התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ה: הבלעה בצלי שמן
הרב ירון אליה
סעיף ה: הבלעה בצלי שמן
מה דין איסור והיתר שמנים שנגעו זה בזה בחום צלי
- ההוא - כחוש הוה. והסביר בזה ר"ת (תוספות 'ההוא כחוש') שני הסברים:
- 'ולכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע' – ובשיטה זו גם חלב של בהמה כחושה לא מפעפע. – וכ"כ הרשב"א והשו"ע
- 'ויש בו מעט חלב ובטל בששים' – ולפי זה כל חלב מפעפע. רק שבכחושה בטל במיעוטו – וכ"כ הרמב"ם.
- כוליא בחלבה הוה – ושריא. והסביר רש"י 'משום דמפסיק קרמא' וקרום זה מונע מן השומן להתפשט בחתיכה.
- כשאינו שמן בפועל
- או כשיש ששים כנגדו
- או שיש קרום שמונע ממנו להתפשט.
דעות הראשונים בשמן
הדין בצלי של איסור שמן
צלי קדרה
לשיטת הרמ"א שמחמירים גם בכחוש לאסור כולו באלו מקרים יהיה דין הכחוש חמור יותר
בושל ללא נטילה
כשלא ידוע מקום הנפילה
מה דעת הרמ"א בצלי כחוש ושמן ובאלו מקרים אינו מחמיר בכחוש ומה מנהג הספרדים בזה
- וכתב הש"ך (טז) והפר"ח (כב) שקולת הרמ"א בדבר שלא שייך בו שמנונית הוא דווקא באיסור דרבנן.
- אמנם ביד יהודה (קצר מד) כתב ואין פשטות הרמ"א כן אלא ס"ל לעיקר דבכחוש לגמרי אין להחמיר כלל אפי' בדאורייתא זולת בפסח דהוא במשהו נהגו להחמיר אבל כל היכא דבטל בס' אין צריך אלא נטילה בפת דהוא בודאי כחוש.
- איסור שלא שייך בו שמנונית והוא ודאי כחוש (לש"ך קה ג בדרבנן. וליד יהודה קצר מד גם בדאוריתא) .
- חָלב שבלוע בבשר לענין בליעה בחתיכה אחרת (ש"ך קה יז)
- כלי שבולע איסור במליחה בולע רק כדי קליפה212. (רמ"א צח ד. ובש"ך שם יד).
מנהג הספרדים
- בכה"ח(ס"ח) כתב בשם הזבחי צדק שכן הדין לספרדים שלא בקיאין להבחין בין כחוש לשמן וממילא לעולם אוסרים בכולו.
- אמנם בפרי תאר(י) כתב 'נראה דהאידנא לית אנן בקיאין בחֵלבלומר זה חלב כחוש ואין מפעפע ויש לאסור בכל מין חלב ושומן. אבל לגזור בכל מין איסור מחשש שמא יש בו פעפוע אינו נלע"ד ואפילו שייך בו שמנונית אי קא חזינן דלית ביה שמנונית אין לאסור כדעת מרן ואין לנו לגזור מדעתנו'.
האם בישול בקדרה ללא רוטב נחשב בישול שבטל בששים או צליה
מה הדין באיסור כחוש והיתר שמן בצליה
- שהשומן מהכשירה נבלע באסורה ונעשה נבלה ושוב חוזר ואוסר את הכשירה. ולפי הסבר זה לשיטת השו"ע שאין חנ"נ באיסורים (ראה לעיל צב, ד) ממילא רק כשהאיסור עצמו שמן יאסור בכולו.
- בגמ' בפסחים (עו, ב) מובא בשם רב 'בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש - אסור. מאי טעמא - מפטמי מהדדי'. כלומר הנבילה עצמה הופכת לשמינה מכח פיטום השחוטה. וכתב הב"י שאם זה נאמר בריחא (כשהם בתנור אחד ולא נוגעים זה בזה) כל שכן שהוא הדין בצלי.
- לדברי מהרא"י בהגש"ד (לה, ה) יסוד הפיטום קיים דווקא בריחא, אבל בצלי חוזר היסוד 'אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך' וממילא כאן בצלי כיון שהאיסור עצמו אינו שמן לא יהיה בכוחו לפעפע ולאסור. ובכל אופן כיון שיסודו מריחא בדיעבד יהיה מותר.
- ואפילו אם תרצה לומר שבצלי שייך ריחא, במליחה ודאי לא שייך ובכל זאת כתב הטור יסוד הפעפוע גם במליחה שכתב 'איסור מליח וההיתר תפל והוא (לכאורה ההיתר) שמן מפעפע בכולה ואוסר כולו'.
- הטור עצמו (כאן וסימן סט) כתב לגבי חתיכה שנפלה בציר שאין החלק שמחוץ לציר נאסר כיון שאין האיסור מפעפע למעלה ואפילו יש שומן בתוך הציר.
- ↩
משמע שסובר שהמציאות שם שהרוטב שמן ויש שישים כנגדו ועדיין צריך נטילה. והרא"ה כתב עליו בבדק הבית שרוטב אינו דבר המפעפע ולכן צריך נטילת מקום.
- ↩
אלא ששם כתבו 'קליפה' וכן היה דעת ר' ברוך שם בתחילה אך חזר בו שלא יהיה חמור צלי מבישול.
- ↩
ומה שכתב הרשב"א חם לתוך חם לומר שאפילו בזה לא אומרים שנימוח והתפשט.
- ↩
נראה שממה שכתב ש'אצלו' מפעפע הבין הב"י בדעת הראבי"ה שאם החלב דבוק בחתיכה מודה הראבי"ה שיועיל שישים לבטלו גם במליחה ורק במעבר לחתיכה אחרת אינו מועיל.
- ↩
הבית יוסף לא הביא את דברי ראבי"ה אלו לענין צליה אלא לענין מליחה בלבד להלן וגם הסביר שם (ע"פ מרדכי תדש"מ) 'אפילו חלב הרבה במליחה הוי כמו חלב מעט בצלייה' אמנם בדברי ראבי"ה בהדיא יש הקבלה בין צליה למליחה וכן בדברי שערי דורא בהדיא מעמיד את דברי הגמ' לגבי גדי שמן שנצלה כשיטתו במליחה. ואם היה סובר שיש לחלק ביניהם לא היה צריך להדחק להעמיד את הגמ' שם אחרת משאר ראשונים.
- ↩
ולכאורה 'אפשר לסוחטו אסור' ואיך הופך למותר כשיש שישים? ונראה שפעפוע בתוך חתיכה קיים בכל אופן ולפי זה צריך שישים בחתיכה עצמה כנגד הנטילה ולא די בשישים בקדירה. אמנם ממה שכתב המשב"ז להוסיף מוכח שכל הקדירה מבטלת את הנטילה. ואפשר שצריך רוב בחתיכה שזה מצוי ובזה יצאנו במין במינו מחשש דאוריתא. ומכאן שהוא דרבנן מועיל ביטול בשאר קדירה והוא כדעת השו"ע והרמב"ם בסימן צט סעיף ו'. וצל"ע שאין כן דעת הרמ"א שם.
- ↩
וגם בשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח כתב (חוות דעת קה י, סט נו) וכן משמע מהרמ"א (סט, טז) שכלי שמלחו בו ובלע דם והשתמשו בו צריך שישים כנגד הקליפה שלו ושם שהה שיעור רתיחה.
ובש"ך יג כתב בשם תורת חטאת שבכבישה בולע כולו וכוונתו שנכבש מעל"ע.
- ↩
ומה שנאלץ לחילוק זה הוא בגלל שלהלן הטור לכאורה סותר את עצמו שכתב להקל 'אפילו החתיכה של היתר שמינה ושומן שבה מפעפע לפי שאין השומן שבה מוליך עמו האיסור אלא למקום שהאיסור יכול לילך בטבעו'. וזו קושיית הב"י על הטור. ולכאורה ניתן ליישב בפשיטות שהטור מחלק בין איסור בלוע לאיסור בעין. שלאיסור בעין שיש בכוחו לפעפע בכחוש כדי נטילה יועיל פיטום מהכשרה שיפעפע בכולו משא"כ לאיסור בלוע בהיתר שאין בכוחו בכחוש לאסור כלל גם לא יועיל פיטום מהכשירה לפעפע ולאסור. ושוב ראיתי שציטט ישוב זה בט"ז אלא שלא קבלו שרצה לדמות גבול החתיכה לגבול הנטילה ולענ"ד אינו דומה. ושוב ראיתי שהש"ך (יט) תירץ כחילוק זה ואתי שפיר.
- ↩
ובשפ"ד (יד) כתב בשיטת המקלים ליישב 'איסור מועט כמו רוטב נבילה כחוש ומעט שומן של גיד שנמחה ונפל על היתר שמן כיון דלא היה מפוטם מעיקרא אין בו כח להתבלע כ"א כ"ק או נטילה' ורעק"א העיר עליו שמישוב הש"ך (צב, ג) לענין פעפוע טיפת חלב בחתיכה כולה, שישב שהחתיכה היא השמינה משמע שיש פיטום גם במעט כחוש על שמן.