ציין הט"ז (ו) שברש"י הסביר עד שמצטנן ובאו"ה הסביר 'יקר' מלשון כובד שמכביד עליו והעיר על זה בפמ"ג שגם בנוזל רותח שבא על גוש צונן אוסרו כדי קליפה למרות שלא מכביד עליו.

ולשיטתו שם לכאורה הוא הדין בחם לתוך צונן שצריך נטילה ודברי הגמ' להצריך קליפה כוונתה רק שלא נאסר כולו. ואם כך נחלקו רב ושמואל רק במוצק לנוזל ולא בצלי לצלי. וצל"ע.

אמנם דעת השו"ע בסימן עו סעיף א' כטור שאפילו הצלי על האש אינו אוסר אלא כדי נטילה. ונראה שתופס כאן עיקר החילוק שנעשה ללא רוטב. ואותה טיפה שנופלת לא נקראת רוטב לענין זה לאסור בכולו.

ואפילו חלב נוזלי אוסר בצלי רק כדי נטילה כמובא בשו"ע סימן עו (א) לגבי דם שנטף על הצלי. ואפילו שהוא אצל האש כמובא בטור שם.

אלא אם האיסור הבלוע שמן שמפעפע בעצמו לאסור כמובא בשו"ע שם.

אפשר ששורש המחלוקת הוא מצד שכל דין תתאה לאסור כולו הוא מצד שהחום עולה למעלה ואוסר, אמנם כשעומדים מהצד אע"פ ששניהם חמים לא עולה ההבל מאחד לשני.

כן כתב המנח"י שם ב.

כך הבין מהרא"י ברא"ש. ורש"ל הבין שמחמיר כריב"א ראה ט"ז (ז)

שאמנם לא מבשל אבל מבליע. כמובא בש"ך (קה, ה) וראה שאר שיטות בזה להלן סימן צב שאלה 23.

שכתב 'ואפי' מכלי ראשון מותר לערות לתוך מים צוננין שלא אמרו שעירוי מבשל כדי קליפה אלא במערה ע"ג דבר גוש שאין החמין מתערבין בו אלא מכין עליו בקלוחן. אבל מים במים שמתערבין אין כח בהקלוח לבשל כלל'.

וכעין זה בכלי שני שאינו מבשל למרות שהמציאות אינה בהכרח כך. וכן לגבי שבת בבישול בחמה שמותר למרות שבמציאות הוא בישול גמור.

והפר"ח סובר לאסור כשיטתו (סח, יח) בכלי שני רותח שמבליע הגם שאינו מבשל. ובכל אופן מצד שיש מיעוט צונן אינו חולק.

ראה שם בשו"ע (שיח, יב) 'מותר ליצוק מים חמין לתוך מים צונן' ולא חילק בכמות. ובכה"ח (קכח) 'אפילו אם הצוננין מועטין וכשישפוך יהיו חמין בכדי שהיד סולדת בו שרי כיון דכלי שני אינו מבשל' ודברי השו"ע בהמשך 'ובלבד שלא יהיו בכלי ראשון' קאי על צונן לתוך חמים (שם קל). אמנם במשנ"ב (שיח, פג) כתב 'אם חמין לתוך צונן היה הצונן מרובים שרי' אך בביה"ל (שם) הביא בשם הבית מאיר (שם) שדעת הרשב"א, הר"ן והטור להקל גם במועטים, אמנם לכתחילה אין להקל נגד התוס'. (וכ"כ בילקו"י שיח, מז 'נכון להחמיר') ומשמע שבדיעבד בנידון דידן שכבר נשפך אינו אוסר. ונפק"מ שם לעירוי מכלי ראשון על תמצית תה מועטה. ותוך דבריו הביא הטעם שלאחר שהחמים המרובים באים לכלי התחתון דינם ככלי שני.

וכן משמע בדברי האו"ה שכתב 'וכן השיב מהר"ם שאם א"א לו לקלוף לא נאסר בהכי' משמע שבאפשר לקלוף נאסר. אמנם סיים 'קליפה שהצריכו חכמים אינו אלא חומרא בעלמא ולכתחילה אם אפשר. ועוד אפי' אם היה צריך ששים נגדה מכ"מ היה כל מה שבקדירה מסייע לבטל כו':'

והוסיף שגם זה דווקא בנפסק הקילוח כדברי התשואות חן להלן.

כיון שהוא ככלי שני שאינו מבשל ורק יש להסתפק אם מבליע. ראה להלן שו"ע קה, ב. ובבשר בחלב רק דרך בישול הוא מהתורה.