והביא הרש"ל דוגמא לזה שכף שבלועה מבשר שהכניסו לאורז שבלוע מחלב שניהם נאסרים, כלומר יש באורז כח להפליט הבלוע מן הכף ולהבליע אותה בעצמו ולהאסר. ובכלי שני לשיטתו רק אם עצמות האיסור נופל לכלי שני אוסר את הנוזל.

אמנם בסימן שיח (אות כד) כתב שיש בישול בגוש ואפילו כשאין סכין. ואפשר שדין בשר בחלב קל יותר שמהתורה רק 'דרך בישול' ממש אסור ולכן שם צריך גם דוחקא דסכינא לאסור.

וביד יהודה (ארוך יד) כתב שאין ראיה מוכרחת מהר"ן כאן אמנם ניתן להוכיח מהר"ן בפסחים (ח, א) 'דשם כתב מבואר דגם בבשר אם הוא בכ"ש דין כ"ש ממש יש לו, ואם חתך בסכין לולא הדוחקא היה די לו בהגעלה בכ"ש'

ובספר מעדני השלחן כתב באופן קצת שונה שמיד בזמן ההנחה דינו ככלי ראשון וקצת אחר כך דינו ככלי שני ואם הניחו אותם יחד דינם עדיין ככלי ראשון.

למרות שבמליחה טהוא מליח וטמא טפל מותר כתב הרש"ל (יש"ש חולין ח, ע) 'אכן אם ההיתר הוא חם, והאיסור קר, שמונחים זה אצל זה, לא סמכתי אסברתי, לדמות לטהור מליח ולטמא תפל, להתיר אפי' בלא קליפה, אלא מחמיר אני כדברי הרשב"א'.

הט"ז בהעתקתו את האו"ה כתב 'וצונן צריך קליפה' אמנם אין זה דברי האו"ה אלא שניהם צריכים קליפה וכן מוכח מעליון ותחתון שההיתר צריך קליפה בין כשהוא החם ולמעלה ובין שהוא הצונן ולמטה. וכ"כ הפמ"ג על דברי הט"ז 'ומ"ש הט"ז דצונן צריך קליפה לאו דווקא אלא שניהם צריכין קליפה'. ואפשר שהט"ז נמשך אחרי העיקרון של הרש"ל בסוף דבריו. אמנם קצת קשה שגם הרש"ל לא סמך על זה להקל כמובא לעיל.

אפשר שכוונתו למה שכתב הרש"ל בתשובה סימן סב שעירוי על כלי מפליט כדי קליפה. אמנם אפשר שדברי הרש"ל כאן הם דווקא בגוש ואילו שם דיבר בפירוש בנוזל.

וטעם זה נמצא גם בדברי רע"ב במשנה במכשירין שם. אמנם לענין איסור והיתר צריך שההבל העולה יהיה יד סולדת במגעו בשומן הכשר כמובא ברמ"א בסימן צב סעיף ח.

ודעת החוו"ד (ביאורים יב) שמשקה אינו חיבור לענין או"ה בכל אופן. ולכן לעולם לא יאסר אלא חלק המשקה שנגע באיסור.