התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: פליטת דברים מאוסים וחנ"נ בכלים
הרב ירון אליה
סעיף ב: פליטת דברים מאוסים וחנ"נ בכלים
האם פליטת זבוב אוסרת תבשיל או כף בטעמו. ומה יהיה דינם בשיכר וחומץ. וכשנימוח.
טעם פליטת דברים המאוסין
- בהגהות שע"ד (א"ו ליקוטים) הביא בשם מהר"י טרושין שזבוב שנתן טעם בכלי ראשון אוסר בשישים ורק אם נתן בכלי שני יש להקל בצירוף הספק שכלי שני אינו מבשל.
- ולכן אם הוציא זבוב עם כף מכלי ראשון צריך להקפיד שלא יחזיר הכף לקדרה כיון שתאסור שם בשישים כנגד הכף. ובשם הרי"ח בו ר' יחיאל הוסיף שגם הכף מצטרפת לשיעור ההיתר. וכן הביא ר' ירוחם (טו, ה) בשם תשובת הרא"ש שהכף צריך הגעלה. ובשיטה זו עומדים גם או"ה (כז) , יש"ש (חולין ז, מט).
- הרשב"א בתשובה (א, קא) כתב לגבי יתוש שפשוט שאינו אוסרת משום פליטתו 'כל דבר הנמאס ושבדילין ממנו אנשים אינו אוסר בטעמו שהרי הוא נותן טעם לפגם'.
- ומהר"ם פדואה (עט) כתב שלמעשה כיון שכבר מצינו שאפילו עכבר משביח בחומץ ממילא לא ניתן לומר שאנו בקיאים מה משביח ומה פוגם לכן לא מורים להקל בזה. אך סיים שאם יש מורה שמקל בזה יש לו על מה לסמוך.
וכתבו השו"ע והרמ"א כרשב"א 'זבוב, וכיוצא בו מדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם, שנמצא בתבשיל, זורקן, והתבשיל מותר, שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת' . הגה: וכן המנהג פשוט. אף על גב דיש מחמירין, דברי המקילין עיקר.. ואין לשנות המנהג. וכו כתבו הט"ז(קד, ו)והפר"ח.
והש"ך(ז) צידד כדעת המחמירים שזבוב אוסר גם בטעמו. אם לא בהפסד מרובה או שעת דחק.
וסיכם הפרי מגדים (שפ"ד ז) שמנהג העולם להקל. והמחמיר תע"ב.
אמנם בשיכר וחומץ מוסכם לאסור לכו"ע (שך שם).
לגבי איסור מאוס שנימוח
- כתב הרשב"א (תוה"א ד, א. כ, ב) שדבר המאוס אינו אוסר כשנימוח אם יש רוב כנגדו. ולא צריך שישים כיון שבדבר הפוגמו לא שייך נתינת טעם. וכ"כ הרוקח (תסא) שזבוב אין לו טעם.
- ובארחות חיים ובאו"ה (כז, א) כתב שגם בזבוב שנימוח צריך שישים ולא די ברוב.
וראה בהרחבה בסימן קד סעיף ג השיטות בזה. והשו"ע פסק שם להקל כרשב"א והש"ך כתב להחמיר אם לא בהפסד מרובה.
האם יש לחוש לחנ"נ בכלים חדשים מחרס או מתכת ומה דין כלים ישנים.
ראה בדברי מהר"י טרושין לעיל שהצריך לשער כנגד כל הכף. ובשערי דורא כתב שאפשר שכוונת המחמירים בזה היא מצד שיש בכף גם רוטב שנאסר כולו ולא מצד שהכף עצמה נעשה נבלה.
והטור לאחר שהביא את השיטות סיכם 'ונראה שאין לחוש כיון שידוע כמה הוא האיסור הבלוע בכף אין צריך ס' כנגד כל הכף אלא כנגד הזבוב הבלוע בה'. והסביר הב"י שמדובר בכף חדשה 270
ובתורת חטאת (נא, ב) סיכם שכיון שחנ"נ בשאר איסורים הוא חומרא ועוד שלא ברור שהזבוב נותן טעם 'נראה לי דאין להחמיר לשער רק נגד הזבוב והמרק שבתוכו אם הכף חדש ואינו כלי חרס'.
וכן כתב הרמ"א בהג"ה 'ואם לקח עם הכף דג טמא מן הקדרה, או שאר דבר שאינו פוגם, אסור להחזיר הכף לקדרה. ואם החזיר, צריך ס' מן הקדרה נגד האיסור, ולא נגד כל הכף. (ד"ע דלא אמרינן גבי כלי חתיכה נעשית נבלה). אבל אם היה מעט מן התבשיל עם האיסור בכף והוחזר לקדירה, צריך ס' גם נגד מעט התבשיל, דהרי נעשה (מעט התבשיל) נבילה בכף.
ובכל אופן לא משערים בכלי עצמו שישים לבטל האיסור לומר שנותר בהיתרו ונחזיר לקדרה (פר"ח ד) .
מדוע דין הכף ככלי ראשון
הש"ך (ז) הסביר שדין הכף ככלי ראשון כדין מצקת271
ובפלתי (ב) התקשה במה הכף שונה מכל גוש שקימ"ל שדינו ככלי שני. והסביר שגם גוש נחשב כלי ראשון עד שמניחים אותו272 'אבל כף הנ"ל שהוציאו מכלי ראשון ועדיין בידו ולא הכניסו כלל לכלי שני, עדיין חום כלי ראשון עליו, כי לא נתקרר בשום דבר, ולכך יש לו חום כלי ראשון, ואתי שפיר. ואם כן ה"ה דבר גוש שהוציאו מתבשיל וטרם שהושם בכלי שני נפל עליו דבר איסור, בולע בחום כלי ראשון, דהא לא נצטנן עדיין בכלי שני'.
אמנם בכלי חרס דעת הרמ"א שנעשה נבלה כמובא בתורת חטאת (נא, ב) ובהג"ה (צח, ה) 'דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים'.
כלי ישן ותוספת איסור הנבלע בכף
כלי ישן (כלומר שהשתמשו בו כבר פעם) כתב בתורת חטאת (נא, ב) להחמיר כלומר שהבלוע בתוכו נעשה נבלה.
והקשה הש"ך(ו) מדוע לא נשער גם כנגד הכף מצד שלא ידענו כמה בלע. ותירץ היד יהודה (קצר טו) שכיון שראינו כמה היה בכף בהוצאה מהקדרה 'מכל מקום א"א להיות יותר ממה שאנו רואין שבא להכף דאז מקבל הטעם ממנו אבל אין חשש ליותר'.
והפמ"ג (שפ"ד ה) הוסיף 'ויותר קשה אפי' לא היה מעט תבשיל בכף כיון דתחב הכף לקדירה נעשה ישן'273 כלומר שבלע שם מהרוטב ויש לחשוש עכשיו שנעשה נבלה בהוצאה. ותירץ שמדובר 'שנטל האיסור בכף מלמעלה ולא נגע ברוטב'.
וערוה"ש (טו) כתב 'י"ל דבזה לא ראו להחמיר כל כך באיסור בלוע' אמנם לא הסביר מדוע.
אמנם היד יהודה(ארוך ח) כתב שלמעשה הרמ"א מקל גם בכלי ישן ולא כפי שמשמע בתורת חטאת כיון שכאן שיש ספק נוסף שמא דין הכף ככלי שני שהרי בליעת האיסור נעשתה רק מחוץ לקדרה, ובמציאות כזו גם הרמ"א לא יחמיר בחנ"נ בבלוע בכלים בשאר איסורים.
סימן קח - שלא לאפות היתר ואיסור בתנור א'
- ↩
וראה בסימן צח (סעיף ה) שיטות הראשונים בדין חנ"נ בבלוע בכלים וכתב הב"י שם שהטור סובר כרשב"א שיש חנ"נ בבלוע. אלא שכאן הסביר הב"י שמדובר בכף חדשה.
- ↩
ראה בדברינו לסימן צב סעיף ט שאלה 32 שיטות שונות בדין זה.
- ↩
ואכן כך משמע מדברי הרמ"א (קה, ג) 'בחום כלי ראשון, כגון מיד שהסירו מן האש מניחו עם ההיתר' שמודה שיש פרק זמן שגוש נחשב כלי ראשון גם למקלים.
- ↩
ובחוו"ד ז הבין כך את קושיית הש"ך עצמו