התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ח: זיעת חלב בקדרת בשר
הרב ירון אליה
סעיף ח: זיעת חלב בקדרת בשר
באיזה תנאים זיעה העולה מן התבשיל אוסרת כתבשיל עצמו, פרט בקצרה לגבי זיעה באוכלין, זיעה על משטח רותח, הפלטה ע"י זיעה, זיעה במקום אש.
זיעה כגוף האיסור: במשנה מכשירין (ב, ב) 'מרחץ טמאה זיעתה טמאה' ומכאן למדהרא"ש בתשובה (כלל כ סימן כו) שזיעה היוצאת ממאכל חשובה כאותו מאכל וממילא זיעה העולה מאלפס של חלב אוסרת קדרת בשר שעליה.
וכ"כ השו"ע 'מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה'.
לגבי שיעור האיסור כתב הרמ"א: הגה: אם היה חלב במחבת, בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת.
בתנאים לאיסור: כתב בתרומת הדשן (פסקים קג) שאוסרת דווקא כשקדרת הבשר נעשית יד סולדת מחמת הזיעה או שהיא רותחת בפני עצמה. אמנם זיעת חלב שמגיעה צוננת לבשר צונן אינה אוסרת.
וכן כתב הרמ"א:
'וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה (ארוך), וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה179 במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי.
ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב, ולא חיישינן לזיעה שעולה (פסקי מהרא"י סימן ק"ג).
והסביר ביד אברהם (כאן) שאם הזיעה חמה אך לא חיממה את הקדרה דינה כחם לתוך צונן180 שאוסר רק כדי קליפה בגוף הקדרה.
דין החלב שבקדרה:
- בדגמ"ר(ח) כתב 'וגם המחבת נאסרה, שהזיעה נאסרה ואוסרתה'
- אמנם בכה"ח (צג) הביא מדברי פרי הארץ וערך השלחן שאינה נאסרת וכתב שכן משמע דעת השו"ע והרמ"א (בתורת חטאת) שכתבו לשון האסרות רק על הקדרה וסיכם 'ועל כן המקיל לא הפסיד'.
- ובפמ"ג (משב"ז כט) כתב 'ואם הזיעה נופלת למחבת גם המחבת אסורה' כלומר שרק כשעיבוי הטיפות שעלו לקדרת הבשר חוזרות ונופלות למחבת היא נאסרת. ולפי דבריו נראה שאינה נאסרת מכח הזיעה שמחברת ביניהם, ונפק"מ שיהיה די בשישים כנגד הטיפות ולא כנגד הקדרה.
זיעה במאכל יבש
- בפת"ש (ו) הביא מדברי הפמ"ג שהסתפק לגבי חֵלב שהותך אם יש לחשוש לזיעתו והביא ראיה מרמב"ם בדין טומאת אוכלין.
- במנחת יעקב (לה, ו) כתב שיש לחוש לזיעה ביבש בהתקיים אחת משלשה תנאים: א.שימוש מרובה, ב.כשדנים לכתחילה. או דווקא ג.באיסור חמץ בפסח שהוא בכלשהו.
- וביד יהודה (ארוך קח, טז) כתב לחלק בין מציאות שההעליון סמוך למאכל והזיעה מגיעה תכף לכיסוי כמו חררה שבולעת ביבש לבין כיסוי שהוא רחב וגבוה שאינו בולע ביבש.
- באגרות משה (יו"ד א, מ) פסק לענין תנור, שספק הפמ"ג הוא דווקא בחֵלב שהותך וכעת הוא צלול אמנם בדבר יבש ממש בסתם אין בו זיעה. ורק אם יודע שהזיע יש להחמיר כמובא בכעין זה ברמ"א (קח, א).
זיעה למשטח חם: בסוף דבריו כתב הרא"ש 'אמנם צריך לידע אם קדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל הזיעה' כלומר שדין זה בספק אצלו. אמנם בתה"ד כשרצה לתת גדר לדברי הרא"ש כתב לאסור אם הקדרה 'רותחת בפני עצמה'.
הפלטה על ידי זיעה: להלן בשו"ע סימן צד(סעיף א) כתב'התוחב כף חולבת בקדירה של בשר, או איפכא, משערים בכל מה שנתחב ממנו בקדירה' ונחלקו הפוסקים בכוונת דבריו:
- פמ"ג (משב"ז צד, א) : מדובר בכל מה שנמצא בחלל הקדרה כיון שהבל הקדרה מפליט את החלב מהכף וחוזר לתבשיל.
- חוו"ד (ביאורים צב, כו): מדובר רק במה שתחוב בתבשיל. אמנם הכף נאסרת במקום ההבל כיון שבולעת אבל אינה אוסרת שם כיון שאינו מפליט ע"י הזיעה.
- שו"ת טעם ודעת (ג, א, קעו): סובר שכאשר יש לפנינו בבת אחת את עצמות הבשר ועצמות החלב כנידון הרא"ש אז יש מעבר טעמים בשני הצדדים כיון 'דזיעה אינו כמאכל ואין בו טעם רק הזיעה עושה כחבור זה בזה' וממילא לשיטתו אין לחשוש לזיעה אחרי זיעה כלומר מה שנבלע על ידי זיעה כמו בתנור לא נפלט ואוסר על ידי זיעה באפייה שלאחריה כיון שאין ממשות הראשון נמצא כבר בתנור.
הרמ"א כתב כאן (סעיף ז) בדין טיפה על כיסוי קדרה שחוששים לזיעה, וכן להלן סימן צג (א) בדין כיסוי בשרי על קדירה חולבת תלה האיסור בתחילת הזַעה, וכן בסימן קח (סעיף א) כשאסר לאכול בחלב פת שהתבשלה תחת מחבת שקודם התבשל תחתיה בשר כתב אם 'הזיעה המחבת משניהם' ומכל אלה משמע שחושש גם לפליטה בזיעה ואפילו שבלעה מזיעה. אמנם מדברי האו"ה (לא, יא) שהוא מקור דין מכסה מוכח שלא חשש לזיעה אלא רק לעליית הרתיחה (כפי שהוסבא לעיל בסעיף ז) וכן כתב רש"י (קח, ב 'ניער') לגבי כיסוי קדירה 'שמי השוליים עולין עד פה ויורדין'.
ואפשר שיש ליישב בדעת הרמ"א שכתב לחשוש לזיעה:
- הרמ"א חשש לפליטה בזיעה רק במציאות שהמכסה צמוד למאכל וכדברי הטור (סימן תנא) לענין כיסוי חררה וכהסברו של היד יהודה שם (ארוך קח , טז) וכדרכו של הרמ"א להחמיר במקום שהגדרים המציאותיים קשים להגדרה181. והאו"ה לא חשש לזה.
- הרמ"א חשש לפליטה בזיעה במקום שבליעה ראשונה נעשתה על ידי ממשות, וסתם כיסוי יש לחשוש מספק שבלע ממשות כדברי האו"ה.וממילא כשיש חיבור על ידי זיעה בין הממשות הבלועה לממשות שעכשיו בקדרה היא אוסרת. (אמנם בתנור בזה אחר זה לא שייך וכדברי השות טעם ודעת)
זיעה במקום אש: הפמ"ג (א"א תנא, מד) כתב שאם הושם חמץ תוך התנור במקום שמסיקים אותו מבפנים הוכשר בהיסקו, שכבולעו כך פולטו. ומזה למד בשו"ת אבן יקרה (ג, יח) שכל תנור שהיסקו מבפנים הזיעה נשרפת טרם נבלעה בעליונו של תנור שהרי אפילו אם היה בולע כבר היתה האש מפליטה אותו ק"ו שיועיל לזיעה טרם נבלעה. והובאה סברה זו כסניף לגבי תנורים שלנו באור לציון (ג, י, ב) ישכיל עבדי (ז, יו"ד ד, ח) ויביע אומר (ה, יו"ד ז)
זיעת מים ממחבת חולבת: כתב הפמ"ג (משב"ז כט) שאינה אוסרת אפילו שהיא בת יומה. כיון שטעם החלב במים הוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא ולכן בכלי הבלוע מאיסור תאסור הזיעה.
האם קדרות שיושבות אחת על השניה בולעות זו מזו. ומה הדין במאכל חלבי חשוף שחומם על כירה ואח"כ חיממו שם קדרת בשר
באו"ה (לא, יז) כתב שדין זה לאסור מזיעת התבשיל הוא דווקא בקדרה מגולה אבל בקדרה מכוסה אין לחשוש ואפילו נוגעות זו בזו אין אוסרות.
וכן כתב הרמ"א: 'וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה'.
כלומר כיון שאין רוטב בין הקדרות לא נעשית בליעה ביניהן ואפילו שהזעה מכה על הכיסוי ומעבירה בו טעם, הוא לא יעבור לשולי הקדרה שמעליה.
וכשיש מעט לחות על הכלים
- במשב"ז (כט) ובחוו"ד (ביאורים כ) התירו שאין גם בזה יציאת הבלוע והסביר החוו"ד 'וראיה, דהא בצלי דקאמרינן אין הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, אף שבודאי הן לחין הרבה, אלא ודאי דזה לא מיקרי רוטב'.
- ובדרכי תשובה (קפג) הביא בשם זכרון אברהם להחמיר גם בזה182.
פשטידה על כירה: הט"ז (כט) רצה ללמוד מדין זה 'להתיר באם אפו בתנור פלאדי"ן של חלב ואח"כ באותו מקום רותח הושיבו שם קדירה ובתוכו בשר דכל שאין החלב בעין במקום ההוא בתנור הוי כקדירה של חלב ושתי קדירות לא אסרי אהדדי' ובסימן צז (ג) הסביר ' דחרסית של תנור שבלעו מן החלב לא גרע מקדירה שמבשלין בתוכה חלב ונגעה בקדירה של בשר דאין שם איסור'.
אמנם הש"ך בנקה"כ (צז שם) כתב שיש לחלק בין הדינים 'ולי צ"ע בזה, דלא דמי לשתי קדרות, דהתם האיסור הוא בלוע בקדירה, אבל הכא האיסור מבחוץ183 על התנור'
ובפמ"ג (משב"ז שם) כותב בשם בית לחם יהודה כט"ז 'דלא הוי בעין כיון שמפסיק העיסה של הפשטיד"א רק בלוע בתנור ומכלי אל כלי אין יוצא בלי רוטב'.184
ובפמ"ג (משב"ז כאן) הסביר בשם מנחת יעקב שקולת הט"ז היא דווקא במקום מקונח שאין שם ממשות החלב ורק בלוע.
- ↩
אמנם לשון התה"ד שהיד סולדת 'בקדירה של בשר מחמת הזיעה' וכתב ביד יהודה (ארוך נה) שזו גם כוונת הרמ"א ולא בא לחלוק. ובחוו"ד (ביאורים כו) חילק שכאן מדובר שהזיעה עוטפת את הקדירה מכל צדדיה ולכן אוסרת גם אם אינה חמה.
- ↩
ומשמע שסובר שלקדרה יש דין תתאה ואפשר שהטעם הוא כיון שהיא במקומה והזיעה באה אליה. וראה לעיל בסעיף ז בפר"ח שמחלק בדין זה.
- ↩
שהרי היד יהודה כתב לחלק בין כיסוי חררה לכיסוי מחבת הגם שמחבת אינו גבוה כל כך. ודרכו של הרמ"א להחמיר במקומות שצריך בקיאות ודיוק כגון בשמן, בכמות מליחה, במנין ימים לחשש פולטת שכבת זרע ועוד. וראיה שבסימן קח התיר בהפסד מרובה ומשמע שאינו מעיקר הדין.
- ↩
ואפשר שסובר שכלים דינם חמור מצלי שפולטים למאכל ביבש גם באיסור שאינו שמן כמובא ברמ"א קה, ז בסופו וממילא אפשר שדינם חמור גם לענין לחות קצת.
- ↩
לכאורה פשט דברי הש"ך שיש ממשות גבינה על התנור אמנם קשה לומר שבזה התיר הט"ז שהרי כתב בפירוש 'שאין החלב בעין באותו מקום' ואפשר שכוונת הש"ך לחלק שכאן קדרת הבשר נוגעת בתנור באותו צד שנעשה בליעת הגבינה וזה שונה ממציאות שנבלע מהצד השני שהתירוהו בשתי קדרות. וטעם החילוק הוא כמובא בפת"ש (ג) שהגם שקדרה גדולה מועיל לה הגעלה מבפנים בלבד, אם בלעה מבחוץ צריכה גם הכשר מבחוץ ומוכח שלצד הבליעה יש נפק"מ לאופן הפליטה. וראה בזה סוף סעיף ו.
- ↩
ולכאורה משמע מזה שאם עצמות הגבינה הונחה על התנור אין להניח עליו קדרה של בשר וקולת הט"ז רק בהניחו פשטידה שהגבינה בלועה בה. ואפשר שכוונתו רק שבגלל זה ברור לנו שאין ממשות. אבל גם בהנחת גבינה אם נוודא שאין ממשות לא יאסור שהרי בלוע לא יוצא בלא רוטב.