סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות

סעיף ח: הנאה מבשר וחלב שנמלחו או נכבשו יחד

הרב ירון אליה

הרב ירון אליה

סעיף ח: הנאה מבשר וחלב שנמלחו או נכבשו יחד

האם מותר למכור לנכרי בשר וחלב שנאסרו במליחה ומה הדין בספק כבוש או מליח לענין אכילה

כתב השו"ע 'אין בשר בחלב נאסר ע"י מליחה או ע"י כבוש, אלא באכילה, אבל לא בהנאה.
וראה בזה באורך בראש סימן פז.
וכתב הבאר היטב (כב) שאם הוא ספק מלוח מותר גם באכילה כיון שכל איסור מליחה בבשר בחלב הוא דרבנן. ומקורו ברמ"א בסימן קה (א) שכתב כן לגבי ספק כבוש. ונפק"מ לבשר שנפל לחלב ומסתפקים אם שהה בו כ"ד שעות.
ורעק"א כאן כתב שכן יש להקל בהנאה בבשר השור שנפל לכלי ראשון שאינו על האש שלפי דברי השו""ע (שיח, ט) אינו מתבשל בו 'א"כ אף דבלע ופלט מכל מקום הוי רק כמו כבישה ומותר בהנאה'.

בדעת הרמ"א לגבי בשר צלי שנפל לחלב: מה יהיה דין החלב, האם ניתן להקל בהפסד מרובה כשמליח קצת, מה הדין בצלי רותח, בבשר כבוש, ובחי כשהוא מתובל או סדוק.

דין החלב בצונן להיתר במקום שאין מליחהכיון שהבליעה בבשר בצונן היתה מכח רכיכותו של הבשר ולכן נאסר בכדי קליפה אבל מצד החלב זהו צונן בצונן שמותר (ש"ך שם)
אמנם אם הוא מלוח אפילו קצת יש להחמיר באין הפס"מ116(שפ"ד כה).
הפסד מרובה במליח קצת: כתב הט"ז (יב) שדברי הרמ"א להקל בצונן בהפסד מרובה הוא דווקא כשלא נמלח כלל. כיון שאם נמלח מעט, לשיטתו שלא בקיאין בשיעור יש להתייחס אליו כרותח. ואין להקל תרי קולי א.מליחה מועטת ב.וצלי צונן בחלב.
צלי רותח: באו"ה (ל, יב) כתב להצריך נטילה. אמנם הש"ך (כו) כתב שדי גם בזה בקליפה לרמ"א וכן כתב הפר"ח. הפת"ש (י) הביא בשם תשובת בית אפרים להחמיר כאו"ה שהרי צלי בולע יותר ושכן להבנתו דעת התוס', הרא"ש והסמ"ג.
בשר כבוש מעת לעת: על דברי הרמ"א שבשר מבושל מתרכך ובולע אפילו בצונן. הסתפק במנח"י (כב, י) האם גם בשר כבוש בולע בצונן. ולא הכריע.
ולגבי סדוק או מתובל בחי לא חלק הרמ"א ומשמע שמודה שחומרות אלו דווקא בצלי (למחבר רותח ולרמ"א אפילו צונן) וכ"כ הט"ז (יב) בשם אור זרוע שהביא ראיה מכך ששורים בשר קודם מליחה ופעמים שיש בו סדקים ולא אוסרים.
אמנם הפר"ח (יח) הקשה מדברי הגמ' (עבודה זרה סה, ב) 'יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והם מותרות ואם היו מבוקעות אסורות' ושם נאמר לגבי חיטים שנאסרות באכילה על ידי יין נסך כיון שהן כמבוקעות. ומוכח שסדוק אוסר בחי אפילו בחיטים קשות וק"ו בבשר שהוא רך. וכן מכריע להחמיר להלכה אפילו כשיש שישים כנגדו כיון שאינו מתפשט בשווה. ומה שא"ז (הובא בט"ז יב) הביא ראיה להתיר בחי משרית בשר קודם מליחה שאינו נאסר מדם שעל פניו, אינו ראיה כיון שדם משרק שריק ושונה משאר איסורים117.

סימן צב - דינין אם נפל חלב לקדירה של בשר


  1. ולכאורה כיון שקימ"ל כר"ת שאין קליפה בנוזל מאי נפק"מ לחומרא זו? ראה בסימן פז (סעיף י) שהרמ"א כתב לשער בשישים בחלב שנמלח בקיבה והעמידו בו גבינות וראה ט"ז (י) שכתב בדעת הרמ"א שחלב נחשב שמן (אך סיים בצ"ע) ולנקה"כ שם מדובר ששהה בשיעור רתיחה. וה"ה כאן. ויש להבין מדוע לא ישבו שלרמ"א מחמירים לעולם בשישים כמובא לעיל שלא בקיאין בשמן.

  2. אמנם נראה שהא"ז הרגיש בזה וכתב 'ודוחק לחלק בין דם לשאר איסורים' ונראה כוונתו שדין משרק שריק נאמר להקל דווקא בדם בבליעה של צליה ומליחה ולא בצונן. ועוד שקולא זו בדם נאמרה בדם פליטה והדם שעל פניו הוא דם בעין כמובא בש"ך ריש סימן סט.

עמוד הקודםעמוד הבא