סעיף ג: פת שאפאו עם צלי בתנור

מהו דין 'ריחא' מהם דעות הראשונים וכיצד נפסק להלכה

• הרי"ף (שם) הסביר את חומרת רב מפרזקיה אפילו לשיטת לוי שמתיר ריחא וכתב בטעם האיסור שגם המתירים בריחא לא התירו אלא בדיעבד שכבר נצלה, וכאן אם נתיר לאכול בכותח זהו היתר לכתחילה.
• אמנם הר"ן כתב שדברי המתירים בריחא הוא אפילו לכתחילה וכן מוכח בירושלמי תרומות (פרק י' הלכה ב) 'מהו לצלות שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבלה בתנור' והעמידו הדין במחלוקת רב ושמואל.

• לפי דברי הרי"ף יצא שרבא שהתיר בבת תיהא כשעומד בפני עצמו יחמיר בפת שהיא בטילה בתערובת וזה לא מסתבר.
• דבר שיש לו מתירין אסור רק מין במינו וכאן הבשר בדג זהו מין באינו מינו.
• אם היה דין דבר שיש לו מתירין בבשר וחלב היה צריך לאסור גם נ"ט בר נ"ט שהרי ניתן לאכלם בלא חלב (וגם שם ההיתר מצד הקלשות הטעם) ובכל זאת מתירין לתיתם בכותח לכתחילה.
• לא נחשב דבר שיש לו מתירין אלא באופן שיש לו היתר לגמרי כביצה שנולדה ביו"ט שפוקע ממנה איסור אכילה למוצאי יו"ט. וכעין סברא זו כתב גם ראבי"ה (פסחים תק"ז) 'שבאותו ענין שנאסר (לאכול בכותח) הוא עד עולם אסור, ולאותו דבר שהותר, דהיינו בלא כותח, כמותו לא נאסר מעולם.

• שכאן נרגש טעם הבשר בפת וכשיאכלו בכותח נראה כאוכל בשר בחלב משא"כ בשר נבילה שלא ניכר טעמו בבשר שחוטה.
• שהחמירו בבשר בחלב יותר כיון שאנשים לא בדילים ממנו משא"כ ביין של נכרי או בשר נבילה.

• ופסק רשב"ם בשם רש"י דהלכה כלוי דאמר ריחא לאו מילתא היא דקם ליה בשיטתיה דרבא הכא דהלכתא כוותיה לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם. וכן פסק ה"ג.(אמנם הטור כתב שרש"י מחמיר כרב שכך העמיד דברי רב כהנא).
• ור"ת פסק הלכה כרב דבפרק כיצד צולין תניא רב כהנא כוותיה דרב. ועוד דאיכא התם עובדא כוותיה דרב ומר בר רב אשי ס"ל כרב וקי"ל הלכתא כוותיה בכוליה תלמודא בר ממיפך שבועה דאורייתא.
• ובהגה"א כתב 'וקי"ל דריחא מילתא היא לכתחלה'. והוא כהסבר הרי"ף לעיל בדעת המקלין. והרמב"ם(טו, לג).

• בבשר כשירה ונבילה שקולטין הריח ביותר מפני הפטום.
• וכן בפת חמה וחבית פתוחה, שאין לו דרך לנטות ימין ושמאל אם לא דרך המגופה.

• כאן בבשר וחלב כתב: 'פת שאפאו עם הצלי, ודגים שצלאן בתנור אחד עם הבשר, אסור לאכלם בחלב'. כיון שניתן לאכלם שלא בחלב.
• אבל באיסורים פסק בסימן קח (סעיך א):'אין צולין בשר כשרה עם בשר נבלה או של בהמה טמאה בתנור א', ואף על פי שאין נוגעים זה בזה. ואם צלאן, הרי זה מותר.'

כיצד משפיע גודל ומבנה התנור על דין ריחא לכתחילה או בדיעבד ומה הדין באפיה תחת מחבת קטן בבשר בחלב או באיסורים

• בב"י סיכם לענין הלכה 'לכתחלה אסור לצלותם בתנור צר' ומשמע שברחב מותר ומקורו ברשב"א (תוה"ק ד, א י, א) שכתב 'אבל אם נצלו במקום רחב הרוח מפזר ואין כחו גדול להיותו כמתערב עם בשר השחוטה או הפת והדג. ויש מי שהורה בכל אלו להתיר, וכן הסכמת רוב גדולי המורים הראשונים והאחרונים. ומכל מקום לכתחילה³²² אסור לצלותם בתנור אחד צר'.
• ובתורת חטאת (לה, א) הביא בשם או"ה לאסור לכתחילה גם בתנור גדול וכתב שהוא שלא כדעת הב"י שסובר שאין דין ריחא כלל בגדול.

• בדרכ"מ (קה, ד) כתב שלטור בבשר וחלב די שהוא גדול ובשאר איסורים צריך שיהיה גם גדול וגם פתוח.
• הט"ז (קח, ב) והחוו"ד (קח חידושים ג) הסבירו שגם בבשר בחלב וגם באיסורים צריך תרתי לטיבותא גם גדול וגם פתוח.
• הדרישה (קח, ב) כתב שבכל אופן די בגדול או פתוח.
• והב"ח (קח, ב) הסביר שהגם שהטור פסק להחמיר בריחא כר"ת אין הוא אוסר בדיעבד אלא בתרתי לריעותא. אבל בחדא לטיבותא מתיר בדיעבד. ובתרתי לטובותא מותר אף לכתחילה.

• באו"ה(לט, ו) כתב 'וכתב בפרנס ודווקא בתנור אבל אם נאפה פשטידה של עכו"ם ופת של ישראל יחד תחת כלי אפי' לא נגע הפת לפשטיד"א של עכו"ם אסור דכה"ג ודאי אמרינן ריחא מילתא היא'. והסביר האו"הבדברי הפרנס להחמיר דווקא באיסורים: 'ומיהא בכה"ג עם פשטיד"א ישראל לא אסרינן ליה לפת דיעבד לאוכלו עם בשר מאחר שאין כאן ממשות³²⁵אלא ריח בעלמא'. ונמצא לשיטתו שלגבי איסור יש חומרה למחבת קטן שאוסרת בנבילה גם דיעבד³²⁶.
• אמנם בתורת חטאת(לה, ה) כתב בשם שערי דורא לאסור 'אפילו לאכלו לבדו דחיישינן שמא יבא לאכלו בחלב. ומשמע מדברי מהרא"י לקמן בהג"הסי' ס אות א דהכי קיימא לן. ויש לחוש לדבריו בפת מרובה'. והובא בש"ך (קה, יא).

• כששניהם כחושים אין ריחא מילתא לכו"ע (תוה"א ד, א. יד, ב) וכתב הש"ך (קח, א) 'ומשמע אפילו לכתחלה והכי משמע להדיא מכתבי מהרא"י סימן ע"ו וכ"פ הט"ז (א) והפר"ח (א). ושם דברו באיסור דם שהוא כחוש שנאפה עם דבר נוסף כחוש כגון פת.
• בקדרות: אין דין ריחא בשני קדרות בתנור אחד ואפילו פיהם מגולה.
• בדבר חריף: בבצל אוסר אף דיעבד כיון שחריף שואב יותר.

האם יש לחשוש לסכנה של דגים עם בשר באפיה יחד. בתערובת שיש בה שישים או בטעם הבלוע בכלים