ך כח) כתב לשער בכל הסכין מטעם אחר 'דכשחותך בסתם בלא כוונה אינו יודע עד כמה חתך'. ונראה לשיטתו שכשיודע בכמה חתך ישער כב"י.
השו"ע כתב 'בשר רותח שחתכו בסכין חולבת, כל החתיכה אסורה אם אין בה ששים כנגד מקום הסכין שחתך הבשר.'
ואין כאן דין תתאה גבר לחלק אם הבשר הרותח למעלה או למטה כיון שבדוחק הסכין בכל אופן מבליע (ש"ך כה).
חום של בישול ללא רוטב
- הסביר הש"ך(כז) שמקרה זה חמור מנגיעת חם בחם יבש שדי בו בנטילה כיון ש:
- יש דוחקא דסכינא מבליע בכולו
- ועוד שסתם סכין בלועה מדבר שמן248
- או שמדובר בבשר שמן.
והגם שבסכין שחתך בה צנון די בנטילה, חום של בישול חמור מחריף ומתפשט בכולו.
- אמנם הפר"ח (כג) חולק על השו"ע וסובר שגם במקום שיש דוחק הסכין וחום, כל שאין בו רוטב אינו מתפשט בכולו וכ"כ הרשב"א (בית ד שער ד לה, א) לגבי החותך חם בסכין איסור שי"א שדי בקליפה ודעת הראב"ד שצריך נטילה. ומוכח מהרשב"א שאין החום חמור מחריפות. ומסיים הפר"ח שגם בליכא שישים די בנטילת מקום. וכעין זה כתב ברעק"א וסיים בצ"ע.
הכשר הסכין
כתב הרמ"א 'ואז א.אם הסכין בן יומו ב.ואין ס' בבשר נגד הסכין הכל אסור, ואף הסכין צריך הגעלה'.
והעיר הש"ך (לא) שגם בסכין שאינה בת יומה צריך הכשר לשימוש בבשר או חלב אלא כיון שמותרת לפרווה כתב הרמ"א להכשיר דווקא בבת יומה שאסורה לכל שימוש.
חתך בסכין של שחיטה
כתב רש"ל (יש"ש ח, נט) לחלק בין בליעה בסכין חולבת לבליעה בסכין שחיטה.
- הבנת הש"ך (כו) בכוונת הרש"ל שאם שחט שוב בסכין שחיטה היא אוסרת כדי קליפה ותמה עליו שזה לא עלה על דעת ר' פרץ שהרי כיון שהבהמה טרודה לפלוט דם אינה בולעת מדם הבלוע בסכין.
- ובמנחת יעקב (סא, מב) כתב שכוונת הרש"ל שסכין שחיטה בלועה ממעט דם למרות שדם משרק שריק, בגלל רוב הדם בשחיטה בולעת. ואם יחתוך בשר רותח בסכין זו, יבלע הבשר כדי קליפה דם מהסכין.
בשר רותח שנחתך בסכין שאינה בת יומה, מה דין הבשר. האם יש גם לשער בשישים.
- כתב הסמ"ק שאינה אוסרת. ואפילו אינו יודע שהוא בן יומו יש להקל, כיון שסתם כלים אינם בני יומם. וכ"כ בתוס' (שם 'השוחט') 'רב אמר קולף - צריך להעמיד ביודעין בה שהיא בת יומא'.
- ובר' פרץ שם (טו) הביא בשם ר' ברוך (סה"ת) שגם באינו בן יומו צריך קליפה משום שמנונית שעל הסכין.
וכ"כ כתב בשו"ע 'אבל אם אינו בן יומו, או אם אינו יודע שהוא בן יומו, אינו אוסר אלא כדי קליפה'.
ובש"ך (כט) הוכיח שלדעת המחבר סתם סכין שמנוניתו קרוש עליו וכ"כ הרמ"א (תמז, ז) בשם מהרי"ל לענין פסח שסתם כלי נקי אבל סתם סכין אינו נקי ויש לחוש לחמץ הדבוק עליו. ולכן יש להחמיר באינה בת יומה כשאינה מקונחת.
וברעק"א כתב שבידוע שהסכין נקי אין צריך קליפה. והוסיף אפילו אם הסכין בת יומה, ומשמע שמצד הבלוע בסכין לעולם די בשישים.
שישים כנגד השמנונית
אמנם יש להסביר מדוע אם כך די בקליפה ולא צריך שישים כנגד כל השמנונית כמו ברישא שדיבר בסכין בת יומה שהיה צריך שישים כנגד ההסכין.
לענין קרבן פסח מובא במשנה פסחים (ז, ג) 'סכו בשמן תרומה... אם ישראל אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף את החיצון'. ובגמ' (עו, א) 'אלא לשמואל, דאמר תתאה גבר כיון דחם הוא - מבלע בלע, אמאי סגי ליה בקליפה? ניתסר לגמרי! – ועונה שאני סיכה, דמשהו בעלמא הוא דעבידא'.
ומכאן הסביר הש"ך שדי בקליפה כיון שהשמנונית היא דבר מועט (כל שאין חריפות249.) .
אם אין שישים כנגד השמנונית:
- הב"ח(ח) הוכיח שגם כאן די בקליפה למרות שהוא חם ואפילו אין שישים כנגדו מדין 'סכו בשמן של תרומה' ונראה שהבנתו בגמ' בפסחים שכיון שהוא משהו אינו מפעפע אלא כדי קליפה וכן כתב שם המאירי (פסחים שם) 'שערו חכמים שאינו נכנס אלא בכדי קליפה'.
- אמנם הט"ז(יג) תמה על הב"ח מדוע אם אין שישים כנגד השמנונית יהיה די בקליפה הרי כיון שהבשר בכלי ראשון הוא מתפשט בכולו, ואם אין שישים יאסור כולו. והוכיח כן מהרשב"א במשמרת הבית (בית ד סוף שער א) שכתב 'דאינו אוסר כולו משום דהנטיפה דבר מועט היא ואין בה כדי לאסור את הכל' כלומר הבנתו בגמ' בפסחים שכיון שהוא משהו ודאי יש שישים כנגדו, אמנם אם אין שישים יאסור כולו. (ולשיטה זו גם ביש שישים צריך נטילה בצלי או קליפה כאן ולא כבישול שמתפשט בשווה)
ובנקה"כ הסביר שדעת הרא"ה בבדק הבית שאם יש שישים אין צריך קליפה (וכו משמע במרדכי וברא"ש) וממילא מוכח שהקליפה היא באין שישים ובכל זאת אינו אוסר כולו וכדברי הב"ח. ונמצא שזו מחלוקת ראשונים ואין לתמוה על פירושו של הב"ח בטור. אמנם להלכה מסכים בנקה"כ עם הט"ז שצריך שישים כנגד השמנונית ועדיין צריך קליפה כמובא להלן סימן קה (סעיף ה) בשו"ע. ובכל אופן כתב שכיון שהשמנונית דבר מועט מסתמא יש שישים ולכן נמנע בש"ך מלדון בזה.
גוש בשר רותח שניתן בכלי שני ונחתך בסכין חולבת בת יומה. מה דינה.
בדין כלי שני ראה לעיל סימן צב (שאלות 23, 24) שכלי שני אינו מבשל. ולגבי הבלעה והפלטה לדעת השו"ע והרמ"א (קה, ב) גם אינו מבליע ומפליט. ולרש"ל מבליע או מפליט. ולפר"ח גם מבליע ומפליט כאחד כל שיד סולדת בו.
ולפי זה בנידון השאלה בשר שניתן בכלי שני לשו"ע ולרמ"א אינו נאסר מהסכין החולבת. וכן כתב כאן הרמ"א על דברי השו"ע 'וכל זה בבשר רותח בכלי ראשון... אבל אם הוא כלי שני, הבשר צריך קליפה (בגלל ממשות השמנונית, ואין צריך לשער כנגד הסכין שלא מבליעואוסר) ; והסכין, נעיצה בקרקע, וכן נוהגין.
שו"ע, רמ"א - גוש ככלי שני: ונמצא שלרמ"א (כאן) אין לחלק בין גוש בכלי שני לנוזל בכלי שני. וכן כתב בסימן קה (סעיף ג) בדין תתאה גבר ' אבל אם כבר מונח בכלי שני, ואחר כך מניח ההיתר אצלו או עליו, אינו אוסר כלל, דכלי שני אינו אוסר'.
וכן דעת השו"ע בהלכות שבת (שיח, יט) שכתב 'אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה אפילו נצלה הצלי מבעוד יום דמכל מקום יתבשל השום והשמן'.
רש"ל(יש"ש חולין ז, מד) גוש ככלי ראשון 'דלא שייך כלי שני אלא במים ורוטב, וכל דבר הצלול, שמתערב מיד באחת, ונתקרר במהרה, אבל לא בחתיכת בשר או דג... ואורז גם כן'
והט"ז (יד) הביא דברי רש"ל ודחה דבריו מדברי ר' פרץ שכתב שיש רוצים להתיר בשר רותח שחתך בסכין חולבת ע"י קליפה וסובר הט"ז שאם היה מדובר בכלי ראשון לא היה פה סברא להקל בקליפה.
או"ה(לו, ז)גוש ככלי ראשון בצירוף דוחקא: כתב להחמיר ולדונו ככלי ראשון בצירוף דוחקא והטעם הוא ' אגב דוחקא דסכינא בולע בכולו וצריך ס'... ול"ד לכלי שני בדבר יבש ליכא דפנות המקררות ומבשל מיהא כל זמן שהיד ס"ב'. וכו מסקנת הט"ז (יד)250.
ב"ח(קה, ה) סכין נאסרת אך בשר לא:כתב 'סכין חולבת שחתכו בו בשר רותח לאחר שהונח בכלי שני אם היד סולדת בו נאסר הסכין דהבשר מפליט מעצמו ומבליעו בסכין אבל אין הבשר נאסר שאין כח בחום דכ"ש א. להפליט הבלוע בסכין ב. ויבלענו בבשר דזה הוי כבישול' (ומסיים שאם יש שמנונית עליה אוסרת כדי קליפה).
איסור הנאה למחמירים בגוש: באו"ה כתב שאסור אפילו בהנאה. ובמשב"ז (יד) כתב שאו"ה עצמו (ל, ה) כתב בשם המרדכי שבמקום שאינו מבשל רק מפליט ומבליע אינו אסור אלא מדרבנן בבשר בחלב. וסיים 'ונראה דרמ"א מיקל אף באכילה די למאן דמחמיר להתיר על כל פנים בהנאה'.
גוש ברוטב בכלי שני: בפת"ש (ז) הביא בשם תורת האשם להחמיר בגוש אלא אם נמצא עם רוטב בכלי שני שדינו ככלי שני (ומשמע שם שלרש"ל גם בכה"ג הוא כלי ראשון). ובשם החת"ס כתב שלכתחילה יש להחמיר שכן ממילא יש להחמיר כפר"ח בכל יד סולדת אפילו בכלי שלישי ואמנם בדיעבד יש להקל ואפילו בבשר וחלב כיון שאינו ממש דרך בישול' שנאסר.
והעיר הפת"ש שדרך המורים שלנו לא להחמיר ביד סולדת בכלי שלישי.
להלכה בדין גוש במשנ"ב (שיח, קיב) חשש לכתחילה אך לא אסר בדיעבד. ובזבחי צדק (צד, נ) לענין בב"ח אסר אף בדיעבד.
ומנהג הספרדים להקל בזה (אול"צ ב, ל טז לענין שבת. ילקו"י איסור והיתר פז, יא) ויש מחמירים אם בנוסף גם חריף (מאמ"ר שבת).
הכשר הסכין בנעיצה
הרמ"א כתב במקרה זה של בשר חם בכלי שני שהסכין צריך נעיצה והעיר הש"ך (לא) שבמאכל קשה תצטרך הסכין נעיצה אפילו כשחתכו בה צונן ומקורו באו"ה (נח, ד) שכתב ' איסור צונן קשה ודחוק כגון סכין של בשר שחתך בו גבינה קשה וכל כה"ג כמו כן ינעץ אותו בקרקע קשה ולא ינעצנו בפעם שנית במקום שנעץ בו בפעם ראשון לפי שצריך שיהא קרקע קשה בכל נעיצה ונעיצה'251
וראה במשב"ז (פט, ו) שכתב שבדיעבד די לש"ך בקינוח לצונן.
ומקור דין נעיצה בגמ' עבודה זרה (עה, ב) 'תנן הסכין שפה והיא טהורה ובהמשך (עו, ב) אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה בקרקע עשר פעמים... אמר רב הונא בריה דרב יהושע ולאכול בה צונן'. וכן נפסק להלכה בשו"ע סימן קכא (ז) לענין סכין שאין בה גומות ורוצה להשתמש בה צונן.
- ↩
אמנם בסימן קה (כג) הסתפק הש"ך והניח בצ"ע אם בלוע שמן מתפשט בכולו, ולכן תירץ כאן עוד. ובפר"ח (כח) שם כתב שמבליע כדי קליפה והובא בשפ"ד שם.
- ↩
ובחריף מחדש הש"ך שמודה השו"ע שהמעט שבקליפת הסכין משווי לשבח ומצטרף לשמנונית שעל פניה לאסור כדי נטילה. ומה שנחלקו השו"ע והרמ"א (צו, ג) הוא רק בעומק הכלי שלרמ"א גם הוא משווי לשבח.
- ↩
אמנם בסימן שיח אות כד, החמיר בזה אפילו בלי דוחקא שנידון שם מריחת שמן בשבת על צלי. וכ"כ שם במג"א (מה). ואפשר שיש לחלק כהסברו של המנח"י (סא, מה) שבשר בחלב קל יותר שצריך ממש 'דרך בישול'. וכגון טיגון שבשבת ודאי עובר על מבשל ובב"ח יש מקלים מדין תורה. (ראה לעיל סימן פז שאלה 3)
- ↩
וסיים ' מכל וכל מאחר שלא נאסר כ"א בדבר צונן אבל אין להגעיל הסכין כי יותר היה נאסר ע"י הגעלה כי כבר לא נבלע בו האיסור ועתה יבלע בו ע"י הרותחים דמאחר שאין טרוד לפלוט בולע ממה שדבוק בו'. ונראה כוונתו שאין שישים כנגד הסכין.