התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: דין עצמות האיסור
הרב ירון אליה
סעיף א: דין עצמות האיסור
מה דינם של העצמות המקושרות לבשר האיסור וההיתר לענין צירופם לביטול האיסור
בגמ' בחולין (צח, ב) נחלקו האמוראים ביחס השיעור של איסורים ושורש מחלוקתם האם מצרפים את העצמות של האיסור וההיתר לשיעור.51
אמנם בירושלמי נזיר (ו, ט) מסביר שעצמות האיסור לא מוציאים טעם אבל עצמות ההיתר סופגים מטעם האיסור ומסייעים לבטל ומשמע שמשערים את בשר האיסור כנגד בשר ועצמות ההיתר. אמנם בהמשך בשם רב ביבי מובא שם יתירא מזו שהפסולת של התרומה (הסובין) מצטרפת גם היא להיתר לבטל את התרומה ונמצא אם כך שעצמות האיסור מצטרפות עם בשר ועצמות ההיתר לבטל את בשר האיסור.
וברשב"א(תוה"א ד, א) כתב שאין כוונת הבבלי לחלוק על דברי הירושלמי 'אלא אסמכתא בעלמא הוא לשיעור ששים דעלמא' (שהרי במינו די ברוב. ר"ש) ולמעשה גם עצמות וקליפין של האיסור מצטרפין עם ההיתר לבטל את האיסור.
והר"ש(תרומות ה, ט) בתחילה סבר לחלק שדברי הירושלמי כמאן דאמר שמשערים במאה וממילא אינם להלכה. אמנם הביא משם (ירושלמי תרומות י, ו) בשם רב הונא בדין קליפת ביצה שמצטרפת להיתר אפילו למ"ד שמשערים בשישים ולכן הסיק כרשב"א שעצמות האיסור מצטרפות להיתר. והוסיף שאם האיסור התבשל עם העצמות שלו קודם שנתערב בהיתר, נהפכו העצמות לחלק מן האיסור וצריך לשער כנגדם שמא בשר הנבילה נתמעט בבישול ונבלע בעצמות. והובאו דבריו ברא"ש(חולין ז, ל).
אמנם הרמב"ן(חולין צט ב) כתב שכיון שקימ"ל שמשערים בשישים ולשיטה זו בשר ועצמות בהדי בשר ועצמות משערינן' ממילא עצמות האיסור מצטרפין לאיסור ועצמות ההיתר להיתר 'ושמעינן מינה דליתא להא דאמרינן בירושלמי (תרומות פ"ה) קליפי איסור מעלין את ההיתר'.
בהגשע"ד (מ, יא. הובא בדרכ"מ א) כתב 'שאין עצמות איסור מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר אמנם עצמות היתר מצטרפין להתיר'. ושיטה זו כתחילת דברי הירושלמי.
והר"ן (על הרי"ף חולין לה, א) כתב שניתן לחלק בין עצמות רכים שדינם כבשר וזה מה שמדובר בבבלי ולכן עצמות האיסור מצטרפות לאיסור לבין קליפין ועצמות יבשין שמצטרפים להיתר ולכן כתב בירושלמי על קליפי ביצה שהם מצטרפין להיתר.
במין באינו מינו:
- רי"ו(תא"ו טו,ה) כתב בשם מורו שכיון שכל דין צירוף העצמות להקל נובע רק מכך שבמינו בטל ברוב מהתורה (וכפי שגם כתבו הר"ש והרא"ש) ממילא במין באינו מינו אפילו עצמות ההיתר לא מצטרפין לבטל. 52
- אך הב"י בבדק הבית כתב עליו 'ואין נראה כן מדברי הר"ש והרא"ש'
השו"ע הקל כרוב הראשונים 'חתיכת נבלה שיש בה בשר ועצמות שנפלה לקדירת היתר, עצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר לבטל האיסור, ואצ"ל שעצמות ההיתר מצטרפין עם ההיתר, אבל המוח שבעצמות איסור מצטרף עם האיסור'. וכתב בכה"ח (יא) בשם השולחן גבוה והזבחי צדק שכן מנהג הספרדים.53
בסברת שיטה זו הסביר הט"ז (א) שכיון שאינם בני אכילה (אפשר שכוונתו שאים בהם טעם) והאיסור מתפשט לתוכן ויש בהם לחלוחית 'לבלבל האיסור' מצטרפין לבטלו.
אמנם מדין 'קליפי איסור' משמע שגם ללא לחלוחית מצטרפים הקליפין להיתר וכן הקשה במשב"ז. ובפרישה (א) כתב 'לפי שגם הן בולעים מן האיסור ומתפשט בהן האיסור אבל אין בהן לחלוחית שיאסרו' ומשמע שלחלוחית נדרשית לאסור אבל לא להתיר.
והטעם שלא חוששים לאיסור דבוק כתב הפרישה (שם) 'שעצם זה אינו נוח לבלוע אף ע"פ שהוא דבוק אינו נבלע בתוכו יותר מבשאר חתיכות שבקדרה'. וכעין הלב שהוא שיע ולא נאסר מהדם54.
והרמ"א פסק לכתחילה כהגעש"ד 'ויש מחמירים שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתרוגם לא עם האיסור לבטלורק עצמות ההיתר מצטרפין להיתר ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין ומתירין לצרך גם עצמות האיסור להיתר, כי כן עיקר'.
והגם שסובר הרמ"א (צח, ה) לגבי כלי חרס שנעשה נבלה, אין הוא סובר שעצמות האיסור יעשו נבלה ויצטרפו לאיסור כיון שכלי עצם נתנים להגעלה ואינם כחרס. (ש"ך ג ע"פ הב"ח).
אמנם הש"ך פסק כר"ן וכתב שכן דעת הרא"ה לחלק בין עצמות האיסור הרכות שמצטרפות לאיסור לבין עצמות יבשים וקליפות שמצטרפין להיתר. ולהלכה כתב בשפ"ד להחמיר א.בעצם רכה ב.באינו מינו ג.ובאין הפס"מ וכשנפלה למינה אפשר לצדד אף לצרף להיתר.
האם גוף הקדרה מצטרף לבטל את האיסור או ההיתר
בגמ' (חולין צז, ב) 'אמר רבי חנינא: כשהן משערין, משערין ברוטב, ובקיפה, ובחתיכות, ובקדרה; איכא דאמרי: בקדרה עצמה, ואיכא דאמרי: במאי דבלעה קדרה'.
רש"י('במאי דבלעה') כתב להחמיר כשני הלישנות. ולכן לא מצרפים גוף הקדרה בגלל לישנא בתרא שמחמירה בזה וגם לא מצרפים הבלוע בקדרה כיון שגם בו יש צד להחמיר כיון שהקדרה בלעה גם מהאיסור.
רמב"ם(מאכלות טו, כד) פסק כלישנא בתרא לשער במה שבלעה קדירה. וכן כתב הרשב"א בשם מקצת מפרשים ולשיטה זו מוסברת לישנא קמא לחומרא שמשערים רק מה שבתוך הקדרה כלומר רוטב וחתיכות ולישנא בתרא מקלה בבלוע ואין מי שמקל בגוף.
רשב"א הכריע להקל במין במינו לצרף את הבלוע בקדרה אבל במין באינו מינו החמיר שלא לצרף את הבלוע.
ונמצא לסיכום שלגבי הבלוע בקדרה נחלקו הראשונים (וראה להלן סעיף ד). אבל לגבי גוף הקדרה הסכימו שאינה מצטרפת לשיעור.
וכן פסק השו"ע 'וגוף הקדירה אינה מצטרפת, לא עם האיסור ולא עם ההיתר'.
ובטעם הדבר שאין גוף הכלי מצטרף כתבו האחרונים:
- פרישה (ב) בקדרה ישנה אין מצטרפת כיון שכבר שבעה מלבלוע ובקדרה חדשה לא חלקו רבנן.
- פרי תואר (הובא במשב"ז א) כיון שלא טבולה בתוך הרוטב אלא פוגשת אותו רק בצד אחד אין מתחלק בה בשווה שתצטרף. משאם כן בעצמות שטבולים ברוטב מצטרפים ואכן אם יהיו חתיכות חרס טבולות ברוטב יצטרפו לבטל את האיסור55.
- ↩
הוסבר לעיל צח, א בסוף הסעיף
- ↩
והפר"ח (א) העלה לפסוק כמותו
- ↩
לגבי אכילת עצמות האיסור כתב ברמב"ם (מאכלות ד, יח) שאע"פ שפטור אסור לאכלם. ונראה שאיסורו מדרבנן. אמנם בשו"ת אחיעזר (ג, לג) העמיד את דברי הרמב"ם בעצמות רכות 'אבל בעצמות הקשים והיבשים בודאי גם איסורא ליכא' ועוד הביא ראיה מהיתר אכילת דבש עם רגלי הדבורים (תוספות ע"ז סט, א 'ההוא') שכתבו 'רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים... ולענין אכילה שפיר דמי'. ויש שדחו שההיתר הוא רק בדבש כיון שלא שייך אחשבינהו (משנת ר' אהרן קטלר א, יז. יז) וראה בכה"ח (ב) שהביא דעות בדבר וכתב שדעת הטור והשו"ע להתיר גם בעצמות הרכות שמצטרפות להיתר.
- ↩
כמובא בדרכ"מ (עב, ח)
- ↩
ונראה שתהיה נפק"מ לשיטה זו לצרף כף הטבולה בקדרה להיתר ולמרות שאין לה לחלוחית משל עצמה ויהיה שלא כט"ז (א) שהסביר קולת צירוף עצמות בקיומה של לחלוחית.