אמנם בסכין אין הדין כן. שפ"ד מה. ומקורו ברש"י (חולין קיב, א 'קישות') שכתב 'דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל לסכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר'. וכ"כ הש"ך (צד, כט).

ועוד הוסיף שחשש למרדכי שהתיר רק בדיעבד. אמנם המרדכי הביא את ענין המלח רק לאחר שכתב שיש להחמיר לכתחילה בדפוסי גויים ונראה בדעתו שהחומרא דווקא בלח ומכאן שאלת הט"ז שאין מי שחולק במלח. ונראה שהש"ך למד מטעמו של המרדכי 'דמלח אינו מפליט מה שבלוע בכלי' שיסוד ההיתר זהה וממילא גם החשש לכתחילה.