התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ד: פגימת מי הדחה באפר
הרב ירון אליה
סעיף ד: פגימת מי הדחה באפר
האם מועילה פגימה במי הדחה להדחה של כלי בשר וחלב מלוכלכים יחד או להגעלת כלי איסור כשאין במים שישים כנגדם
כתב השו"ע מדעתו 'יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה, אף על פי שהשומן דבוק בהן, מותר, דעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם'.
והש"ך (כא) תמה על השו"ע שאין מקור לשיטתו. ועוד שלא מצאנו אפשרות להגעיל כלי איסור בני יומם אם לא שיש שישים במים וגם התוס' והרא"ש (חולין ק, ב) כתבו שלאוסרים חנ"נ בשאר איסורים יש קושי בהגעלה של כלי איסור גדולים כיון שהמים נעשים נבלה משא"כ לר' אפרים.277 ומעיר הש"ך שלו דברי השו"ע נכונים היה פתרון גם לשיטתם על ידי פגימת המים. אמנם הפר"ח (יט) כתב שאין מדברי התוס' קושיה והסביר 'דאפילו תימא שהאפר אינו פוגם הא איכא דברים אחרים שפוגמים' כלומר שבגישת הש"ך יהיה מהדברים שפגימתם מוסכמת קושיה על התוס' אלא התשובה שהם דברו בהגעלה ללא תערובת פוגמת ועוד שחששו לסוברים שרק מים נקיים מועילים להגעלה. ובכל אופן משמע מהפר"ח שבדברים אחרים לא מסתפק כלל. ולמעשה התיר כשו"ע בהפסד מרובה.
וכן הקשה הט"ז (טו) מדברי הרמ"א בסימן פז (סעיף ו) לאסור להשתמש בכלי שמבשלים בו אפר כירה לחפיפה כיון שמעורב בו בשר בחלב278. ועוד הביא מקורות שסבון העשוי מאיסור ומעורב באפר אוסר בתערובת ולדברי השו"ע היה צריך להיות מותר. אמנם בנקה"כ דחה את קושיית הט"ז שיש לחלק בין הסבון שעשוי מגוף האיסור לבין הכלים שיש בהם מעט שמנונית שלגביה יש מי שסובר שנפגמת אפילו במעל"ע279 משא"כ בממשות הסבון. ובצבי לצדיק (על הט"ז) תירץ 'וי"ל כיון דעושין כן תמיד הוי לכתחלה (ואסור לבשל בכלי בב"ח עם אפר כשיודעים שצריכים לבשל בו), וכאן שכבר עשה נקרא דיעבד (ומהדין אין אוסר את השימוש בכלי280), דנותן טעם לפגם לכתחלה אסור'.
וכן כתב בשות אבני צדק281 'דאותם כלים של חפיפת הראש הן אין להשתמש בהן שהרי חוזר עוד ועושה בהן עוד אותם המים לחפיפה הראש נמצאת שאתה פוגמו לכתחילה ומשתמש בו. הילכך אין להשתמש בו. וה"נ לא שרי מרן להדיחן לכתחילה במי אפר אלא שאם עבר והדיחן שרי'.
הדין בכלי איסור: הפת"ש (כא) יישב את הקושיות והסביר שכל דברי השו"ע הם לענין בשר בחלב שבצירוף האפר לא נהיה כאן טעם בשר בחלב משא"כ באיסורים כיון שכבר קיים האיסור לא מועיל מה שיוסיף אפר.
להלכה בכה"ח (נ"ו) העלה בשם פוסקים רבים להקל כשו"ע ובכללם חכם צבי (קא), צמח צדק (צא) שיורי ברכה (כאן ד) חכמת אדם (מח, טו), ערוך השלחן (כד) , זבחי צדק (לז).
ולגבי שימוש במדיח לבשר וחלב בזה אחר זה בהנחה שהסבון מגיע מיד עם המים החמים ולא לאחריהם, לכאורה יש כאן נטל"פ לכתחילה, ואפשר שיש לחלק ששם המים החמים באים בעירוי שלרמ"א אין בהם כח להפליט ולהבליע אפילו בכלים מלוכלכים והגם שהש"ך חולק, לענין נטל"פ לכתחילה חזי לאיצטרופי.
ובילקו"י (פט, פז) התיר הדחה בזה אחר זה אם מנקים אותם משיירי מאכל בעין (כיון שבלכלוך בעין לא שייך קולת נ"ט בר נ"ט ונטל"פ).
האם הדחת הכלים עם חומר פוגם מותרת למתירים גם לכתחילה או רק בדיעבד. ומה הדין כשעושה כן באופן קבוע
במנחת יעקב (נז, כו) יישב את קושיית הש"ך מדברי התוס' על דין הגעלת כלים וכתב 'לכאורה אין זה סתירה כ"כ דאפשר דאע"ג דבדיעבד מותר מ"מ אסור לעשות כן לכתחלה לעשות האיסור המשובח לפגם בידים'. וכ"כ בשו"ת אבני צדק (צה, י) 'לא שרי מרן להדיחן לכתחילה במי אפר אלא שאם עבר והדיחן שרי'. ובכנסת הגדולה (ב"י צה, מו) נראה שהבין בדעת מרן שמתיר גם לכתחילה אמנם למעשה אסר לכתחילה אלא אם היה לפחות אחד הכלי כבר פגום קודם.
אמנם באול"צ (ג י, ג) ובילקו"י (שם) כתבו ע"פ הר"ן (פסחים ל, ב) והרשב"א (תורת הבית ד, ד לו, א) שיסוד איסור נטל"פ לכתחילה הוא רק כשבלע במושבח ונפגם בתוכו, אבל כשבולע בפגום אין איסור כלל. והגם שכתב הרמב"ם (יד, י-יא) שבב"ח קיים איסור אכילה מהתורה גם שלא כדרך הנאתו כגון שגמאו חם או שעירב דברים מרים. כתב על זה הפמ"ג (בסוף ההקדמה) שזה דווקא שנתבשלו מושבחים ועירב בהם מר ולא שנתבשלו פגומים. ולכן כל שהיה פגום בזמן הבליעה אין בו דין נטל"פ לכתחילה. ודבריהם מיוסדים על דברי הרשב"א (תוה"א ד, ד. לא, ב) שהסביר התועלת בהגעלת כלי שאינו בןיומו כשאין שישים ובחילוק בינו לבין כלי בן יומו כתב 'דהתם תחילת בליעתו מן המושבח היה ורואין אנו כאילו הוא בשבחו עד שיפלוט שחשו להם חכמים שאם אתה מתיר לו להשתמש בו לאחר יומו יבא להשתמש בו אפילו ביומו אבל כל שבולע מן הפגם מותר282.
כשעושה כן בקביעות: בספר צבי לצדיק (צה, ד) יישב את קושיית הט"ז מדברי הרמ"א שאסר שימוש באפר כירה 'וי"ל כיון דעושין כן תמיד (מבשלים בב"ח עם אפר כירה) הוי לכתחלה, וכאן (בדברי השו"ע בהדחה עם אפר הוא) דיעבד, דנותן טעם לפגם לכתחלה אסור'. כלומר הגם ששם מדובר שהכלים כבר בלעו מאפר הכירה הפגום ולכאורה זה דיעבד כיון שעושים כך תמיד אפילו זה נקרא לכתחילה.
וכן ברב פעלים (ג' יו"ד ו) הביא מדברי מהר"ח אלפנדרי לגבי ביטול איסור שבדיעבד מועיל 'היכא שהוא דבר רגיל לא אמרינן, וכן בנותן טעם לפגם' וסיכם הרב פעלים 'נמצא אפילו בנותן טעם לפגם דשרי לכתחילה עכ"ז ברגיל לא שרי'.
האם פגימת המים מועילה גם להפוך את מה שכבר בלוע בכלי בן יומו לפגום?
בתחילה כתב הכה"ח (נט) בשם בית דוד283(יו"ד מא) בשם מהרקי"ו 'ואם בלע הכלי בן יומו דבר פגום אף הטעם שהוא בלוע בתוך הכלי גם כן נפגם ולפי זה ביורה שהיא חולבת בת יומא שהדיח בה קדרות של בשר שיש בהן שומן והניח בה אפר גם היורה שהיא חולבת נפגמה ואם בישל בה אחר כך בשר מותר התבשיל וכן כלי איסור שבשלו בו דבר הפגום פוגם הבלוע בכלי ואם בשלו בו אחר כך תבשיל של היתר מותר התבשיל. וכן כתב בית יהודה (חלק א' דף קי"ד ע"ד סעיף ב' וחלק ב' סימן ע"ז).
אבל בשם מהרש"י כתב בית דוד שם דהא דפוגם האפר היינו דוקא לשומן שבעין שהיה בקדרה שהוא בחוץ נפגם באפר אבל טעם בלוע בתוך דופני הקדרה לא נפגם ונותן טעם ואוסר. וכן הוא דעת בית דוד שם כסברא זו ורוב הפוסקים: דבר משה284(סימן יו"ד) דבר שמואל285(סימן פ"ח) קול אליהו286(חלק א' חלק יורה דעה סימן י"א) ערך השלחן287(אות טו"ב).
וכ"כ החזו"א (קכב, ז) 'ומיהו בכלי חרס כי היכי דלא מהני ליה הגעלה ה"נ לא מהני ליה נתינה לתוכו מיני מרורות דאין לנו הוראה מתי נפגם הבלוע וכמש"כ לעיל ואף לדעת בעל העיטור דמהני הגעלה ג"פ באינו ב"י, דוקא אינו ב"י אבל תוך מעל"ע אף אם יערב במים מיני חמציים או מרור לא מהני ואף אם יגעיל אח"כ ג"פ לא מהני'.
וביד אפרים (צה, ג) הסביר שמעמידים את הכלים על חזקתם ולכן בכלי היתר ככלי הבשר והחלב כאן מתירים כשבלעו בפגום אבל בכלי בו כבר בלוע איסור לא אומרים שיועיל האפר לפגום הבלוע בתוכו להופכו לכאינו בן יומו.
- ↩
ולשיטת ר' אפרים אפשר בשתי הגעלות שבראשונה המים אמנם נאסרים אבל נבלעים חזרה על פי חשבון ובהגעלה השניה יש שישים כנגד המעט הזה. תוס' שם.
- ↩
אמנם הרמ"א עצמו כתב שם שהוא חומרא בעלמא והמקל לא הפסד.
- ↩
להלן סימן קג סעיף ה. והובאה בשו"ע בשם יש מתירין אך בסתם אסר.
- ↩
ולכן כתב הרמ"א שם שהוא חומרא בעלמא כיון שהתייחס לשימוש בכלי לאחר שבלע נטל"פ. אבל עצם הבלעת האיסור לכתחילה על ידי נטל"פ בידיעה שאח"כ נשתמש בו אסורה.
- ↩
לרב ישועה בסיס מגדולי חכמי תוניס.
- ↩
אמנם לשיטת המחמירים נראה שיש לחלק:
כאן מתחילה אין שום דבר מושבח מילא הותר להבליע חזרה משא"כ בהדחת כלים שהשמנונית מושבחת ואתה פוגם אותה בידיים ושפיר יש לגזור משום השמנונית שללא סבון היתה אוסרת.
כאן האדם עסוק בהפלטת הבלוע ולכן לא מקפידים על מה שנבלע חזרה שהיא הפך כוונתו משא"כ בהדחה שעסוק בניקוי חיצוני.
כאן זה טעם שלישי משא"כ בכלים שיש שמנונית בעין
- ↩
ר' יוסף דוד אב"ד סאלוניקי 1960-1736
- ↩
ר' משה אמריליו אב"ד סאלוניקי בנו וממשיך דרכו של הבית דוד
- ↩
ר שמואל אבוהב אב"ד ונציה. 1610–1694
- ↩
ר' אליהו ישראל אב"ד אלכסנדריה בזמן החיד"א
- ↩
ר' יצחק טייב מגדולי רבני תוניס 1786 - 1828