התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: שתי קדרות ושתי חתיכות
הרב ירון אליה
סעיף א: שתי קדרות ושתי חתיכות
באלו מקרים ניתו לתלות להקל כשיש ספק איזו חתיכה נפלה או לאיזו קדירה היא נפלה.
בגמ' בפסחים (מד, א) מובאת תוספתא (תרומות ח, יח) 'שתי קדירות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהן שתי מדוכות, אחת של חולין ואחת של תרומה. ונפלו אלו לתוך אלו מותרין. שאני אומר: תרומה לתוך התרומה נפלה, וחולין לתוך חולין נפלו'
ובמשנה תרומות (ז, ה) 'שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה'
ועוד בתוספתא (ח, יז) ועוד שם 'היו לפניו שתי מדוכות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניו קדרה אחת של חולין נתן מאחת מהן ואין ידוע מאי זה מהן נתן הריני או' מתוך של חולין נתן'.
מכאן כתב הרשב"א (תוה"א ד, ב. כב, א) להתיר בכמה דוגמאות מצד תליה:
- חתיכת איסור וחתיכת היתר ולפניהם קדירת איסור וקדירת היתר. (כתוספתא פרק ו)
- חתיכת איסור וחתיכת היתר ולפניהם קדירת היתר. (תוספא פרק ח)
- חתיכת איסור ולפניה קדירת איסור וקדירת היתר. (כמשנה)
וכתב הרשב"א שבכל המקרים האלו אם הספק הוא מדרבנן כלומר שהאיסור דרבנן או שהספק הוא בשיעור דרבנן באיסור תורה417(כלומר יש בקדירת ההיתר רוב במינו ושישים באינו מינו כנגד האיסור). תולים להקל שהחתיכות נפלו באופן שאינן אוסרים.
השו"ע כתב את שלשת האפשרויות:
- אפשרות א: 'שתי קדרות אחת של היתר ואחת של איסור, ולפניו שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור; אם החתיכה היא מאיסור דרבנן, כגון שומנו של גיד או גבינת נכרי418. ש"ך ב, ונפלו אלו לתוך אלו, מותרים, שאנו תולים לומר האיסור נפל לתוך האיסור וההיתר לתוך של היתר. ואפילו אם ההיתר שבקדרה אינה רבה על שלפניה'.
- אפשרות ב: 'וכן הדין אם לא היה כאן אלא קדירה אחת של בשר שחוטה, ונפל בה אחת מאלו השתי החתיכות, ואין ידוע איזו היא, אנו תולין דשל היתר נפלה, אפילו אין ההיתר רבה על האיסור'.
- אפשרות ג: 'או אם לא היה כאן אלא חתיכה אחת מאיסור דרבנן, ויש שתי קדירות, אחת של היתר ואחת של איסור, ואין ידוע לאיזו נפלה, גם בזו תולין להקל'.
המחשת הדינים
המושחרים מייצגים את האיסור.
א | ||
|---|---|---|
ב | ||
ג |
איסור חשוב
הנמוק"י (יבמות כו, א) כתב להקל בחשוב 'ומכאן אתה דן לשתי קדרות אחת של שחוטה ואחת של נבלה ולפניהם חתיכה של נבלה וחתיכה של שחוטה ונפלה זו לזו ואין ידוע לאי זו מהן נפלה דתלינן לקולא כיון דאיכא רבייה ואפי' בחתיכה חשובה דאפילו בדבר שבמנין מדאורייתא חד בתרי בטיל' וכן כתב הפר"ח (ב) והסביר שבדין תורה אין חילוק בין חשוב לאינו חשוב. וכן כתב הפרישה (ד) לגבי דין ג. והש"ך (ה) לגבי דין ב. והסביר שסוף סוף יש כאן ספק דרבנן ולקולא.
איסור דרבנן שאסור במשהו
המשיך הנמוק"י (יבמות כו, א) וכתב שבאיסורי משהו לעולם צריך רוב אפילו באיסורי דרבנן. 'ואפשר דלענין איסורי משהו החמורים לא אמרינן שאני אומר אפי' באיסורי דרבנן בפחות מרבייה. ומיהו ברבייה אמרי' שאני אומר אפילו באיסורין של תורה'. והביא דבריו בדרכי משה (א) ובש"ך (ג).
דבר שיש לו מתירים
- הפמ"ג (שפ"ד א) דייק מדברי הש"ך שיסוד ההיתר כאן הוא מצד ספק דרבנן לקולא, שממילא לא שייך היתר זה בדבר שיש לו מתירין.
- בכרתי (ב) נראה לכאורה שמקל שכתב 'ועיין פלתי (ס"ק א') מה שכתבתי בזה, והעלתי דלענין דבר שיש לו מתירין יש מקום לדברי הנמוקי יוסף'. כלומר להצריך רוב ומשמע שבאיסור תורה והוא דבר שיש לו מתירין יועיל רוב לומר 'שאני אומר'. ובפמ"ג (שפ"ד ג) כתב עליו 'ולא הבינותי דבדבר שיש לו מתירין מה מהני רביה'. (וראה הערה419)
הדין כשנתערבו חתיכות האיסור וההיתר קודם שנפלו
לדעת הש"ך(ד) בדין ב' מוכרח לומר שקודם שנפלו לא היה תערובת החתיכות כיון שאחרת כיון שמדובר בתערובת חד בחד, הוחזק האיסור בכל אחת מהחתיכות ושוב אי אפשר לומר ספק דרבנו לקולא. וכשיטתו בקונטרס אות כא. ומודה הש"ך שבדין א' מותר גם כשנתערבו שהוא כדין ג' חתיכת איסור ושתי קדרות.
אמנם דעת הפר"ח(ג) שאפילו אם נתערבו החתיכות ונתחזק האיסור בשניהם ניתן לתלות ולהקל שההיתר הוא שנפל לקדירה. כיון שמקלים בזה גם בנתחזק איסורא. וזה כשיטתו בקונטרס אות טו. ותמה על הש"ך כיצד מקל בדין א' שנתערבו שהרי 'על כרחך כיון שהשני חתיכות נתערבו מתחלה שניהם נעשו כגופו של איסור לדבריו ובקדרה של היתר על כרחך נפל גוף של איסור והיכי קשרינן לקדרה בלא ביטול?'
ודעת שער המלך(הובא בפת"ש א) שיש להחמיר בנתערבו דווקא בדין אבל אחד מהם אבל בדין שנפל אחד מהם לקדרה יש להקל גם בנתערבו.
קדרה שיש בה ספק איסור דרבנן
כתב בשו"ת שמן רוקח (הובא בפת"ש ב) שדין תליה שייך גם כאשר באחת הקדרות יש ספק איסור דרבנן שתולים בה לאיסור ומשאירים את קדירת ההיתר בחזקתה.
ומכאן כשהיו ג' קדרות של היתר ונםל איסור לאחד משניין שבהם נאסרו שניהם מספק כיון שאף אחת מהם לא היתה איסור לתלות בה (להלן סעיף ה) וממילא אם נופל כעת איסור לאחת משלשתם יש לתלות שנפלל באחת מהשתיים שכבר נאסרו והשלישית מותרת.
מה מדרג החומרא של המקרים המובאים בסעיף א ומה כוונת השו"ע במילים 'גם בזה' המובאים בדין ג'.
הרשב"א כשהביא את הדינים השונים כתב על דין ג' 'כל שכן' ומשמע שהוא הקל ביותר. אמנם השו"ע כשהביא את דין ג' השתמש במילים 'גם בזו תולין להקל' ומשמע שהוא חמור יותר ובכל זאת תולים להקל. בישוב הענין נחלקו האחרונים.
לדעת הש"ך והט"ז מקרה א' של שתי חתיכות ושתי קדירות הוא החמור ביותר כיון שצריך לומר פעמיים 'שאני אומר' בשביל להתיר וכיון שודאי נפלה גם חתיכת איסור לאחת הקדרות. ובודאי שנפלה משהו גם לקדירת ההיתר.
לגבי שני הדינים האחרים נחלקו הט"ז והש"ך:
לדעת הט"ז (ו) דין ב' (שתי חתיכות וקדירה אחת) חמור מדין ג' (שתי קדירות וחתיכה אחת) כיון שבדין ב' ודאי נפל משהו לקדירת ההיתר משא"כ בדין ג' שאפשר שלא נפל דבר. וממילא הדין השלישי הוא הקל ביותר ומה שכתה השו"ע 'גם בזו' רצונו לומר שגם בזו למרות קלותו מצריכים מחצה היתר לפחות ולא מקלים ברוב איסור.
ולדעת הש"ך(ו) דין ג' חמור יותר כיון שודאי נפל איסור וצריך לתלות שלא נפל לקדירת ההיתר. משא"כ בדין ב' שאפשר שלא נפל איסור כלל לשום מקום420. וכוונת השו"ע ש'גם בזה' מקלים למרות חומרתו מדין ב'. ודברי הרשב"א שכתב 'כל שכן' מתיחסים ליחס בין דין ג' לדין א' שאם התרת בא' כל שכן תתיר בג'.
אמנם לדעת הפרישה(ב) דין א' הוא הקל ביותר כיון שיש סברא לומר שתולים הקלקלה במקולקל. משא"כ בדין ב' שאין קדירת איסור. והדין הב' קל מהדין הג' בכך שאפשר לומר שהאיסור בכלל לא נפל משא"כ בדין השלישי שודאי נפל האיסור ויש לדון רק לאן. אמנם הט"ז העיר על הפרישה שהמילים 'כל שכן' הן מילות הרשב"א ולא מילות הב"י וממילא אי אפשר להסביר ברשב"א כהבנתו.
לנפק"מ במדרג זה ראה בסעיף ב.
- ↩
כלומר שלמרות שעיקרם מהתורה ונתגלגלו לדרבנן רק מצד השיעור עדיין מקלים בהם כדרבנן. ומכח זה הש"ך בכלל יט לעיל סייג את הכלל שדבר שעיקרו מהתורה אין מקלים בספקותיו שאינו כולל מציאות שיש שאלה אם יש כאן איסור בכלל. כנידון דידן.
- ↩
והגם שלש"ך גבינת נכרי היא דרבנן חמור שלא מקלים בספקותיו, כאן שיש ספק אם בכלל יש כאן איסור מקלים. כפי שכתב הש"ך בקונטרס הספקות באות יט.
- ↩
ואכן בפלתי באות א/ שאמור להיות מקור הדברים לא הזכיר כלל דשיל"מ רק הזכיר איסורי משהו. ואפשר שהוא טעות סופר בכרתי.
- ↩
על פי פמ"ג משבצות זהב א.