התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ג- מדוכה
הרב ירון אליה
סעיף ג- מדוכה
מה דין תבלין שנידוך במדוכה ומה הדין בתערובת
חריף במדוכה: בסה"ת (נג) כתב שתבלין שנידוך במדוכה של בשר אסור בחלב 'דליכא למשרי שמא משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהא תבלין חזק וחריף. והוי מדוך כמו בית שאור וגם פלפלין חריפים הוי כמו צנון שחתכו בסכין דלא שרינן מחמת נ"ט בר נ"ט ואסור משום טעם ממש הנבלע שם.
השו"ע כתב 'תבלין שנדוכו במדוכה של בשר בן יומו, אסור לאכלם בחלב'.
וכתב הש"ך (יח) שכן הדין במלח שנידוך304
והוסיף הרמ"א 'וי"א אפילו אינו בן יומו'. וכתב הש"ך (יט) שכן כתב השו"ע עצמו להלן סימן קו וכן עיקר. וכן כתב בשפ"ד ' ולדינא אנן קי"ל כהר"ב סי' צ"ה אפילו נ"ט בר נ"ט ואינו בן יומו לא מהני בדבר חריף' (וראה לעילשאלה 5 לישוב שיטת השו"ע)
תערובת חריף: אם מה שנידוך היה תערובת שמיעוטה תבלין חריף כתב הרשב"א (א' תמט) שמותרים בחלב אפילו המדוכה בת יומה כיון שהתבלים דבר מועט הוא. וכ"ש אם אינם בני יומם.
מה דין צנון שנחתך בסכין שיש ספק אם היא של איסור ובאיזה תנאים מקלים בזה. ומה ה דין בדיעבד.
ספק בצנון
- כתב הרמ"א 'ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור, אזלינן לקולא, לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן, כי תלינן שנעשה במרא וחצינא' ומשמע ברמ"א שאפילו יודעים שהסכין בן יומו מותר בצנון מצד התליה (והש"ך הסביר שאפילו אם חתכו בסכין סתמו אינו בן יומו ויש המתירים בזה. ש"ך יג. וראה להלן).
- והש"ך (יב) הוכיח מהגהש"ד (סא, ה) שדין הספק מבוסס על המחלוקת האם יש דין חריף במה שאינו צנון וכן בסכין שאינו בן יומו. אבל בסכין בן יומו ובצנון ורק מסתפק אם חתך בה או במשהו אחר יש להחמיר.
חזקת היתר: אך הכרתי (ח. הובא בפת"ש א) העמיד דברי הרמ"א והסביר 'ודהא יש לירק ההוא חזקת היתר, והעמד הדבר על חזקתו, דלא נחתך בסכין של איסור ואף בשל תורה305 אזלינן להקל'.
חזקה בגורם חיצוני: ובפת"ש (ב) הביא בשם שו"ת תולדות יצחק306 שאין אומרים העמד דבר על חזקתו בשל תורה במקום שיש חשש להתערבות מבחוץ כמו כאן שהספק הוא בשימוש בסכין איסור. אמנם חיזק דברי הרמ"א להתיר גם בצנון כיון שגם בו יש צדדים אחרים להקל.
והוסיף הרמ"א 'ובמקום שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין, נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום'
והסביר הש"ך (טו) שכיון שאין אחר נחשב דיעבד. אבל אם מצוי שלם וקונה חתוך, נחשב לכתחילה. וממילא יאסור בכולו כדעת הרשב"א שחשש לו הרמ"א.307
- ↩
ומשמע שמדוכה חמורה מסכין שאוסרת אפילו ביבש שלעיל כתב הש"ך (יז) בשם או"ה (לח, ט) לגבי סכין שאין הבלעה ביבש ודי בהדחה. ואפשר שדרכם היה להרטיב את המלח. או שגם כאן כוונתו שדי בהדחה רק שבתבלין שנידוך כבר לא שייך הדחה משא"כ בצנון.
- ↩
בעיקר חומרת חריף אם היא מהתורה כתב במשב"ז (א) שהיא מהתורה. וכן בפת"ש (צה, ד) כתב בשם שיבת ציון (לב) ורעק"א שהוא מהתורה.
- ↩
בסוף ספר 'עולת יצחק' לרב יצחק אייזיק בן יקותיאל זלמן
- ↩
וכעין זה כתב בחכמת אדם (מח, ב) שאדם שאין לו כלי אחר יכול לקחת כלי שאינו בן יומו ולבשל בו פרווה לצורך סעודה אחרת למרות שהרמ"א התיר בזה רק בדיעבד כשכבר נתבשל. וכ"כ ובאור לציון (ה. כה, א) להתיר אם אם לו כלי אחר.