ולכאורה אפשר היה לומר שגם הרא"ש יסכים להקל בקליפה בדרבנן כיון שגם הוא הצריך נטילה רק מספק. אמנם ממה שהשו"ע להלן כתב לאסור כדי נטילה גם בגידין משמע שסבור בדעת הרא"ש שגם בדרבנן צריך נטילה.

יש לשים לב לדבריו שאפילו החלב אינו נחשב שמן בבהמה כחושה. אמנם הרמב"ם (טו, לב) כתב 'אם היה כחוש ולא היה בו חלב כליות ולא חלב קרב אלא מעט כאחד מששים קולף ואוכל עד שמגיע לחלב' ונראה שסובר שאפילו בכחוש החלב שלו מפעפע בכולו. ודין זה תלוי בתשובות לקושיית הגמ' מכנישתא דמעון שלתירוץ ראשון 'ההוא כחוש היה' ממילא גם החלב כחוש. וכן הסביר ר"ת בהסבר ראשון 'וחלב כחוש לא מפעפע' (תוספות צז, א 'כחוש'. ועוד כתב שמיעוט החֵלב השמן בטל בשישים) ותירוץ שני 'כוליה בחלבא הוה' ההיתר הוא מצד הקרום שמבדיל אבל החלב עצמו לעולם שמן.

וסיים שבקרומות יש להסתפק אן איסורם מהתורה ולכן היה נראה שלרשב"א יש להחמיר בהם אמנם במכל מקום שהביא את דבריו לא חילק.

והביא הב"י שכן כתב בהדיא המכל מקום (מאכלות ז, כ) שכתב שהרמב"ם והרשב"א חולקין בזה. אמנם לכאורה הרמב"ם בסיום דבריו הסביר 'שאין בגידים בנותן טעם כדי לשער בהן' ומשמע שאם האיסור היה נותן טעם היה צריך קליפה. וצל"ע.

כן משמע בשיטתם מכך שתלו בדין תתאה גבר וכן הסביר הפרי מגדים (משב"ז, ז 'אמנם היש"ש') בשיטתו.

אמנם לשון התורת חטאת שם 'לדעת הרמב"ם אפילו קליפה לא בעינן ודעת הרשב"א דבעי קליפה אבל כדי נטילה לא בעינן... וטוב לקלוף ולהחמיר' וקצת קשה להגיד שיצטרך כדי נטילה אחרי שלא הביא אף דעה שסוברת כך.

אמנם התקשו שלא משמע כן מהרשב"א. ומשו"ע קה, ז. כלומר ששם כתוב שאיסור שמן הבלוע בהיתר מפעפע הלאה לאסור ולפי זה אם החלב היה שמן היה צריך להמשיך לפעפע אף בלא רוטב ולאסור את שאר החתיכות שבקדירה. ומזה ששאר החתיכות לא נאסרות מוכח שחלב אינו שמן.