התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
המשך סעיף ו: דין חוזר וניעור
הרב ירון אליה
המשך סעיף ו: דין חוזר וניעור
באלו תנאים איסור שנתבטל בהיתר חוזר לאיסורו
בשנה ובגמ' מצאנו מספר מקורות סותרים לשאלה האם איסור שמתבטל בהיתר חוזר לאיסורו כאשר מצטרף איתו איסור נוסף שאין בהיתר כדי לבטל שניהם יחד.
במשנה בתרומות (ה, ח) 'סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה' לדעת חכמים ור"ש מתיר. נמצא לכאורה שלחכמים יש דין חוזר וניעור.
אמנם במשנה בערלה (ב, ג) 'הערלה מעלה את הערלה' ומשמע שחתיכה שניה של ערלה שנופלת לתערובת אינה מעוררת את החיתיכה הראשונה לאסור יחד את התערובת.
בגמ' בעבודה זרה (עג, א) נחלקו האמוראים בדעת ר' יוחנן באופן הביטול של יין נסך שנופל לבור של יין היתר:
- לדעת רב דימי– המערה יין נסך לתוך בור של יין היתר אפילו כל היום כולו לא אוסר, והגם שכמות האיסור גדולה מכמות ההיתר כיון שהאיסור הראשון כבר בטל. ונמצא לשיטתו שאין דין חוזר וניעור. וכן דעת ר' יצחק בר יוסף אלא שסובר שאם מערה בעמוד גדול נחשב שכל החבית נופלת בבת אחת ממילא אינה בטלה כלל. (ורב דימי מודה בגיגית שנחשבת בבת אחת אבל לא בחבית. תוספות)
- אמנם לדעת רבין ורב שמואל בר יהודה שם דברי ר' יוחנן שיש מים בתערובת שיש בהם שיעור לבטל את יין הנסך. ורק מחדש ר' יוחנן שגם יין ההיתר שבבור לא נאסר. וממילא מוכח בשיטתם שיש דין חוזר וניעור באיסורים.
וכתב רש"י שאין הלכה כרב דימי כיון שרבים חלקו עליו. וכן התוספות ('רואין') כתבו שהלכה כרבין שהוא בר סמכא. וממילא סוברים שהאיסור שבטל חוזר וניעור ואסור בתערובת כשמצטרף לה איסור נוסף.
ונחלקו הראשונים בדין חוזר וניעור באיסורים:
- הראב"ד(ע"ז עג, א) כתב שאמנם אין הלכה כרב דימי ביין ליין אלא כסתם משנה (עב, א) שאם יש בו עכבת יין אסור. אבל הלכה כמותו ביין למים וכן בכל איסור שנימוחו בקדרה כגון חֵלב ודם וכל כיוצא בהן שאומרים בהם דין חוזר וניעור.
- הרא"ש(חולין ז, לז) כתב 'אלא ודאי אמרה תורה אחרי רבים להטות ונעשה המיעוט כרוב ולא נשאר בו שום איסור ומותר לאוכלם כאחד ולבשלם בקדירה. אלא אחר שריבה עליו מינו ניעור והוה ליה כאלו הוכר ואין כאן עוד ביטול וחזר להיות אסור מכאן ולהבא. ומשמע שהרא"ש סובר כך אפילו באיסורים שהם יותר משישים ואין בהם נתינת טעם כערלה וכלאיים שהן במאתיים (פר"ח כא).
- הרמב"ן (עז עג, א)כתב 'דמכיון שיש בו בסוף נותן טעם חזר איסור וניעור דטעמא לא בטיל ואפילו במין במינו' נמצא שלרמב"ן אומרים דין חוזר וניעור לשיעור שישים אבל לא לאיסורים ששיעורם ביותר כגון ערלה וכלאיים.
- באו"ה (כד, י) כתב בשם הא"ז ור' יואל שביבש לא שייך דין חוזר וניעור כשהיתה ידיעה בין הנפילות אלא רק במציאות של תערובת לח 'שיש מיהא עתה בכל ההיתר טעמא דאיסורא' יש לאסור. וכן מחמירים דוקא שגוף האיסור עדיין בתוכו אבל לא שנתערב בו טעם בעלמא.
הרמ"א פסק כרא"ש 'איסור שנתבטל, כגון שהיה ס' כנגדו, ונתוסף בו אח"כ מן האיסור הראשון(כי אם הוא מין איסור אחר מצטרפים לבטל זה את זה כדלעיל צח, ט), חוזר וניעור ונאסר, ל"ש מין במינו ל"ש מין בשאינו מינו, לא שנא יבש ל"ש לח, לא שנא נודע בינתים או לא נודע בינתים'.
והחילוק מכף שהקלנו בה בידיעה (לעיל צד, ב) הוא שבכף לא נתווסף איסור נוסף רק שחששו שלא כל האיסור יצא. ועוד ששם מדובר באיסור בלוע שיש הסוברים שלא נעשה נבלה וכאן באיסור בעין (ט"ז יד ומשב"ז)
במינו ביבש מפשט דברי הרמ"א משמע שגם במינו וביבש שאין חשש נתינת טעם מחמירים שחוזר וניעור. אמנם הש"ך (כא) הוכיח שעיקר החומרא היא מצד חשש נתינת טעם ולכן מהדין היה להקל בזה אמנם סיים להקל רק בהפסד מרובה מחשש לדעת הרמ"א. והגר"א (טו) סובר שבכל איסורי דרבנן לא אומרים חוזר וניעור.
באינו מינו ביבש לדעת הא"ז ור' יואל ואו"ה הארוך יש להקל שאינו חוזר וניעור שכיון שיבש לא נותן טעם. וכן דעת הגר"א שמקל באיסורי דרבנן. אמנם הש"ך (כא) סובר שכיון שיסוד החשש במין באינו מינו ביבש 'שמא יבשלו' שייכת גם, כאן ממילא יש להחמיר.
במינו בלח – דעת הרמ"אפשוטה להחמיר וכן דעת הש"ך אמנם הגר"א והפר"ח סובר שבמינו אפילו בלח יש להתיר בידיעה כיון שכל שנודע אין חוזר וניעור (שפ"ד כא)
באינו מינו באיסור דרבנן – כתב הפמ"ג שנראה לו שיש להחמירכיון שכל שטעמו נרגש לא תועיל ידיעה (שפ"ד כא).
בכה"ח (ע) הביא להקת אחרונים להחמיר כרמ"א ביו במינו בין באינו מינו בין יבש בין לח.
עמוד הקודםעמוד הבא