התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: חלב שנשפך לקדרה של בשר
הרב ירון אליה
סעיף ב: חלב שנשפך לקדרה של בשר
כיצד מתפשטת טיפת חלב שנופלת על חתיכה שחציה בתוך הרוטב. ומה דעת השו"ע והרמ"א בזה.
בגמ' (קח, א) 'טיפת חלב שנפלה על החתיכה, אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה – אסור. ניער את הקדרה, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה - אסור'.
ניער וכסה מיד או כולה ברוטב
נקדים שבחתיכה שכולה בתוך הרוטב ורק פניה חשופים לקבל הטיפה וכן כשמיד ניער וכסה עם נפילת הטיפה על החתיכה, לא אומרים שנאסרת חתיכה זו תחילה אפילו אם אין בה שישים והסביר התוספות (ק, א 'כשקדם') יסוד 'מאחר שסופו להתפשט בכל החתיכות' ובצמח צדק (יו"ד רפא) פירט 'כיון שסוף טפה זו להתפשט בכל החתיכות ומעתה התחיל מעשה ההתפשטות כי קדירה זו רותחת היא ובודאי תתפשט. רואין אנו כל הקדרה כאלו הוא דבר אחד ממש. והטפה הגיעה לראשיתה ותגיע לאחריתה ואין לאסור ראשיתה מצד שאין שם ס'. כיון שעם האחרונה יהי' ס' '. 123
חתיכה שחציה ברוטב
וברש"י (שם 'ניער') הסביר את התועלת שבניעור וכיסוי 'וכן המכסה אותה מפני שמי השוליים עולין עד פה ויורדין' והבין התוס' (צו, ב 'אם יש בה') בכוונתו שדווקא באופן שכסה את כל החתיכה עובר הטעם לקדרה לדעת רש"י אבל במקצתה ברוטב אין שאר הקדירה מצטרפת לבטל האיסור וכן אין הקדרה נאסרת מהחתיכה שנאסרה. ובב"י הסביר את מקור ההבנה ברש"י שמסתמא חתיכה בקדירה נמצאת קצתה בתוך הרוטב ומכך שלא דקדק רש"י להעמיד שפה מדובר במציאות אחרת משמע שסובר שגם כך אין הטעם עובר אלא בניעור וכיסוי.
אמנם לדעת התוס' חתיכה שמקצתה תוך הרוטב, עובר הטעם לכל הקדירה וממילא מצטרפת כל הקדירה לבטל את הטיפה. ומצד שני אם נאסרה חתיכה ובאה מקצתה לרוטב, הרוטב מוליך את טעמה לאסור את כל הקדירה באין שישים כנגדה. והמציאות במשנה שרק החתיכה נאסרת היא כשכולה מחוץ לרוטב (תוס' שם 'טיפת').
בהבנת דעת רש"י נאמרו מספר שיטות:
- ר' ירוחם(טו, כח) כתב שדברי רש"י עיקר 'דכל שלא נער אין החלב מפעפע אלא במה שהוא חוץ לרוטב ולפי' אין משערין אלא בחתיכה' – כלומר שבמציאות של חתיכה שמקצתה ברוטב אין הטיפה מפעפעת אלא עד גבול הרוטב124
- סמ"ג (לאוין קמ) כתב על דברי רש"י 'רוצה לומר שאפילו החתיכה בתוך הרוטב כשנפלה טיפת חלב עליה אם לא ניער וכיסה אין מסייע הרוטב לבטל טעם הטיפה' והבין הב"י שאפילו כל החתיכה בתוך הרוטב ורק פניה העליונים מגולים אין הכל מצטרף.
- מרדכי (תרצ"א. בשם ראבי"ה הובא בדרכ"מ) 'דמקצת החתיכה מגולה ובלעה מן החלב שעל גב החתיכה ואין הרוטב מפליט ומבליע בשאר החתיכות אא"כ ניער וכיסה וע"כ מיירי שאין מגיע פעפועי חלב לרוטב שאם מגיע לרוטב הרוטב מוליכו בכל אלא ב' שלישי חתיכה מגולה ופעפועי חלב מגיע עד שלישיתה ומשמע דלא אסרה את השאר כיון שפעפוע גוף האיסור אינו מגיע אליהן אפילו משהו'.125
- הר"ן (שם 'דתנן'. הובא בדרכ"מ ב) הסביר בדעת רש"י שחתיכה שמקצתה ברוטב אמנם נאסרת ואין הרוטב מצטרף לשער כנגד הטיפה, אמנם לאחר שהחתיכה נאסרת היא אוסרת שאר הקדרה אפילו בלא ניעור וכיסוי126. וכן כתב הט"ז (ב) בהבנת רש"י (והשו"ע).
הרמ"א כתב בדרכ"מ (א) בשם או"ה (כח, א) 'נוהגין כדברי ר"י דאם מקצתו ברוטב כל הקדרה מהני לבטל'. אמנם בהג"ה אחרי שכתב להתיר את הקדרה כשלא ניער ולא כיסה כלל אם יש בקדרה שישים כנגד הטיפה, שזה מתאים לשיטת ר"י כשמקצתה ברוטב, אסר את החתיכה עצמה שזה כשיטת רש"י. ' וכן אם לא ניער כלל, לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד'.
ותמהו עליו נושאי הכלים.
- תירץ הש"ך (ו) שאכן מדובר שהחתיכה העליונה חציה בתוך הרוטב ופסק כר"י שצריך שישים כשלא כיסה. ובכל זאת כתב שהחתיכה נאסרת כיון שחושש לדעת רש"י שאין הטיפה מתפשטת במצב זה אלא בחתיכה.
- והט"ז כתב 'צ"ל דרמ"א מחמיר מסברא דנפשיה לאסור אותה חתיכה אף לדעת ר"י' ותמה לשיטתו שהשו"ע פסק כרש"י מדוע לא כתב בלשון 'יש אומרים'. 127
ובסעיף ד' כתב הרמ"א לגבי שאר איסורים שאם מקצת החתיכה תוך הרוטב אינה נעשית נבילה וכתב הט"ז (יד) שיש לסמוך על הרמ"א בזה לפסוק להקל כדעת ר"י בשאר איסורים. אבל בב"ח גם האחרות נאסרות ואפילו לא ניער כלל (משב"ז יד).128
ועוד כתב הרמ"א 'אבל בבשר בחלב, אעפ"י שאין האיסור דבוק, ומקצת החתיכה תוך הרוטב, אמרינן חתיכה נעשית נבילה' כלומר שפוסק כרש"י בבשר בחלב. והסביר שם הש"ך (יג) שמוכרח לומר שנעשית נבלה לאסור אחרות דווקא כשניער לאחר שנאסרה כך שתהיה כולה תוך הרוטב שהרי קודם לכן אפילו לרש"י אינה אוסרת129. אמנם להבנת הט"ז היא אוסרת אחרות בב"ח אפילו כשלא ניער (משב"ז יד).
השו"ע כתב ' נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. ומשערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר'.
בדעת השו"ע: הט"ז )ב( כתב שפסק כהבנתו (של הט"ז) ברש"י שחתיכה שמקצתה ברוטב נאסרת תחילה ואז ממשיכה לאסור שאר חתיכות. ולא כדברי הרמ"א בדרכ"מ לרש"י שנאסרת ואינה אוסרת אלא בניעור.
אמנם הש"ך בנקה"כ חולק שאין זה מוכרח אלא שדברי השו"ע בחתיכה שכולה חוץ לרוטב ולכן נאסרת החתיכה ומה שאוסרת השאר הוא דווקא כשניער אחר כך כדברי השו"ע עצמו. ובס"ק ד' כתב הש"ך שדעת כל המחברים כר"י (למעט הרשב"א, רי"ו ורש"ל ביש"ש).
ונמצא לסיכום השו"ע:
- לש"ך: מדובר בחתיכה שחוץ לרוטב ואינה אוסרת כל הקדרה אלא בניעור. אמנם גם ללא ניעור אוסרת כדי נטילה בחתיכה מתחתיה (ש"ך ז) כיון שכשנעשית נבילה גוף החתיכה עצמה אוסר ואפילו במקום שאין רוטב להוליך את הבלוע וזה כשיטת הר"ן לעיל וכשיטת הש"ך להלן (קה, יז). אמנם לט"ז (קה, יג) במציאות זו לא תאסור החתיכה את החתיכות שנוגעות בה כשיטת התוס' שאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאוסר עצמו יכול לילך.
- ולט"ז (ב) המציאות כאן שהחתיכה מקצתה ברוטב ובאופן כזה נאסרת תחילה ואז אוסרת את הקדירה כולה אפילו ללא ניעור אם אין בקדרה שישים כנגד החתיכה. אמנם לש"ך במציאות זו החתיכה נאסרת מחשש לשיטת רש"י (ש"ך ו) אבל אם יש בקדירה שישים כנגד הטיפה שנפלה אין הקדרה נאסרת כיון שעיקר כר"י (ש"ך ד).
מדוע החתיכה נאסרת כולה: בסימן קה (סעיף ד) כתב השו"ע 'אם נפל איסור על חתיכה שבקדרה שהיא חוץ לרוטב, ולא ניער הקדרה ולא כיסה אותה, אינו אוסר (את אותה חתיכה) אלא כדי נטילה' ויש להבין מדוע אצלינו טיפת החלב מפעפעת בכל החתיכה הראשונה. והסבירו הש"ך והט"ז (כאן ג):
- טיפת חלב היא איסור שמן שמפעפע בכולו (אמנם התקשו שלא משמע כן מהרשב"א. ומשו"ע קה, ז130)
- שם מדובר באיסור גוש וכאן בחלב א.צלול (נוזלי). וכן תירץ הרש"ל (הובא בש"ך ובט"ז).ובצירוף שנמצא בתוך ב.הבל הקדרה שמבליע. 131
- חלב הוא רזה אבל חתיכת הבשר כאן היא שמנה ולכן נאסרת כולה (ש"ך).
על מה שתירצו לחלק בין גוש לנוזל כתב הפת"ש בשם הנוב"י שבאיסור שדבוק לחתיכה גם גוש יאסור כולה. וההיתר כאן שאוסר רק בכדי נטילה מדובר שאינו דבוק בתולדה ורק נוגע132(פת"ש א).
מהו דין 'אפשר לסוחטו'. מהו טעם האוסרים. ומה הנפק"מ בזה.
דין אפשר לסוחטו מתייחס לחתיכה שנאסרה מצד שקבלה טעם מאיסור. (ראה להן סעיף ג חנ"נ) ולאחר מכן ערבו אותה בקדרה גדולה באופן שיש שיעור לבטל האיסור והשאלה מה יהיה דין החתיכה מעתה. ונחלקו בזה תנאים (חולין קח, ב: ר' יהודה וחכמים) ואמוראים (שם עמוד א).
בנוסף נחלקו הראשונים במהות המחלוקת:
מה מתירים הסבורים 'אפשר לסוחטו מותר':
- לרש"י (קח, א 'אי קסבר'), תוס' (שם 'אפשר לסוחטו'), ר"ן(על הרי"ף מג, א) המחלוקת היא האם חוזרת החתיכה עצמה להיתרה.
- ולדעת הרמב"ן (חידושים קח, ב 'נראה לי') מוסכם לכו"ע שאין החתיכה חוזרת להיתרה אלא שנחלקו רק לגבי היוצא ממנה אם אוסר את שאר הקדרה. 133
וכן נחלקו לסוברים 'אפשר לסוחטו אסור' מה טעמם:
- לר"ן (על הרי"ף מג, א): 'גוף היתר של חתיכה זו נעשה איסור'. כלומר החתיכה הפכה לאיסור עצמי.
- לתוס' (קיב, א 'תרי גללי'), רא"ש ורשב"א: האיסור כיון שאין הבלוע יוצא לגמרי מהחתיכה134. אך אין גופה של החתיכה נהפך לאיסור ממש אלא רק לענין לשער כנגד כולה והאיסור הוא עדיין החלב שבלוע בה ואוסר כשיוצא ממנה.
הנפק"מ למחלוקת זו היא האם החתיכה שנאסרה יכולה לאסור אחרות ללא רוטב.135
- לר"ן שהחתיכה היא עצמות האיסור ממילא תאסור כדי נטילה גם ללא רוטב כדין חתיכת איסור בצלי שדי בחום הצליה לאסור חתיכה הסמוכה לה (להלן סימן קה סעיף ד) 136. וכן דעת הש"ך לענין בשר בחלב (כאן אות ז וכן סימן קה, יז)
- לשאר ראשונים שהחתיכה רק בלועה מאיסור ממילא חוזר הכלל שאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור יכול לילך ולכן ללא רוטב לא תהיה בליעה בחתיכה הסמוכה. וכן סובר הט"ז (קה, יג).
האם די בניעור ברגע הנפילה על מנת לשער את הטיפה כנגד כל הקדרה?
בגמ' (קח, ב) מובאת מחלוקת ר' יהודה וחכמים בדין הניעור. ולמסקנת הגמ' לר' יהודה לא מועיל גם ניעור מתחילה ועד סוף כיון שהוא חושש שלא ניער יפה אמנם לדעת חכמים שהלכה כמותם אין חוששים לזה.
לדעת רוב הראשונים דעת חכמים היא שמספיק ניעור בתחילה שכן כתב שם רש"י ('ניער מתחילה') ' דכיון דפשט מתחלה הטעם בכולה קדרה ואין בה כדי לאסור את כולה מותר' וכן כתב הרשב"א 'אבל כשניער בתחילה לא אמרינן אימר לא ניער יפה יפה ולא כיסה יפה יפה'
אמנם הרמב"ם (ט, י) כתב 'אבל אם נער מתחלה ועד סוף או שכסה משעת נפילה עד סוף הרי זה בנותן טעם' ומשמע בדעתו שלא מועיל ניעור רק בתחילה והטור תמה עליו בזה.
בב"י הסביר שהרמב"ם הבין שכיון שר"י אסר אפילו במציאות של ניער בתחילה ועד סוף ממילא זו גם המציאות שחכמים התירו.
ולדעת מהר"י בן חביב (הובא בב"י) הרמב"ם אינו חולק ומודה שדי בניעור בתחילה ומה שהשתמש בלשון 'ועד סוף' הוא רק כהמשך לרישא בה היה צורך בלשון זו.
השו"ע העתיק לשון הרמב"ם. והרמ"א כתב בפירוש 'אם ניער בתחלה או כיסה מיד, אף על גב דלא ניער ולא כיסה לבסוף, כל הקדירה מצטרף'.
הש"ך (ה) כתב שדעת השו"ע כהסברו ברמב"ם שעל מנת לחלק את טעם החלב בכל החתיכות צריך ניעור מתחילה ועד סוף ולא די בניער בתחילה. וסיכם שדברי הרמ"א עיקר.
והט"ז (ד) העמיד את דברי השו"ע שדי בניעור בתחילה כדברי מהר"י בן חביב. והסביר (ט"ז ו) את שיטת הרמב"ם שדי בניעור עד התפשטות טיפת החלב בכל הקדרה. והטור שחולק הבין במתחילה ועד סוף הכוונה עד הורדתה מן האש ולזה לא הסכים לרמב"ם אבל מסכימים לדינא שדי בניעור עד שיכלה ממשות הטיפה.
וכתב על זה הפמ"ג 'מה שכתב הט"ז בפי' הרמב"ם אמת ויציב הוא'.
מה הדין בטיפת חלב שנפלה לקדרה ולא ידוע על איזו חתיכה נפלה
כתב הרמב"ם (ט, י) 'אם נפל חלב לתוך המרק או לכל החתיכות ולא נודע לאי זה חתיכה נפל, נוער את הקדרה כולה עד שתשוב ויתערב הכל אם יש בקדרה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת'
ותמה עליו הטור 'אם החתיכות כולן בתוך הרוטב מה צריך לנער ואם אינן ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ?!'
ותירץ הב"י 'נ"ל שאף על פי שנפל בתוך המרק צריך לנער כדי שיתערב יפה וכ"ש כשנפל לחתיכות שבתוך המרק שהוא צריך לנער דהא חזינן דאפילו בניער מתחלה ועד סוף חייש רבי יהודה שמא לא עירב יפה יפה ואף על גב דרבנן פליגי עליה (שלא חוששין בסתם שלא ניער יפה) מ"מ מודי (שלמעשה) דצריך לעשות בענין שיתערב יפה יפה'
וכתב הט"ז (ו) שהבנת הטור בקושייתו היתה ששהה קודם הניעור ותשובת הב"י ומהר"י בן חביב שלא שהה אלא שמנער מיד.
והוסיף הט"ז להקשות 'היאך יכניס החתיכה שיש עליה חלב לתוך הרוטב ויבטל החלב לכתחלה?' והביא כתירוץ את דברי המגיד משנה (שם) 'שכיון שאינו יודע איזה חתיכה היא אין לומר בה נעשה נבילה ואי אפשר לאסור הכל שהרי אין בחלב בנותן טעם'.
והסביר בפמ"ג שכיון שמין במינו ביבש בטל חד בתרי כשלא ניכר האיסור ממילא נשאר רק דין חתיכה ראויה להתכבד שהיא דרבנן ולגביה אומרים שכיון שעתידה להתערב לא נעשית נבילה כלל137. אמנם הוסיף שממילא בשתי חתיכות בטל דין הרמב"ם כיון שאין שיעור לבטל.
ועוד הסביר הט"ז שהצורך בניעור לרמב"ם הוא דווקא ביש שם עכו"ם לטעום כדי שלא יטעם מהחלב העליון ויפסיד הבעלים אמנם מצד ביטול אם יש שישים לא צריך ניעור כלל.
השו"ע כתב כדברי הרמב"ם 'וכן אם נפל לתוך המרק או לחתיכות, ולא נודע לאיזו חתיכה נפל, נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל, אם יש בקדירה כולה טעם חלב, אסורה. ואם לאו, מותרת. ואם לא נמצא עובד כוכבים שיטעום ונסמך עליו, משערים בששים'.
הרמ"א העיר כדברי הטור 'ויש חולקין וסבירא להו דאינו מועיל מה שנוער הקדירה, אם לא שניער מיד שנפל האיסור. והכי נהוג.'
- ↩
והביא דוגמאות נוספות ליסוד זה ובכללם שגם לסוברים שדם שפירש ממקום למקום אוסר, במליחה רגילה אינה נאסרת כיון שסופה לצאת. וכן שחיטה מותרת למרות שבתחילה לא נשחט רוב סימן ונעשתה חבלה שהורגת הבהמה. כו'.
- ↩
ויש להבין אם כך למה משערים בכל החתיכה? ואפשר שכוונתו לפרש שיושבת על מעט רוטב בשוליה שאינו עולה לדפנותיה ובמעט זה אין כדאי להעביר טעם הטיפה לכל הקדירה. אמנם אם היתה טבולה ברוטב אפילו בחלק מגובהה יודו כו"ע שמשערים בקדירה. וראה במרדכי להלן שלא כתב כך.
- ↩
ושיטה זא יחודית בכך שאין החתיכה נאסרת כולה.
- ↩
ושיטה זו שונה משאר ההסברים לפיהן אם אין הקדרה מצטרפת לבטל ממילא אין היא נאסרת. ונראה שהיא כסברת הרמ"א באיסור דבוק שכיון שבולעת ראשונה נאסרת ואוסרת.
- ↩
ועוד הקשה שהרמ"א עצמו כתב בסעיף ד' להחמיר בבשר וחלב כרש"י שהחתיכה נעשית נבילה לאסור שאר החתיכות אף שלא ניער כלל. אמנם לש"ך דברי הרמ"א שם לאסור אחרות דווקא בניער ולא קשה.
- ↩
ולגבי איסורי דרבנן הסתפק הפמ"ג (שם) מה יסבור הט"ז והאם יקל בחתיכה שחציה ברוטב כדין חנ"נ בשאר איסורים שהוא דרבנן.
- ↩
להבנת רוב הראשונים ברש"י ולא כר"ן.
- ↩
כלומר ששם כתוב שאיסור שמן הבלוע בהיתר מפעפע הלאה לאסור ולפי זה אם החלב היה שמן היה צריך להמשיך לפעפע אף בלא רוטב ולאסור את שאר החתיכות.
- ↩
ובזה שונה מדברי הטור בסימן עו לגבי דם שנוטף על צלי 'שאצל האש' שאוסר רק כדי נטילה למרות שהוא צלול.
- ↩
וראה בש"ך (עב, טו) שכתב שלשו"ע אין יסוד החשש של דבוק כלל וממילא גם בבשר בחלב, ולפי זה נראה שדברי הנוב"י בדעת הרמ"א.
- ↩
ברעק"א (סימן קו 'ולפי מה שנוהגין') כתב כעין זו בשם הרשב"א שמחלוקת 'אפשר לסוחטו' דנה רק במה שנפלט מהחתיכה ולא לגבי החתיכה עצמה אמנם הוסיף שסובר הרשב"א שאפשר לסוחטו מותר. ושגם החתיכה לא נעשית נבילה אלא שאסורה מדין אחר 'שאין הגעלה באוכלין'. וצל"ע.
- ↩
אמנם בתוס' 'וכחל' (צז, ב) כתב אחרת 'אף לאחר שנגמר בישולו שכבר יצא כולו תו לא לישתרי דאפשר לסוחטו אסור'.
- ↩
כמו כן נפק"מ לא מעשית היא שאם היה אפשרות לסחוט את החלב מתוך החתיכה לגמרי לר"ן היתה נשארת באיסורה ולשאר ראשונים היתה חוזרת להיתרה. ולשיטתם דברי הגמ' 'אפשר לסוחטו אסור' מתייחסים רק לסחיטה אל מתחת שיעור נתינת טעם אבל לא לגמרי.
- ↩
ומה שמוכח בגמ' שצריך ניעור וכיסוי להעברת טעם מסביר הר"ן שזהו לדברי האומרים אפשר לסוחטו מותר שצריך רוטב כדי לחזור להיתרו, אמנם לדברי האומרים אפשר לסוחטו אסור אין צריך רוטב בכדי לאסור.
- ↩
ומקור הדין לתלות להקל בספקות של תערובות באיסורי דרבנן להלן בסימן קיא סעיף א.