התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: אין לשין עיסה בחלב
הרב ירון אליה
סעיף א: אין לשין עיסה בחלב
מה דין עיסה שלשה בחלב. מתי ניתן להקל בזה. והאם שייך תיקון זה בנעשה למכירה או לאחר שכבר נאפה.
הגמ' בפסחים (לו, א) מביאה מעשה של ר' יהושוע בן לוי שאמר לבני ביתו ללוש לו מצה בחלב בשאר ימי הפסח שאינם ליל הסדר כיון שאין בהם חיוב של 'טעם מצה'. ועל מעשה זה מקשה הגמ' מבריתא שאוסרת ללוש בחלב 'אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת אסורה, מפני הרגל עבירה!' כלומר מחשש שיאכל אותה עם בשר.
ומתרצת בתירוץ השני 'כדאמר רבינא: כעין תורא שרי'
- והסביר רש"י 'מעט כעין של שור מותר ללוש בחלב, דאכיל ליה מיד בבת אחת, ולא משהי ליה דלינשי (שישכח) שנילוש בחלב' וכ"כ הרא"ש (חולין ח, כא)
- והרי"ף (חולין לח, א) כתב ' דאי שני ביה' וכ"כ הרמב"ם (ט, כב) 'ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה ניכרת כדי שלא יאכל בה לא בשר ולא חלב הרי זה מותר' וכ"כ הרשב"א 'דמשום היכירא הוא דעבד להו הכי'.
וכתב בהגש"ד (ס, ב) בשם מהרא"י 'ונראה דהני תרי פירושי אליבא דהלכתא סליקו דתרווייהו סברות יפות הן. והכי כתב אשר"י בכמה דוכתין בתלמוד אשני פירושים דנוכל לסבור כתרווייהו'.
וכ"כ השו"ע: 'אין לשין עיסה בחלב, שמא יבוא לאכלה עם הבשר. ואם לש, כל הפת אסור, אפילו לאכלה לבדה. ואם היה דבר א.מועט כדי אכילה בבת אחת, או ב.ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר, מותר'.
בגדר מועט כתב השו"ע 'בבת אחת' אבל התורת חטאת (ס, ב) כתב לגבי מה שנוהגים ללוש ללוש בשומן לכבוד שבת 'כל שהוא דבר מועט ונאכל ליומיה לא חיישינן ביה לתקלה שישכח לאכלה שלא במינו'.
גזירה לגזירה: לכאורה איסור לאכול בשר וחלב שלא דרך בישול אינו אלא מדרבנן וגזירה זו נראית כגזירה לגזירה. אבל כתב בשפ"ד(א) 'מ"מ לא הוי גזירה לגזירה דקרוב לטעות שעל הלחם יחיה האדם ודרכו לאכול עם בשר וחלב ובשמים' כלומר כל מקום שהטעות קרובה היא בכלל הגזירה הראשונה שנאסרה311.
פת מרובה למכירה
- בפת"ש (ג) הביא בשם תשובת מהרי"ט (ח"ב סי' י"ח) שכל היתר שינוי הוא כשעושה לביתו 'אבל לעשות הפת מרובה למכור בשוק אסור דאורחים לא יכירו בשינוי ואף על סמך ההודעה אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיע'
- אמנם בבא"ח (ב שלח יז) הביא מנהג זה להקל וכתב ' ונ"ל דיש להמליץ בעדם משום דזה הפת שעושין בחמאה נרגש מן הריח שלו, ויש כמה ספיקות, וי"ל דמהרי"ט לא אסר בכה"ג דניכר מן הריח, ועיין להרב מזמור לדוד ז"ל שכתב בעיר מולדתו שהיא עיר גדולה של חכמים וסופרים, נהגו היתר למכור בחנות, וכתב טעם ההיתר משום דניכרים בריח וטעם ע"ש'.
שינוי לאחר אפיה – לדעת החוו"ד והפמ"ג כיון שחל עליו שם איסור כבר לא יועיל תיקון. ודחו דברי הפלתי (א) בשם זקנו. וכ"כ בבא"ח (ב שלח יז). ובשו"ת אבן ישראל (ט, סז) כתב להקל אם בשעת הלישה התכוין לעשות את הסימון לאחר האפיה וכעין מה שמועיל לעשות שינוי צורה למרות שבשעת הלישה לש בחלב ולא אומרים שנאסר כבר.
כתיבה כשינוי – בספר הליכות עולם (ז, מז) כתב להקל בכתיבה על העטיפה 'חלבי'. אמנם כתב זאת לענין עוגיות שהם לא בכלל הגזירה כמובא להלן.
לש בשוגג – בשפ"ד הסתפק אם מותר לאכלם לבדם. וסיים 'ומסתימת הפוסקים משמע אף בשוגג אסור כל שלא שינה צורת הפת וצ"ע'. ובנחלת צבי לאחר שהביא את שברי הצמח צדק בדין איסור נתינת חלב ביין מדין מבטל איסור לכתחילה כתב שלפי זה מה שהגמ' הטעימה דילמא אתי למיכלא בכותח ולא כתבה משום קנס שהוא היסוד של ביטול איסור משמע שבאה לרבות אפילו שוגג. וביד יהודה (ארוך ב) הסתפק כשנפל בשוגג אם מותר להוסיף עליו ולבטלו והעלה לאסור כיון שיכול לעשות צורה מיוחדת.
באילו מאכלים יש איסור לישה בנוסף לפת, פרט לגבי יין וכשהחלב בטל בו בשישים, עוגיות לקפה, שינוי שנעשה שלא בשעת אפיה.
עירוב חלב ביין
- בתשובת צמח צדק (פ) אסר לתת חלב בהמה ביין על מנת להצליל אותו ולמנוע הפסד שמא ישתו אותו עם בשר ואפילו אם בטל בשישים יש לאסור כמבטל איסור לכתחילה312.
- ובנחלת צבי (א) כתב להתיר אם בטל בשישים כיון שלא קיים בזה טעם הגזירה שמא יאכל עם בשר שהרי אפילו יאכל לא יעבור איסור ואינו דומה למה שכתב הרמ"א להלן לאסור ביטול חלב במים על מנת לתת בבשר שכאן לא נותן על מנת לערב רק על מנת להצליל ולכן כיון שאפילו יאכל אין בו איסור בב"ח לא גזרו. וכ"כ ביד יהודה (קצר ב) להתיר אפילו לכתחילה 'כיון דאין הדרך כלל לתת הרבה, וגם אדרבה פוגם טעם היין שממתיק חריפותו'.
ומתוך הדברים נלמד שלשתי השיטות קיים איסור עירוב חלב אפילו ביין (במקום שאינו בטל) כיון שדרך לשתות יין עם בשר.
עוגיות קפה – כתב מהרי"ט (ב, יח) 'ממולאים במיני מתיקה שאין דרך לאכלן עם גבינה מותר ללוש אותם עם שומן'. והוסיף 'שלא חשו אלא שלא יאכלנו יחד עם הגבינה אבל במידי שאינו נאכל עמה לא חיישינן שלא יאכלנה אחריו דמילתא דלא שכיחא הוא'.313
ולפי זה נלמד בעוגיות קפה שאין דרך לאכלם עם בשר שמותר ללוש בחלב. וכן פסקו בפר"ח (א) מנחת יעקב כלל ס' ס"ק ג' ערוך השלחן סעיף ז' ובכף החיים (טו).
אמנם בספר וישמע משה (חלק א עמ' רמה) הביא בשם הרב אלישיב 'אף שאוזני המן הם דברי מתיקה שאין הדרך לאכלם עם בשר. ואף שעושין אותם ליום אחד. מכל מקום הרי בפורים יש חשש קרוב שיאכלו אותם בסעודת פורים שבה אוכלים בשר ואם כן לא מהני ואין לעשות כן בלא היכר'.
מה דין מדוכה פרווה שהשתמשו בה לשומן עם תבלין
כתב הט"ז (א) שמדוכה שמשמשת לבשמים ודחו בה שומן עם שום כיון שבלעה מן השומן אסור לדוך בה עוד בשמים אפילו לאכלם עם הבשר, שמא יבוא לאכלם בחלב. ואפילו דיעבד אסור לאכול אם דכו בה ללא הכשר.
והפר"ח (א) כתב שאי אפשר לגזור גזרות מדעתנו ואינו דומה לדברי הגמ' שאסרה עיסה בחלב. כיון שאם הפך המדוכה לבשרית אין לחשוש שישתמש בבשמים בחלב ואינו דומה לפת שעומדת תמיד לאכילה עם בשר או עם חלב. ולפי דברי הט"ז יהיה איסור להפוך כלי פרווה לבשרי שמא ישתמש במתבשל בו שלא כהוגן וזה חידוש.
פת שנאפתה עם פשטידה בתנור וזב בו שומן רחוק ממקום הפת מה דינה ובמה תלוי דין זה. ומה הדין אם היתה בתוך מחבת
כתב בהגה"א (ע"ז ה, ח)שרי לן לכתחלה לאפות פשטי"ד שלנו שהם מכוסות למעלה בתנור עם הפת שהתנורים שלנו גדולים הם ומיהו אם זב שומן הבשר חוץ לפשטי"ד ונבלע בתנור אף על פי שהפת רחוקה מן הפשטי"ד אסור לאוכלה אפילו במלח.
ובב"י הביא את דברי הגהש"ד (לה, ו) שכתב עליו שיש מקלין ושמין הפשיטדה בפי התנור ממש. כלומר שהתנור משופע ובאופן זה אינו יכול לזוב עליו314. (דרג"מ ד)
וכתב הרמ"א 'ואין לאפות שום פת עם פלאד"ן או פשטיד"א בתנור, דחיישינן שמא יזוב מן השומן על הפת. ואם זב תחתיו, דינו כאלו נילוש עמו'. ומשמע מדברי הרמ"א שאם זב רחוק ממנו מותר.
והב"ח כתב לאסור 'ואפילו רחוקים זה מזה דאין אנו מצריכים שיזוב תחת הלחם, אלא כשנבלע בדופני התנור אסור הלחם לאכלו אפילו במלח ודלא כמ"ש בהגהת שלחן ערוך (ס"א) דלא נאסר הפת אלא כשזב תחתיו ממש'.
אמנם הש"ך(ב) הוכיח מלשון התורת חטאת שגם הוא אינו מקל כשזב רחוק מהפת. והסביר שעל מנת להקל צריך שני ספקות הראשון אם זב בכלל והשני אם בישול מפעפע בכל הכלי. ואם כבר ידוע שזב, נשאר רק ספק אחד ואסור. וכן דעת הט"ז(ב) שכתב שכל שמתפשט חוץ לפשטידה חיישינן שמא הלכה הבליעה תחת הפת.
אך בפליתי(ב) כתב על הש"ך 'הפריז על המדה, דהא איכא נ"ט בר נ"ט דהיתרא, הרוטב בתנור והתנור בפת והוי היתרא. והגהות (שערי דורא סי' נ"ז סס"ק ב') ס"ל נצלו בדיעבד אסור, אבל לפי מה דקיימ"ל (סי' צ"ה ס"ב ברמ"א) בדיעבד מותר, ליתא לדינו. ולכך צ"ל דווקא דנזוב תחתיו, ולשון רמ"א מדוקדק, ואין לשנות'. וכ"כ בבית מאיר שאין לשנות. וכ"כ בפמ"ג על הש"ך שהוא נ"ט בר נ"ט.
ונראה להסביר שיסוד המחלוקת בנידון זה הוא האם יש דין נ"ט בר נ"ט בשעת בישול. שלדעת הש"ך315 והט"ז אין נ"ט בר נ"ט בשעת בישול וממילא הטעם שנבלע בכלי ונפלט בפת דינו כטעם ראשון. ולפליתי והפמ"ג יש נ"ט בר נ"ט בשעת בישול וממילא הוא טעם שני של היתר וכן משמעות לשון הרמ"א. ובחוו"ד (ביאורים ד') כתב להחמיר בזה והטעים שאין נ"ט בר נ"ט בשעת בישול ובבית אפרים (יו"ד לז) כתב שהוא נ"ט בר נ"ט (והובאו בפת"ש ה) . ראה סימן צה שאלה 4).
ונמצא לסיכום שדין הפת שנאפתה בתנור שהשומן זב רחוק ממנה תלוי בשני יסודות הלכתיים שקובעים מתי יש קולת נ"ט בר נ"ט. כשעל מנת להחמיר די להחמיר באחד מהם ועל מנת להקל יש להקל בשניהם:
- האם אומרים נ"ט בר נ"ט בצליה.
- האם אומרים נ"ט בר נ"ט בשעת בישול.
וכשהיתה בתוך מחבת מהדין יש להקל ברחוקה כיון שאין הטעם עובר מקדירה לקדירה בלא רוטב כמובא ברמ"א (צב, ח בסופו). אבל לכתחילה כתב הרמ"א (כאן) להחמיר גם בזה.
תנור שאפו עליו מאפה של גבינה ושוב הניחו על מקומה סיר של בשר, מה דין הסיר. ומה יהיה הדין בגבינה ללא בצק.
הט"ז (ג) הביא מקרה זה וכתב להתיר כדין שתי קדרות שנוגעות זה בזה.
ובנקה"כ הניח בצ"ע, כיון שיש כאן על התנור ממשות הגבינה ואינו דומה לשתי קדרות שיש בהם רק בלוע.
ובמשב"ז הסביר בשם כנה"ג ובל"י שכיון שאין הגבינה נוגעת ישירות בתנור אין נבלע בו אלא טעם וזה יסוד קולת הט"ז.
וכן משמע מהט"ז בסימן צב (כט) שהסביר בפירוש 'דכל שאין החלב בעין במקום ההוא בתנור הוי כקדירה של חלב' וכן כתב להלן (ד) 'משא"כ בפלאדי"ן דלעיל שאין שם שומן בעין כלל בתנור אלא בליעה מן הפלאדי"ן'.
ונמצא שאם יניח גבינה ישירות על התנור אין להקל גם לט"ז בסיר בשר שהונח אחריה.
- ↩
כעין זה הסביר במשב"ז (פח, א) את איסור העלאה על שולחן אחד כיון 'שוודאי יאכל הוא חדא גזירא'.
- ↩
ובשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תר"ו התיר לתת חלב בתוך סוכר בשעת בישול. ואוכלים אח"כ הסוכר עם בשר מטעם שנתבטל החלב בשישים במים ולא חוששים לביטול היתר לכתחילה כיון 'שבשעת ביטולו אינו אסור'. והסכימו עמו הפר"ח (פז, ז) והמחזיק ברכה (פז, ח) וראה ברמ"א צט, ו בסופו ובש"ך ובבית מאיר שם בדין חלב שנתבטל במים ונתינתו בבשר לכתחילה.
- ↩
ובערך השלחן כתב עליו שיש שמוכח מהגש"ד בשם מהר"מ שיש להחמיר בזה גם כשיש חשש שיאכלנו לאחר הארוחה.
- ↩
נראה טעמו של הגה"א הוא כיון שנבלע בתנור ונפלט בפת ואין נ"ט בר נ"ט בצליה לשיטתו הרי הוא כממשות (ושוב ראיתי שכן כתב הפליתי), ואפילו אם יש נ"ט בר נ"ט בצליה אפשר שסובר שאין נ"ט בר נ"ט בשעת בישול והכל טעם אחד. ואם כך מה שהביא הב"י לאחריו את דברי הגהש"ד שיש מקלין סוברים להקל כל שאין חשש של זיבת שומן תחת הפת כיון שלנ"ט בר נ"ט לא חוששין גם בצליה וגם יש דין נ"ט בר נ"ט בשעת בישול.
- ↩
בדעת הש"ך ניתן גם לומר שסובר שאין נ"ט בר בצליה כפי שהביא את דעת רש"ל בסימן צה אות ד. והגם שמשם לא מוכרח שסובר כמותו, בפת"ש (שם ב) ציטט את הש"ך כאילו כך דעתו.