התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ז: צלי שנפל לחלב או מליח קצת
הרב ירון אליה
סעיף ז: צלי שנפל לחלב או מליח קצת
מה דינו של בשר חי או צלוי שנפל לתוך חלב ומה דינו אם היה סדוק או מתובל
צלוי: הגמ' בפסחים (עו, א) מתירה גוזל שנפל לתוך כמכא כיון שאין הכמכא בדרגת מליחות של אינו נאכל מחמת מלחו. ומוסיפה הגמ' 'והני מילי (שאינו אוסר במליחות מועטה) - חי, אבל צלי - בעי קליפה.'
בגדר ובטעם החומרא בצלי נחלקו הראשונים:
- רא"ש(ח, לג) חומרא זאת אפילו בצלי צונן ומטעם שהצליה מרככת את הבשר ומגדילה את יכולת הבליעה שלו. וכ"כ באו"ה.(וכו כתב בספר התרומה (סג) והוסיף שחומרא זו היא דווקא בבר גוזלא שהוא רך ואינה בכל בשר)
- רשב"א(תוה"א שער ד ג, ב), ר"ן (על הרי"ף מא, ב 'וחי צלי') חומרא זו דווקא בצלי רותח. וכתב הרשב"א שהוא מדין אדמיקר אי אפשר שלא בלע כדי קליפה.
מחורץ או מתובל: וממשיכה הגמ' 'ולא אמרן אלא דלית ביה פילי, אבל אית ביה פילי - אסור. ואי מתובל בתבלי - אסור.'
האם חומרת סדוק ומתובל מתייחסת לצלי או שהיא דין עצמי:
- רש"י, סמ"ק (רה) , סמ"ג ( קלז): מה שאמרנו שצלי צריך קליפה הוא דווקא שאין בו סדקים ואינו חריף אבל אם יש א.בצלי ב.סדקים או שהוא ב.חריף נאסר כולו בשישים. (וכ"כ הרא"ש ח, לג. בתחילה. וכן הרשב"א בתוה"א).
- הרשב"א סובר כרש"י שדין מתובל וסדקים הוא בצלי. והוסיף (לשיטתו שדין צלי הוא דווקא ברותח) שאפילו אם הוא צונן אבל יש בו בקעים וגם מתובל נאסר כולו.
- תרומה (סג) מחורץ הוא דין שעומד בפני עצמו ולכן אוסר בכולו גם בחי ולא רק בצלי. וכ"כ הטור גם לגבי מתובל (וכן כתב הש"ך (כא) בדעת הרא"ש).
סיכום השיטות, מתי נאסר בכולו:
רשב"א:
- צלי רותח שיש בו סדקים או שהוא מתובל.
- צלי צונן שיש בו סדקים והוא גם מתובל.
סמ"ק (רה) , סמ"ג ( קלז): צלי צונן שיש סדקים או שהוא מתובל.
תרומה: אפילו בשר חי מחורץ או מתובל.
השו"ע כתב כרשב"א: 'צלי רותח שנפל למליח, אפילו נאכל מחמת מלחו (או לא מלוח כלל), בעי קליפה. ואם יש בו בקעים, או שהוא מתובל בתבלין והוא צלי רותח, כולו אסור'.
אולם לא הביא את דברי הרשב"א להחמיר כשמבוקע וגם מתובל.
כל שהוא במקומו גובר: הרשב"א (שם. הובא בש"ך כג)כתב יסוד בגדר 'תתאה גבר' שאפילו שלאחר הנפילה הצלי הרותח נהפך לתחתון ועולה עליו הכמכא, לא אומרים שתתאה גבר ונאסרים כיון 'שכל שהוא במקומו הוא הגובר' ולכן החלב הוא התתאה הגובר. ואמנם דין זה דווקא כיון שסוף סוף קצת חלב עדיין נמצא תחת הצלי 114
הרמ"א בתורת חטאתכתב לאסור בצונן כסמ"ק. אמנם בהג"ה התיר בצונן בהפסד מרובה: 'וה"ה אפוי ומבושל. וי"א דאפילו הם צוננים, דינא הכי, וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה'. והש"ך(כא) כתב שצ"ע אם להקל בצלי צונן אפילו בהפסד מרובה שכן יש אוסרים אפילו בחי. ובכל אופן דין זה להחמיר בצונן הוא אפילו לא נמלחו הצלי או החלב כלל (ש"ך כה115)
ונפק"מ בין המחבר לרמ"א בחלב שנשפך על בשר מבושל במקרר, שלשו"ע די בהדחה ולרמ"א צריך קליפה. אמנם בבשר עוף כתב בשו"ת הר צבי (יו"ד פה) להקל לאכלו קר כיון שהוא תרי דרבנן אך אין לחממו.
- ↩
ולהלן בסימן צב סעיף ז יביא הרמ"א דין חלב הזוחל מתחת לסיר רותח ויתיר מדין תתאה גבר, ולכאורה שלא כרשב"א שהרי הסיר במקומו והחלב בא אליו. והסביר הפר"ח (שם לב) שיש לחלק כיון שכאן יש חלב גם תחת הצלי ולכן הוא תתאה משא"כ שם שאמנם הסיר במקומו אבל אינו נמצא תחת החלב כלל אין תתאה גבר. וראה באול"צ (ב, ל, ב) שצירף זאת לסניף לענין מים קרים שנכנסים מלמטה לדוד שמש שיש בהם תתאה גבר למרות שהמים החמים במקומם.
- ↩
וכן נראה ברמב"ם (ט, יט) כשהביא דין זה כתב 'שנפל לחלב או לכותח' ומשמע גם כשאינו מלוח. אמנם הרש"ל (הובא בט"ז יב) חשב בתחילה שהוא דוווקא כשנמלח קצת וביטל דעתו לדעת סה"ת, סמ"ג והגה"מ.