אמנם ניתן לדחות שדברי השו"ע להצריך ברוטב הוא רק כדי לשער בשישים אבל גם ללא רוטב אוסר כדי נטילה וכדברי הש"ך. וכן מה שהעמיד הט"ז (קה, יג) את דברי השו"ע בסימן קה סעיף ז שכתב לגבי איסור בשר בחלב שאיסורו מחמת עצמו שכוונתו לחתיכת בשר וחתיכת גבינה ולא לחתיכת בשר שנאסרה מחלב, לא ניתן לומר כך על דברי השו"ע בסימן קא סעיף ב' שכתב שלבב"ח יש דין חתיכה הראויה להתכבד כיון שאיסורה מחמת עצמה.

עקרון זה קשור לנידון בשו"ע סימן קי סעיף ג' בדין תשעה חנויות שאם ידועה חנות האיסור ורק אינו זוכר מהיכן לקח אין כאן דין ביטול כיון שהוא 'קבוע' כמובא בתוספות חולין (צה, ב) ד"ה 'ספקו אסור'. ובסימן ק"י בפר"ח (יג) ובפמ"ג (שפ"ד יד) במבוא לדבריהם.

אמנם בערך השולחן (טייב) כתב כאן שאין ראיה מדברי השו"ע שכן הוא שינה מלשון הרמב"ם ולא כתב עוף בחלב כלשונו אלא 'איסורים מדבריהם' וממילא כיון שאין לשו"ע חנ"נ בשאר איסורים אין ראיה בדבריו לענין בשר בחלב דרבנן. אמנם יש ליישב שסימן צ"ט עוסק בהלכות תערובות וממילא כתב הגדרה רחבה יותר לקולא. ועוד שמדברי הפמ"ג שיובאו להלן מוכח שדין חנ"נ בדרבן ודין חנ"נ בשאר איסורים תלויים זה בזה.

מהערות שמצאתי בשם ר' שמואל שולזינגר זצ"ל.