התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: סוגי ירקות החריפים
סעיף ב: סוגי ירקות החריפים
אילו ירקות דינם כחריף לענין סכין ומה דין זנבותיהם ומה הדין כשהם יבשים או מבושלים
בגמ' מצינו חלתית וצנון כמובא לעיל.
וכן מצינו בגמ' סילקא (קיב, א. ובש"ך כתב שהם תרדין) והסביר ברשב"א (תוה"ק ד,ד ד,א) ובארחות חיים (מאכלות אסורות ס) שאף על פי שאינה מדברים חריפים 'כח המושך יש לה'.
הראשונים הוסיפו ירקות אחרים:
- בסה"ת (סימן ס) כתבשומין ובצלים וכרשים .
- והרשב"א כתב והדברים החריפין כצנון ואתרוג וחלתית וכיוצא בהן.
- ובארחות חיים (מאכלות אסורות ס) כתב ' חציר (כרישין301) ובצלים ושומים או פירות חמוצים כגון תפוחים וכיוצא בהן'.
- אמנם בת"ח(סא, ה) כתב שמשמע באו"השתפוחים החמוצים לא נקראים דבר חריף. והביאו הט"ז (ט) וכתב שבמקום הפסד יש לסמוך על זה.
- הרמב"ם(ט, כד) אחרי שהביא דין צנון כתב 'וכיוצא בו מדברים חריפין'.
- בשיבולי הלקט(ב, לז) התייחס ללימונים כדבר חריף.
- או"ה (לח, ט) כתב בשם רבנו ברוך 'זיתים שלהן הכבושין302 אם נחתכו בסכין שלהם אסורים דחריפין הם כבצלים'
הטור כתב 'צנון או שלקות'. ובב"י כתב עליו שנראה שכוונתו לסילקא.
אמנם ר' יחיאל (הובא בהגהות ר' פרץ קיג ט) כתב 'אין לך אלא מה שאמרו חכמים דוקא צנון וחלתית'. והביא ראיה מפרק גיד הנשה (חולין צז, ב) 'דאמרינן אין לך נותן טעם באיסור יותר מבצל וקפלוט (ולכן ' כל איסורין שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט ') אלמא מדמי בצל וקפלוט לשאר איסורין. וכן הרבה גדולים שוים בזה'
ובדרכ"מ ( א* ) ציין למה שכתב בסימן צה שהוא הדין שאר דברים החריפים דינם כחריף.
השו"ע פסק להחמיר 'אם חתך בו שומין ובצלים וכרישין (ותמכא שקורין קרי"ן) וכיוצא בהם מדברים החריפים ופירות חמוצים ודגים מלוחים, דינם שוה לחתך בו צנון'.
הגה: ומכל מקום מותר לאכול מרקחות חריפים של עו"ג כגון זנגביל וכיוצא בו, דיש להם כלים מיוחדים לכך או תולשין אותן.
ב בצלים: הביא הפת"ש שכשהם קטנים ניתן להקל בסכין שאינה בת יומה במקום הפסד.
בדגים מלוחיםהכריח הש"ך (טז) ש'מיירי כשהם מלוחים ביותר דאז אגב חורפיה דמלח ודוחקא דסכינא בלעי טפי אבל משום מעט מלח לא חשיבי חריף'. ועל מעט מלח כתב הרמ"א בתורת חטאת שדי בגרידא.
בזנבות הירק כתב באו"ה (לח, י-יא) 'ומה שאנו אוכלין שומין ובצלים ודומיהם שזנבותיהן נחתכו בסכין שלהם פרש"י לפי שהזנבות אינם חריפין ולא בלעי מהסכין כ"א קצת. וכן צנון שנחתך בסכין של א"י רק למעלה בירק שלו שהוא רק קצת חריף אם נשאר בירק על הצנון רק עובי אצבע או אפילו ברוחב קש חיטין זורק הירק והצנון מותר עצמו' והביא דבריו בת"ח (סא, ו). ובהג"ה (סעיף א) הביא כך לגבי הצנון הנדון כאן.
ב חריף יבש שנחתך בסכין
- הש"ך הביא (יז) בשם או"ה (לח, ט) שכתב 'אבל יבש ממש אפילו חריף מותר בהדחה' ומוכח שאין הבלעה ביבש גם בחריף ובדוחקא דסכינא. וכ"כ בפר"ח (יד).
- אמנם בשפ"ד העיר שהש"ך (יט) בעצמו אסר פלפלים ולכן הש"ך לא סובר כדעת האו"ה וגם ביבש עם דוחקא יש דין דבר חריף וכן החמירו במנח"י (סא, כה) ובחוו"ד303 (חידושים יא).
ירק מבושל בפת"ש (ד) בסופו הביא בשם מקום שמואל על סוג של לפת שהוא חריף קצת שלאחר בישול בטל חריפותו. וכן הורו חכמי פראג לגבי בצלים שנתבשלו שבטלה חריפותם.
ובשם הפנים מאירות כתב שנראה שכל דבר חריף שנתבשל בטלה חריפותו אך בבאר יעקב הביא שחלקו עליו בזה ורק בבצלים וכד' שרואים שנמתקים בבישול בטלה חריפותם. והוסיף שם שאם יש עוד צדדים להקל, יש להקל במבושל באינו בן יומו בצירוף גם הסוברים שרק חלתית משווי לשבח.
- ↩
ראה רש"י במדבר י"א, ה.
- ↩
ובחק יעקב (תמז, מג) כתב שזיתים חריפים גם קודם כבישתם ורק לאחר שנותנים בהם מים וקודם שנכבשו אינם חריפים.
- ↩
אמנם החוו"ד הבין בש"ך שמקל ביבש וכן המנח"י (סא, כה) . ואפשר שבדברי הש"ך על פלפלין ומלח אין בהכרח סתירה לקולת יבש אלא שיש חילוק בין סכין למדוכה שבמדוכה אחרי שנעשה אבקה אין אפשרות להדיח וזה נדרש מהדין (שלא כלפת) ועוד שלא מוכרח לומר שפלפלין הם דבר יבש.