התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ג: דין בשר טמאה, חיה ועוף, דגים וחגבים
סעיף ג: דין בשר טמאה, חיה ועוף, דגים וחגבים
האם יש איסור של בב"ח בבשר בהמה טמאה בחלב
בישול והנאה בטמאה עם חלב:
במשנה (חולין קיג, ב) 'בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה - מותר לבשל ומותר בהנאה' ובדין זה לא נחלקו התנאים (שלא כחיה ועוף).
וכן פסק בשו"ע (ג) 'בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה'. ( ובאכילה ממילא אסורה. ולגבי מראית עין ראה להלן . )
וכ"כ רש"ל להקל בטמאה וכתב 'מ"מ (כלומר למרות שמחמיר בעוף) אני מורה שמותר לבשל בשר בהמה טהורה בחלב של טמאה, או איפכא, וליהנות הימנו, שהרי לא גזרו עליו חכמים מידי, שכבר אסורה באכילה'
אמנם לב"ח כמו שיש איסור בישול והנאה לשיטתו באיסורי דרבנן (יפורט להלן) יש להחמיר גם בבישול והנאה בטמאה (ראה לשונו להלן לגבי עוף)
איסור אכילה בטמאה עם חלב
כתב הב"י שלא נאסר מדין בב"ח כיון שכבר אסור באכילה ממילא ואין ענין לגזור בו אכילה. וכן הסביר את דברי הטור.
אמנם דעת הב"ח (אות א 'ואינו נוהג אלא') שקיים איסור דרבנן באכילתו גם מצד בב"ח ונפק"מ שיהיה בו דין חנ"נ גם לסוברים שחנ"נ קיים רק בבשר וחלב (ר' אפרים ושו"ע צב, ד). ובנוסףלגבי בשר טהורה וחלב טמאה יהיה דינו כאיסור עצמי ולא כבלוע לענין חתיכה הראויה להתכבד. ולכן יש סיבה לגזור בו.
והש"ך (ג) דחה את דברי הב"ח וכתב שלא הבין את כוונת הבית יוסף ואין כוונתו היתה שאין נפק"מ לגזירה על אכילתו אלא שכל תכלית הגזרה היא כדי למנוע שמתוך שאוכלנו יבוא גם לאכול טהורה בחלב שאיסורה מהתורה, ולכן בטמאה כיון שממילא אין חשש שיאכלנו אין מקום לגזור. ולגבי הנפק"מ בחתיכה ראויה להתכבד הקשה שכל דינה הוא מדרבנן ואין טעם לגזור גזירה נוספת בשבילה.
וגם הט"ז (ב) דחה את מסקנת הב"ח כיון א.שיסוד דין חנ"נ בבשר בחלב הוא מצד שבנפרד הם היתר ורק בחיבורם נעשים איסור וזה לא שייך בטמאה שהיא איסור מצד עצמה8. ועוד ב.שלא מצינו בשום מקום דיון לגבי איסור כלשהו של בב"ח בטמאה רק בבשר עוף וממילא דברי הב"י נכונים ואין מדרבנן איסור אכילה של בב"ח בטמאה.
האם יש איסורי בישול, אכילה והנאה של בב"ח בחֵלֶב או נבילה עם חָלַב
אכילה ובישול בנבילה בחָלב
הגמ' בחולין (קיג ב) מביאה מחלוקת בין רבי אמי ור' אסי לגבי חֵלֶב שנתבשל עם חָלַב. ושם לא ניתן לחייב על אכילה משום בשר בחלב כיון שאין איסור חל על איסור, אמנם ניתן לחייב על הבישול כיון שבחֵלֶב אין איסור בישול, והגמ' מסתפקת האם קולת האכילה תגרור קולא גם בבישול, או שחומרת הבישול תביא חומרא גם באכילה או שאין בכלל תלות בין חיובי האכילה והבישול.
ופסק הרמב"ם (ט, ו) כהעמדה אחרונה 'המבשל בשר מתה או חֵלֶב וכיוצא בהן בחָלַב לוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב'.
ונמצא לרמב"ם יש איסור מהתורה לבשל נבילה בחָלב.
לגבי איסור הנאה בנבילה בחָלב
נקודה זו נדונה בפת"ש (ו): כתב הרמב"ם בפיהמ"ש (כריתות ג, ד והגדיר זו 'נקודה נפלאה') כלל 'שכל שנאסר באכילה נאסר ליהנות בו עד שיפרוט לך הכתוב' כלומר שאיסור הנאה הוא סניף מאיסור האכילה. ולכן בדברים האסורים ממילא באכילה כגון חֵלֶב או נבלה שבושלו בחָלַב, כיון שלא יכול להתווסף להם איסור אכילה מצד בב"ח (כיון שאין איסור חל על איסור) לא יהיה בהם גם איסור הנאה מצד זה.
והובאו דבריו בדגול מרבבה(על סעיף ג) וסיכם שהסומך במקום הפסד שהיכא שאינו אסור באכילה משום בשר בחלב אינו אסור גם בהנאה לא הפסיד.
אמנם בפרי מגדים (בפתיחה) כתב שהגם שהרמב"ם כתב לגבי האוכל חֵלֶב בחָלַב שאינו לוקה על אכילתו כיון שאין איסור חל על איסור מכל מקום כמו שלוקה על בישולו לוקה על הנאתו כיון א.שבהנאתו לא שייך אין איסור חל על איסור. וממילא יש להסביר דבריו בכריתות בענין אחר. ב.ועוד שבגמ' יבמות (לב, ב) משמע לתירוץ אחד9 שהיסוד שאין איסור חל על איסור אין משמעותו שאין כאן איסור כלל אלא רק שלא לוקים עליו 'מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת' ונפק"מ 'לקברו בין רשעים גמורים'.
וכן בכנפי יונה (פז, א) אסר בהנאה נרות שנעשו מתערובת של חֵלֶב ונבילות בחמאה ומוכח שסובר שלמרות שלא שייך איסור בב"ח באכילתו בכל זאת אסור בהנאה.
וכ"כ החת"ס (תשובות ב' יו"ד סב) שהגם שהמקל כדגמ"ר אין מזניחים אותו הוא מורה להחמיר ככנפי יונה. והוסיף שגם קולת הדגמ"ר היא לגבי הנאה מהאור אבל לעצם ההדלקה יש לאסור משום בישול בב"ח.
מה דין בשר חיה ועוף בחלב לענין בישול ולענין אכילה
חיה ועוף בבשר בחלב
בבשר חיה ועוף נחלקו התנאים במשנה (קיג, א):
- לדעת רבי עקיבא חיה ועוף איסורם מדרבנן (גמ' קטז ב) שכן ג' פעמים 'גדי' באים למעט חיה, עוף ובהמה טמאה.
- לדעת ר' יוסי הגלילי חיה איסורה מהתורה ועוף מותר (גמ' שם). כיון ש'חלב אימו' מלמד שאסורים אלו שיש להם חלב בלבד.
- חכמים: התיחסו רק לחילוק בין טמאה לטהורה ולא דיברו בחיה ועוף. התוס'('בשר בהמה') למדו מכך שלחכמים עוף אסור מהתורה. אמנם הרא"ש (ח, נא) כתב שמכך שהרי"ף הביא את דברי ר"ע בלבד מוכח שסובר שאין חכמים חולקים עליו שהלכה כרבים. וכן נראה לומר בדעת הרמב"ם (ט, ד)והטור שפסקו שחיה ועוף מדרבנן.10
וכן כתב הב"י 'ובשר עוף בחלב פשוט שם במשנה דלכו"ע מותר מן התורה'.
איסור אכילה בחיה ועוף בחלב
לענין אכילה בחיה ועוף שבושלו בחלב פסק השו"ע כרא"ש, רמב"ם וטור וכתב 'ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן'.
וכ"כ הש"ך (ד) והוכיח שכן דעת מהרא"י בהגהות שע"ד. ודחה את דעת הרש"ל ( יש"ש חולין ח , ק ) שכתב להוכיח ממהרא"י שאיסורם מהתורה (ושכן משמע לרש"ל בגמרא בכמה מקומות שלא כר"ע).
והוסיף בפת"ש (ז) שכן הדין בבשר בהמה טהורה בחלב חיה טהורה אינו אסור מהתורה אלא מדרבנן.
בישול והנאה בחיה ועוף
כתב הרמב"ם(ט, ד) 'וכן בשר חיה ועוף אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה' וכן כתב הטור והטעים 'לפי שהוא מדרבנן'.
והגם שלכאורה ניתן להעיר מהמשנה 'כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מדגים וחגבים' שנראה שיש איסור בישול גם בעוף, אמנם הסביר המגיד משנה (שם) 'ומפרש רבינו דהאי"לבשל" – "לאכול"הוא ולישנא דקרא דנקט' כלומר שכיון שגם התורה הזכירה איסור אכילה בלשון בישול הוא הדין כאן במשנה שכוונתה לאכול.
אמנם הב"ח(א) הקשה על ישובו של הרב המגיד א.שהגם שהתורה כתבה איסור אכילה בלשון בישול זהו רק להוסיף על איסור הבישול ולא לבטלו ונמצא לשיטתו שכמו שיש בחיה ועוף איסור אכילה מדרבנן כך קיים בהם גם איסור בישול מדרבנן. ב.וכן העמיד את דברי הרמב"ם שדבריו רק 'מן התורה' והבין שמדרבנן גם הוא סובר להחמיר. ועוד הוסיף (באות ב) ג.שלתוס' דעת חכמים במשנה שאיסור עוף מהתורה ויש לחשוש לשיטתם. וסיכם 'וא"כ לפ"ז נראה דאין לחלק ביניהן גם לענין איסור בישול והנאה ובין בחיה ועוף ובין בבשר טמאה וחלב טמאה נוהג דין איסור בשר בחלב אף בבישול והנאה מדרבנן'11.
והש"ך (ב) דחה את דברי הב"ח והביא שכן דעת שאר ראשונים שכל שאיסורו מדרבנן מותר בבישול והנאה וכדינו לענין כבישה ומליחה.
וכן פסק השו"ע(סעיף ג) 'ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול, ובהנאה'.
מראית עין בבישול חיה ועוף בחלב
אמנם למעשה כתב הפמ"ג (משב"ז א, ה) שמצד מראית עין יש לאסור בישול עוף בחלב (וכ"כ בט"ז ה). וכן בכבישה חיה ועוף אסורים משום מראית עין למרות שזו גזירה לגזירה. (משב"ז א).
אמנם עוף בחלב אשה מקלים בבישול כדברי הרמ"א (ד) כיון ששם הוא תרי דרבנן.
האם מותר לבשל (עבור נכרי) בשר בכלי חלבי שאינו בן יומו
מכך שלא גזרו בבישול באיסורי דרבנן כתב הפת"ש (ח) בשם חמודי דניאל שיש להתיר לבשל לנכרי בשר בקדרה של חלב שאינה בת יומה כיון א.שהאיסור לבשל בה הוא מדרבנן (אינו בן יומו אטו בן יומו כמובא בסימן צג) ב.וגם איסור מראית עין לא שייך בכלי.
מה דין הנאה בכבד שבשלו בחלב ומדוע
המהר"מ שיף (חולין קיז ב) דן בכבד שטגנו בחמאהוהביא ג' סברות להקל (לגבי טיגון ראה לעיל) ואחת מהם שכיון שכבד כולו דם12, אפשר שאינו בכלל בשר שנאסר מהתורה עם חלב. אמנם סיים 'ומכל מקום לא מלאני לבי להתיר למעשה'. וכן כתב הפמ"ג (משב"ז א) שאין להקל בהנאה מכבד שנתבשל בחלב. וכ"כ בפת"ש (ה).
האם מותר לאכול דגים עם חלב, גבינה או חמאה
דגים בחלב
בבית יוסף כתב 'מכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג'
וכתב עליו בדרכ"מ (ד) 'לא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם באורח חיים סימן קע"ג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי... ולכן נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב. וכן כתב בפרי חדש (ו) 'ודע שמה שכתב הב"י לאכול דגים בחלב מפני הסכנה הוא טעות סופר או לא דק'. וכ"כ הש"ך (ה) והט"ז (ג) וכ"כ החיד"א במחזיק ברכה (פז, ד) שאם מרן היה סובר כך למעשה היה מפרש דבריו יותר וכן מביאם בשו"ע כאן או בסימן קט"ז (ביו"ד. דברים האסורים משום סכנה).
ויש שהביאו ראיה להיתר מהגמרא:
- חולין קג א: 'כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים'.
- חולין קיא ב: דגים שעלו בקערה - מותר לאוכלן בכותח.
וכן מנהג האשכנזים להקל בדגים בחלב כדברי הדרכ"מ.
ובמג"א (קעג, א) הגדיל וכתב אפילו לגבי דגים בבשר 'ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות'
אמנם במשב"ז (ג) הביא בשם כנה"ג (פז, יט) שכתב 'יראה שמה שהביא לרבנים הנז' לתפוס לרב"י בזה, הוא מפני שסוברים שמה שכתב רב"י 'כמו שנתבאר בא"ח סימן קע"ג', שהכונה לומר ששם נתבאר דאין לאכול חלב עם דגים מפני הסכנה. וליתא, שאין כונתו כך אלא כונתו לומר אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמ"ש הרופאים, כמו שנתבאר בא"ח סימן קע"ג, דמפני הסכנה אין לאכול בשר עם דגים, והוא הדין נמי דגבינה ודגים שיש סכנה באכילתם כמ"ש הרופאים אסור'.
וכ"כ לאסור בלבוש.ובבא"ח (שניה בהעלותך טו).
ובכה"ח (קעג, ג) הצריך גם נטילה, הדחה וקינוח הפה ביניהם.
דגים בחמאה
לגבי דגים בחמאה, בבא"ח (שם) כתבשבדגים בחלב או גבינה יש סכנת חולי 'אבל דגים בחמאה יש מן האחרונים שכתבו דאין חשש חולי בזה... ופה עירנו בגדאד אין מטגנים דגים בחמאה דחוששין החשש הנזכר'
והחיד"א (שם) בשם בית לחם יהודה כתב 'לפי מה ששמע מרופאין מומחים דדגים בחלב ממש הוא סכנה אבל בחמאה ושומן שעולה על חלב כבוש אין בהם סכנה וא"ש מה שנהגו העולם לבשל בחמאה או בשומן שצף ע"ג חלב כבוש'' והובאו דבריו גם במשב"ז (ג) ובפתחי תשובה (ט בשם 'חינוך בית יהודה)
וכן כתב בספר זבחי צדק (סימן פז ס"ק יח), שהמנהג בבגדאד להתיר לטגן דגים בחמאה. וכן פסק למעשה בכף החיים (כד) שבחמאה יש להכשיר. ובישכיל עבדי (ח, השמטות טו, ב) וכ"כ ביחוו"ד (ו, מח) שכן עיקר להלכה להתיר דג בחמאה.
עמוד הקודםעמוד הבא