התחברות
סיכום הלכות בשר בחלב מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: אופן השיעור בכף חולבת בקדרת בשר
הרב ירון אליה
סעיף א: אופן השיעור בכף חולבת בקדרת בשר
כיצד משערים בבלוע בכלים
דעת הראב"ד(תמים דעים ז) בכלים הראויים להגעלה לשער באומד יפה במה שבלוע בתוכו ונפלט לתוך הקדרה. ורק בחרס לשער בכולו. והטעם להקל בכלי מתכת כיון ש- 'כל דבר שהוא חוזר להיתרו אין משערים אותו בגופו. וכן הדין בחתיכה של בשר שאין אסורה אלא מטעם דם שהרי היא חוזרת להכשר ע"י מליחה הלכך אין משערין אותה אלא ביוצא ממנו ואין חושבים אותו כלום לאיסור אלא שאומדים אותו יפה שלא יבא לידי ספק. ואיך נחשוב אותן כלן אסור וההיתר נשאר לפנינו בעין ונראה כי לא חסרה מדתו.
אמנם בדין כחל שבלוע מחלב ונפל לקדרת בשר שואלת הגמ' (חולין צז ב) 'כי משערינן - בדידיה משערינן, או במאי דנפק מיניה משערינן? פשיטא דבדידיה משערינן, דאי במה דנפק מיניה, מנא ידעינן?
ומכאן כתב הרמב"ן (חידושים צז, ב) לגבי אופן השיעור בקדרה בלועה שמשערים בכולו ולא באומד 'שלא ליתן תורת כל אחד ואחד בידו'. ואפילו שמדובר בספק דרבנן הסביר הר"ן (על הרי"ף לה, ב) 'דאי אזלינן לקולא יהו כל האיסורין בספק וכל אחד ואחד ישער במה שנראה בעיניו ולפיכך ראו חכמים להשוות מדותיהן אבל במה שאינו בא אלא באקראי בעלמא כגון אם נשפך הרוטב וכיוצא בדברים הללו אזלינן לקולא'
אמנם אם ניער כמות מוגדרת של חלב משערין כנגד כל אותו חלב שניער בו211 וכן דעת רוב הראשונים וכ"כ השו"ע בסתם בסימן צח (סעיף ד)
שיעור בספק איסור:
- כתב בכנה"ג (הב"י ו) בשם הרדב"ז שבספק איסור ניתן לשער באומד של מה שנפלט ממנו.
- ובפרי מגדים (משב"ז א) כתב 'והוא חידוש גדול בעיני ולא מצאתי שיאמר אחד מהאחרונים זה' והוסיף שגם לספיק ספיקא אינו מצטרף.
התוחב כף חולבת בקדרה של בשר כנגד איזה חלק של הכף משערים בשישים
יש לדון איזה חלק של הכף מפליט לתוך הקדרה לשער כנגדו וכן יש לדון איזה חלק של הכף נאסר וצריך הגעלה.
- בהגהות ר' פרץ(שם) כתב שגם לענין הפליטה מהכלי נפלט מכל הכף כיון שחם מקצתו חם כולו וממילא התבשיל בולע מכולה ולכן צריך לשער בכל הכף.
- סמ"ק(ריג), מרדכי(חולין תרעח): לענין הפלטה לקדרה משערין רק במה שנתחב בה. שאע"פ שחם מקצתו חם כולו, לא אומרים שהחום מוליך את הבלוע בכל הכף להפליט אותו במקום התחיבה (שערי דורא פה). אמנם לענין בליעה והגעלה כולה צריכה הגעלה מדין בישל במקצת הכלי שנכתב בקדשין (זבחים צו).
וכ"כ בשו"ע בסתם 'התוחב כף חולבת בקדירה של בשר, או איפכא, משערים בכל מה שנתחב ממנו בקדירה'
והביא את ר' פרץ כיש אומרים 'ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת, משערים בכולו, משום דחם מקצתו חם כולו.'
וסיכם הרמ"א 'וסברא ראשונה עיקר'. וכתב הש"ך (ג) שכן דעת השו"ע.
כשאינו יודע כמה תחב הש"ך (א) הביא בשם רש"ל 'שאם אינו ברור לו עד כמה תחב משערים באופן שהדרך לתחוב דהיינו עד ראש הכף'.
שיעור בדיעבד של מידת התחיבה:
- הנוב"י (תניינא יו"ד טז הובא בפת"ש א) כתב שלא צריך היכר בכף אלא שיש נאמנות לאדם לומר גם בדיעבד כמה הוא תחב ואינו בגדר 'מלתא דלא רמיא עיליה דאיניש לאו אדעתיה' כיון שפעמים יודע שיש נפק"מ בדבר, הוא מודע למעשיו.
- והפמ"ג (הנהגת הוראות א"ו ב יג) כתב שיש לפקפק אם מועיל כיון שהוא 'מלתא דלא רמיא עיליה..' כלומר במעשה הנידון.
בגדר 'מה שנתחב בקדרה' נחלקו האחרונים:
- פמ"ג(משב"ז צד, א)פלתי (א): הכוונה לכל מה שבאויר הקדרה כפשוטו ולא רק בתבשיל כיון שהזיעה שבאויר הקדרה מבליעה ומפליטה מהכף למאכל. אמנם מחוץ לקדרה לא חוששים לזיעה כיון ששם אינה בחום יד סולדת212.
- חוות דעת(ביאורים צב, כו) הכוונה למאכל כיון שאין זיעה מפליטה מבכף לתבשיל. וכ"כ החת"ס(ס"ס פב) והוכיח מדברי הרש"ל שמשערים בספק בראש הכף והוסיף שכן נוהגים בעלי הוראה.
הפלתי(א)הביא ראיה שהבל הקדירה מפליט משיטת ר"י שחתיכה שחציה ברוטב מבליעה ומפליטה בכולה. והפמ"ג (שם) דחה את הראיה כי שם כל החתיכה רותחת מכח הבישול ואין החומרא מדין ההבל. וכאן הכף בעצמה קרה.
מתי כלי שעל האש מתחיל ומפסיק לבלוע
- הרש"ל (הובא בט"ז א)הסתפק אם כלי ראשון שעל האש מבליע אפילו קודם שהיד סולדת בו.
- ב"י (צה 'ומ"ש רבנו שרחצו'), תורת חטאת (נז, יב) כל שאין היד סולדת אפילו היורה על האש אינו נאסר.
- חוות יאיר (קד) : כוונת הרש"ל שאם היה רותח על האש ויד סולדת ימשיך לבלוע אם 'עדיין היה חם שהוא יותר מפושר ששיעורו בחמימות הרוק'.
כלי רותח כולו שנגע מקצתו: המשיך הפמ"ג שאם הכלי שנתחב חלקו ברוטב היה חם מכלי ראשון אכן יודה השו"ע שיש לשער בכולו ובזה אין חילוק בין כלי מתכת לעץ וחרס.
כלי קר שנגע מקצתו: אבל אם הכלי קר לא אומרים בכלים תתאה גבר לשער כנגד כל הכלי.והחומרא בכלי מתכת שאם נתחב צידו האחד לקדרה חמה ועל צידו השני הקר נתחב איסור, יבְלע שם הכלי מהאיסור מכח 'חם מקצתו חם כולו' אפילו שאותו קצה הוא בפועל קר.
חימום באש: מה שלא חשש השו"ע לשיטת ר' פרץ לשער כנגד כל הכלי הוא בחימום בקדרה אבל מתכת שנתחממה אפילו מקצתה על ידי האש ונתחבה בקדרה צריך לשער כנגד כולה (שפ"ד שם 'וראוי שתדע'. פת"ש ג בשם ש"ך קכא יז. ובשם או"ה לז ב).
ואם נתחב בתבשיל צונן לאחר שנתחמם באש נסתפק הפמ"ג (שפ"ד ג 'דע שאני') אם שייך תתאה גבר ולא יאסור.
בליעה ופליטה בחם מקצתו:
כלי מתכת שנגע באיסור חם ובקצהו השני הקר נגע בהיתר כתב הפמ"ג (שפ"ד ג) שנחלקו בו הפוסקים האם ההיתר נאסר.
- הש"ך (ג. ע"פ מהר"מ מץ), סולת למנחה (פה, א):אין מוליך בליעה בכולו, וממילא לא יגיע האיסור לצד של ההיתר.
- המג"א (תנ"א כד) כתב שמוליך בליעה בכולו רק שלא מפליט מכולו (ונפק"מ להחמיר בהכשר), ונמצא שיאסר ההיתר שנגע בקצהו השני הקר.213
- פנים מאירות (א, פג): מבליע בכולו אם בפועל נעשה חם כולו, ובכל אופן די בהכשר מקצתו כיון שכבולעו כן פולטו.
- ↩
ואע"פ שברור שלא כולו נבלע שהרי הוא ניכר בחוץ, שוב חוזר העיקרון שלא נותנים תורת כל אחד בידו.
- ↩
הפלתי הביא ראיה לדבריו משיטת ר"י שחתיכה שחציה ברוטב מבליעה ומפליטה בכולה, והפמ"ג דחה הראיה כי שם כל החתיכה רותחת מכח הבישול וכאן הכף בעצמה קרה.
- ↩
ולמעשה זו מחלוקת ראשונים בסימן קכא שלרשב"א מבליע בכולו. ולר"ן מבליע רק במקצתו. ראה בב"י שם אות ו'.