סימן צא - דין בשר וחלב שנתערבו

בפעולת הנעיצה משמע שמוציאה את הבלוע בסכין בעוד קינוח מועיל לבעין שעליו. אמנם מכך שהגמ' בע"ז (עו, ב) התירה נעיצה לצונן בעוד לרותח דרשה הגעלה מוכח שאינו מפליט מכולו. ואפשר שהדוחק מפליט בצונן כדי קליפה וכן פעולת הנעיצה. ובהגעלה מפליט הכל ולכן נדרש לההשתמש רותח. וכן משמע בש"ך צג (ו) שכתב 'נעיצה הוי כקליפה'.

ונראה שחוזר לפי זה לדעת הרש"ל שאם טעה מותר לתקן בנעיצה. ואפשר שכוונת הרש"ל היא ע"פ המנהג ולא פליגי.

אמנם לא הסכים עם קושיית הש"ך, רק עם ההלכה למעשה. וכן העיר בבאר היטב שהרי דעת הרמ"א בסימן צה (ב) לאסור לכתחילה נ"ט בר נ"ט. ונראה שהבנת הש"ך שהדין כאן לאחר הבישול הוא כדיעבד שהרי הערוב היחיד שיש פה הוא של השומן שנותר בסיר עם המאכל פרווה, והוא כבר נעשה. ומקביל לדעת הרמ"א שם שאם כבר ערבו את התבשיל פרווה שבושל בכלי בשרי בן יומו בקדרת חלב, מותר באכילה.

שהרי בסימן צט (סעיף ו) כתב כבר הרמ"א 'כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס', ואח"כ נפל מן המים לקדירה של בשר, מותר, אף על פי שאין בבשר ס' נגד החלב, שהרי נתבטל במים'