סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות

סעיף יג: מלח הנתון בקערת איסור

הרב ירון אליה

הרב ירון אליה

סעיף יג: מלח הנתון בקערת איסור

ראה בסעיף הקודם שהמרדכי אסר לכתחילה עשיית גבינות בדפוסי הגויים אמנם לגבי שימוש בהם להנחת מלח גם הוא כתב שרגילות לעשות. וכ"כ בארחות חיים (מאכלות אסורות סא) 'כתב הר' אהרן הלוי ז"ל כלים של גוים שהודחו יפה מותרין ליתן בה תבלין וכן בצל וכיוצא בו חריף שאינו מוציא דבר קשה יבש ביבש עכ"ל'. וכוונתו שתבלין זה מותר אחר כך לכל שימוש.
וכן כתב השו"ע 'מלח או תבלין שהם בקערה של בשר, מותר ליתנם בחלב'.
והוסיף הרמ"א 'וה"ה אם היו בכלי איסור (כלומר שאין לומר שהיתר השו"ע הוא מצד נ"ט בר נ"ט. ש"ך מג. אלא הטעם), דמאחר שהם יבשים אינן בולעים מן הכלי, רק שהכלי הוא נקי ואין איסור דבוק בו (וסתם כלי הוא נקי ש"ך מה248.
וסיים הרמ"א 'והמחמיר לכתחלה, תבא עליו ברכה'. והט"ז(צה, יח) תמה על הרמ"א וכתב 'דמ"ש ומעשים בכל יום ע"כ מביא מאנשים חשובים לומדים וכי הם בכלל המוציאים עצמם מכלל הברכה אלא ברור דמ"ש המחמיר תע"ב קאי אדפוסי עובדי כוכבים שמצינו בהם חומרות בקצת פוסקים אבל בזה המלח אין שום סברא לאסור'. ובנקה"כ (שם) כתב עליו 'לא קשה מידי, דמעשים בכל יום כן, והוא היתר גמור. מכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה... דחיישינן שמא אינו נקי'.249
ונמצא לסיכום דבר יבש כתבלין מותר לתת אף לכתחילה בכלי איסור כיון שביבש לא שייך העברת טעם מכלים. ודבר לח מותר לשימוש רק בדיעבד כיון שאין מליחה לכלים להפליט.

  1. אמנם בסכין אין הדין כן. שפ"ד מה. ומקורו ברש"י (חולין קיב, א 'קישות') שכתב 'דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל לסכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר'. וכ"כ הש"ך (צד, כט).

  2. ועוד הוסיף שחשש למרדכי שהתיר רק בדיעבד. אמנם המרדכי הביא את ענין המלח רק לאחר שכתב שיש להחמיר לכתחילה בדפוסי גויים ונראה בדעתו שהחומרא דווקא בלח ומכאן שאלת הט"ז שאין מי שחולק במלח. ונראה שהש"ך למד מטעמו של המרדכי 'דמלח אינו מפליט מה שבלוע בכלי' שיסוד ההיתר זהה וממילא גם החשש לכתחילה.

עמוד הקודםעמוד הבא